אורית ואלדד אמיר התרסקו כלכלית - ומספרים איך יצאו מהבור

בוקר אחד, לפני כ-4 שנים, מצאה את עצמה אורית הבר-אמיר מול מקרר ריק. דוגמנית העבר, ממייסדי סוכנות הדוגמניות "לוק", הבינה שהמשבר הכלכלי שבו היא נאבקת יחד עם בעלה, השייט האולימפי אלדד אמיר, הגיע לשפל חסר תקדים.

"הגעתי למקומות שבהם חשבתי פעמיים לפני שנכנסתי לאוטו או קניתי בסופר. הקושי הזה ריסק אותי ברמות הנפשיות. אם עד אז לא ידעתי לאן החיים שלי הולכים, עכשיו הרגשתי שאני עומדת ליפול לתוך תהום. נזכרתי בהרצאה של שרה אנג'ל, שבה היא סיפרה שישבה בצינוק צפוף וטחוב, וכל מה שראתה היא בבואתה במים המטונפים של חור הביוב. היא הסתכלה פנימה, חייכה לבבואה ואמרה: 'יותר נמוך מזה לא תגיעי'. כך הרגשתי".

הזוג, שנחשב לאחד המשפיעים בעולם הדוגמנות והזוהר, וכיכב בפרסומות לבתי האופנה הבולטים, נהנה במשך שני עשורים משגשוג מקצועי וכלכלי. עם פרישתו מענף השיט פתח אמיר, 51, חברה לייבוא ושיווק שיש ואבן, שהפכה לאחת המצליחות בתחום הבנייה. אורית, 45, פרשה מהדוגמנות והתמסרה לגידול שלושת הילדים (סוול, היום בן 17, גל, 13, ודנה, 11). "אלדד היה הדוגמן מס' 1 בארץ, ואני רכבתי קצת על התהילה שלו. אין ספק שהוא מינף אותי. גרנו בהתחלה במעוז אביב, והיו לנו חברים מכל מיני מקומות. הייתי חברה של שלי גפני, מיכל הניג ודנה מגן, ענת כרם ורונית יודקביץ', שהכרתי בעבודה. רוב החברויות בתחום הזה נגמרו כשיום הצילומים נגמר".

בעקבות חזון עסקי שדרש השקעה גדולה מדי, נקלע העסק של אמיר למצוקה כלכלית, והמצב הלך והידרדר. "היינו זוג צעיר, לא אמידים, אבל בהחלט עם התחלה מאוד יפה לגילנו. וכשמצליחים בגדול - נופלים בגדול".

מחקתי את עצמי

אמיר גדלה בכפר סבא, בת בכורה ואחריה שתי אחיות. היא החלה לדגמן בגיל 17.5, וכיכבה בקמפיינים הגדולים של תחילת שנות ה-90. שנים של חיפוש עצמי לא הניבו אצלה תוצאות. "היום אני מבינה שלא הייתי ממוקדת מטרה על מה אני רוצה להיות, מה נכון לי. כל מה שידעתי הוא שאני רפרזנטטיבית, יודעת לעמוד מול אנשים ואוהבת לעמוד על במה. רציתי להיות זמרת, כי אהבתי את הפידבק, אבל לא היה לי דרייב להצלחה, כי לא הייתה לי את האמונה בעצמי.

"עשיתי עם גיא פינס את הפיילוט הראשון שלו לתוכנית הבידור, אז עוד היו לו תלתלים על הראש, ובסוף הוא החליט להגיש את זה לבד, לא נלחמתי על זה. אני זוכרת שמישל טיר מאולפני גבע אמרה לי שאני לא אומרת שום דבר טוב על עצמי. באותה תקופה לא סתמתי את הפה, אבל לא היה לי שום דבר חיובי להגיד על עצמי. הקטנתי את עצמי".

- דיסוננס מוחלט בין מה שרואים בחוץ ומה שמרגישים בפנים.

"מכירה את האנשים האלה שאומרים להם שיש להם פוטנציאל לא ממומש? זאת בדיוק אני. 25 שנה שמעתי את זה מהמשפחה, מחברים של המשפחה. עד שזה התקבע והפכתי להיות מה שאמרו עליי. צמצמתי את החלומות שהיו לי בתור ילדה לחלום שכולל להיות אשת איש, עם בית נקי. לא היו לי חלומות לכבוש את העולם, ואם היו לי, הדחקתי אותם. גם כשהיו לי קשרים עם כל הברנז'ה ויכולתי להרים טלפון למי שרציתי, לא עשיתי כלום. מחקתי את עצמי.

"כשהתחלתי לדגמן, הסתכלתי סביבי וחשבתי 'למה אין לי עיניים כחולות?' חשבתי שאני לא מספיק רזה, לא מספיק גבוהה. הייתי מסתכלת במראה וחושבת שאחותי יותר יפה ממני, כי תמיד אמרו לי שאם היו לי הפנים שלה והגוף שלי הייתי מושלמת. כן, היו לי פה ושם שערים במגזינים, אבל אני מודעת לכך שחלק מזה שהייתי שם, היה בזכות אלדד שהיה יותר שווה ומפורסם. אם היה לי אורך רוח יכולתי להצטלם גם לקראת גיל 35, אבל אחרי שהתחתנתי ונולדו הילדים, העדפתי להתמסר לבית. חשבתי שאם תבוא הצעה מעניינת אבחן אותה, היום אני מבינה ששום דבר לא קורה מאליו".

- הייתם מעין פאואר קאפל, יכולת למנף את זה, אך בחרת לשבת על הגדר.

"כן, העדפתי לשבת מהצד ולראות איך הוא תמיד מרוויח יותר ממני, ממתגים אותו יותר. הוא היה אחד ויחיד, הדוגמן הכי מצליח בארץ. אני בסך הכול עשיתי קמפיין פה ושם. באיזשהו שלב כבר הייתי בת 30 ולא אטרקטיבית.

"כל החיים היו לי ריפודים מסביב, ולא נדרשתי להתמודד עם החיים. לא זרקו אותי למים. מי שהיה דומיננטי בקשר שלנו הוא בעלי. הוא ניהל, הוא קבע ושילם, היה לי נוח עם זה. לא חשבתי שאני צריכה להיות זאת שתבחר או תעשה. ביטלתי את עצמי.

"עשיתי ניסיונות לפנות לתחומים אחרים - עיצוב פנים, עיצוב גרפי ועיצוב שיער, אבל אנשים הורידו אותי מהדברים האלה, בקלות. אז גם עזבנו את תל אביב למושב שדה ורבורג. כמה זמן אחרי, התחלתי לעבוד עם אלדד במשרד.

"כשהתחילה ההתרסקות, ממש נלחמתי בה. ניסיתי להסתכל על זה בצורה חיובית, אמרתי לעצמי תבואי למשרד ותעשי את שלך, אבל זה לא עבד. לא יכולתי לעבוד איתו. בגלל חוסר הביטחון שלי, כל דבר הייתי צריכה לשאול שש פעמים, והיו טעויות וצעקות. אמרתי לו שזה לא עובד. אנחנו לא יכולים לעבוד ביחד ובסוף היום להיכנס ביחד למיטה. אמרתי לו 'או שאני מזכירה או שאני אשתך'. התחננתי לפניו שיגיד לי אם המצב בעייתי, ושאני אלך לעבוד כקופאית בסופר, רק שישחרר אותי.

"אני לא יודעת מה היה קורה אם היה ממשיך להתעקש שאשאר. לשמחתי הוא הבין בסוף. באיזשהו יום אמר לי תכתבי לי מכתב פיטורים. היה עליו מכבש לחצים מטורף והוא היה צריך אותי בעיקר כאשתו, שיכולה לחזק אותו. ככל שהוא שחרר אותי הצבתי לו מראה להתנהלות שלו, להראות לו איך הוא צריך להשתנות. מאז הוא עבר הרבה, קיבל כלים ועבר תהליכים".

- מה מצבכם הכלכלי היום?

"אלדד דאג לזה שחזרנו להרים את הראש ולנשום. עדיין יש חובות. מדובר בעסק גדול שנפל בגדול בתקופה קצרה. אני מאוד מקווה שביום מן הימים תיפתח לאלדד דלת שתאפשר לו לעסוק בתחום שיותר מעניין אותו".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי