אקמול מילאנזי

ברצלונה ניפקה מול מילאן עוד הצגה כמיטב המסורת של השנים האחרונות, אבל זה לא אומר שהיא מצאה פתרון אמיתי לבעיית הסגל הדליל שלה

ברצלונה היא קבוצה ענקית, מהטובות שהיו בכדורגל אי פעם. היא שוב הוכיחה את גדולתה עם הקאמבק האדיר אתמול (ג') נגד מילאן (0-4). אבל מוטב לבארסה לא להסתנוור, ולהתמקד דווקא בחולשות שלה שצצו בשבועות האחרונים, כי זה מה שעושים במועדונים גדולים: מפיקים לקחים.

ברצלונה צריכה להפנים שיריבותיה למדו כיצד לרתק אותה לרצפה. מה הסיבה לכך? המנג'ר הגרמני המוערך פליקס מגאת טען אתמול שהאשמה היא בתשישות הרבה שנובעת ממספר המשחקים העצום שעברה הקבוצה. זה נכון, אבל זה לא דבר שבמועדון עשיר ויוקרתי לא אמורים להתמודד איתו. רק שלבארסה יש בעיה מערכתית, שמונעת זאת. כי קבוצה כזאת, שרוצה להיות "יותר ממועדון כדורגל", מחויבת לעקרונות מסוימים. ובברצלונה זה אומר שכולם צריכים לבוא מהמערכת, במידת האפשר. שזה אומר: סגל מוגבל ולא מספיק עמוק.

ברצלונה משקיעה הרבה כסף בחיזוק נקודתי, לא בבנייה לעומק. המחליפים ושחקני הרוטציה מורכבים מבוגרי האקדמיה, כי זאת האג'נדה. אבל מה לעשות שלעתים רחוקות צצים לך מסי, צ'אבי ואינייסטה.

דוגמא בולטת היא דני אלבש, עד לא מכבר המגן התוקף הטוב בעולם. אבל הברזילאי נחלש. הוא לא מגן יותר כמעט, ובהתקפה יעילותו הולכת ונעלמת. עד הגומלין של אתמול, חמש פעמים הרים דני אלבש כדור מהאגף בליגת האלופות, ואף אחת מההרמות האלו לא הגיעו לשחקן ברצלונה. אלבש נראה תשוש עד אדישות, אבל אין מי שיחליף אותו, שלא לדבר על לאיים על מקומו בצד ימין ולדרבן אותו, ולכן הוא מופיע לתצוגת אימים שוב ושוב.

ברצלונה נבנתה ללא אלטרנטיבות. מסי הוא עדיין הגדול מכולם, אבל בגלל שאין סכנה נוספת על שער היריב, זה מסוגל להושיב על מסי שלושה שחקנים. אצל ריאל היו אלה צ'אבי אלונסו, סמי חדירה וסרחיו ראמוס/פפה, שלישייה שמוציאה גם ממאהב של הכדור כמו הפרעוש הארגנטיני את כל החשק. זה מה שהורס את היעילות ההתקפית הקטלנית שהנחיל טיטו וילאנובה לקבוצה בתחילת העונה. דוגמא אחת: כריסטיאנו רונאלדו שנכנס בדקה ה-60 בניצחון הקלאסיקו האחרון, בעט יותר פעמים (שמונה) לשער ברצלונה, מאשר כל ברצלונה בעטה לשער ריאל בתשעים דקות.

לכן, חזרתו לכושר של דויד וייה קריטית, כמו גם ההתעשתות של צ'אבי. כששלושת השחקנים שחייבים לקרקע את מסי נאלצים להיות בשני מקומות בו-זמנית, נוצרים חורים. ואתמול ראינו מה מסי עושה ברגע שיש לו מטר חופשי, פעמיים במשחק. זה קרע את המסיכה ממילאנו לגזרים, והסתבר עד כמה הקבוצה הזו חלשה (ניאנג, רוביניו, בוז'אן, אמברוסיני? ברצינות?). כבר לא מספיק לוותר על הליגה באיטליה כדי להפוך למעצמת צ'מפיונס, כמו בגמרים האחרונים של מילאן.

מול יריבות טובות יותר בשלבים הבאים, הבעיות של בארסה שוב עלולות להיחשף, רק שלא בטוח שלקטאלונים שוב תהיה הזדמנות לתקן.