הנקראות ביותר

אף פעם לא נפלתי לתהומות, זה רק העיר אותי

היא מיצתה את חיי הלילה הפרועים של תל אביב עד תום, פרשה בשיא מחיי דוגמנות סוערים, ביטלה את האפשרות לזינוק בקריירה טלוויזיונית, ועזבה את השב"כ אחרי שירות קצר. היא עבדה עם המפיקים של וויטני יוסטון וברברה סטרייסנד, אבל לא מצאה את עצמה. עם קול סופרן ייחודי ודיסק חדש ואקלקטי, זמרת האופרה אפרת רותם, יודעת היום למפות סדרי עדיפויות

ז ה היה בסוף הניינטיז. אפרת רותם עמדה על הבמה מול אלף איש במלון בוורלי הילס היוקרתי בלוס אנג'לס. ליד הפסנתר, חנוטה בשמלה מפוארת כמיטב כוכבות הוליווד, היא נראתה כמי שעומדת לפרוץ בקריירה בינלאומית. אבל לבה היה ריק. "עמדו לכבודי בסוף ההופעה והרגשתי קסם. הייתי אסירת תודה, אך הפער בין איך שנראיתי לאיך שהרגשתי היה גדול. שירה על במה זה כמו סמים ואתה מתמכר. זה מדרון חלקלק אם אין לך משפחה לחזור אליה אחרי הופעה. ירדתי מהבמה ולמחרת טיילתי ברודיאו דרייב ובזבזתי כסף. היה לי קשה עם הריקנות, רציתי משפחה משלי, בית".

איך הגעת למעמד הזה בלוס אנג'לס?

"אחרי הופעה במצדה עבור משפחת נזריאן, זומנתי על ידם להופעות באל.איי. הם תמכו בי תקופה והתגוררתי בדירתם בבוורלי הילס. הופעתי בערבי תרומות, הטיסו אותי לאספן, עבדתי עם דיוויד פוסטר, המפיק של וויטני יוסטון וברברה סטרייסנד. ישנתי בסוויטות והיה לי נהג לפגישות שסידרו לי. הציעו לי להישאר, דיברו עמי על חוזה וסיבוב הופעות, אמרו "שבי ותחכי, זה יקרה", אבל אמרתי שאשב רק אחרי שאמצא את הבעל שלי. הרגשתי שאני חייבת לעשות משפחה. ידעתי שהרבה מפחדים מזמרות, כי זה מקצוע לא קל. יש הרבה זמרות רווקות וגרושות, כי זה טוטאלי".

לא חסרים גברים בחו"ל.

"הכירו לי שם גברים, ביליתי במקומות נחשבים כמו טקס פרסי הגרמי כאורחת. הרגשתי שזה המקום הנכון לקריירה, אבל חזרתי לארץ. רציתי גבר ישראלי, פטריוטי, שורשי".

רותם, 43, שבה לארץ ב-2001 ופגשה את ירון מרחב, 50, פרסומאי שותף במשרד הפרסום ענבר מרחב ניסן g. "בשלושת החודשים הראשונים ירון לא ראה אותי שרה ולא הזמנתי אותו להופעה. רציתי שיתאהב במי שאני ולא במה שאני". היום הם הורים לשלוש בנות (ליה, 9, אביה, 3, דריה, 9 חודשים) וחיים בתל ברוך צפון בבית עם שני כלבים, אחד ענק ופרוותי והשני פקינז. "הבנתי מה הדברים החשובים. הייתי צמאה לקשר משמעותי. תראי את מריה קאלאס, זה איום ונורא, חיים עצובים. היא מתה בודדה בפריז".

גם ג'ינג'ית וגם זמרת אופרה. שילוב טעון.

"היום אני מאוזנת. הייתי אצל מטפלת מגיל 28 למשך עשור. עבדתי עם מישהי שלימדה אותי להיפטר מהדרמה, וגם עברתי סדנאות. כשאני אגרסיבית אני צריכה לבקש סליחה מעצמי. בעבר הקריזות היו ממקומות של חוסר אהבה, הסתבכתי ונכנסתי לפינות של עצמי. עם גברים הייתי פטאליסטית, מה ששלי שלי. הייתי זו שיזמה פרידות. לפעמים הרגשתי דברים שלא תאמו את המציאות. רציתי לצאת מהדפוסים שלי.

"יש לי אופי סוער, פתיל קצר וטמפרמנט ג'ינג'י. אם עבדתי עם מישהו פחות מקצועי לא הייתה לי סבלנות, ולא הייתי נחמדה. הייתה לי הפקה גרנדיוזית, עם מפיקים גדולים. לקראת הסוף, המפיק המוזיקלי ביקש שאשיר את 'מלכת הלילה' בצורה מסוימת. הזהרתי אותו שזו פרה קדושה, וביקשתי: 'אל תשחט את זה בצורה שלא אוכל לבצע'. בסוף החלטתי שאני לא שרה את זה, וזרקתי את המפתחות על השולחן. היום אגיד: 'רבותיי, את זה לא אעשה', אבל לא אזרוק דברים. זה ריסון עצמי. אני לא יכולה להרשות לעצמי להתנהג כמו משוגעת".

נשמע מתיש.

"הייתה תקופה שהתשתי את עצמי. האושר שלי היה תלוי בחוץ, אם מישהו חייך אליי הרגשתי בסדר. נהגתי להאשים וראיתי רק איך אחרים פגעו בי. בזבזתי אנרגיות על מחשבות טורדניות. רק כשלמדתי להתגמש יכולתי לבנות מערכת יחסים. היום אני מתעלת את האנרגיות הללו למוזיקה. אני גם רצה ועושה ביקראם יוגה שלוש פעמים בשבוע. אם יש לי אנרגיה שלילית, אני ישר עושה טיול עם הכלב בשדות וקופצת איתו".

הרגשת שבעבר התאהבו בדימוי ולא בך?

"כן, באשמתי. כרווקה, כשניסו להכיר לי גברים, אמרתי: 'תגידו לו שיבוא להופעה'. זה הגן עליי, הציג את מה שרציתי. זה נורא חזק לראות זמרת בלבוש מפואר וקהל מוחא כפיים. זה גדול מהחיים. הבמה זה כוח חזק ולא ידעתי להפריד. הייתי בעבר עם כל כך הרבה מסכות, ולא היה הבדל בין הבמה והחיים מחוצה לה. היה לי חיוך שובה לב וידעתי לשחק אותה. לא נתתי מקום לכאב. כשהבית שלי התפרק, בימי הגירושים הראשונים, שידרתי רק שמחה. עם ירון כבר לא העמדתי פנים, למדתי למצוא כלים בתוכי".

בעלה הראשון היה אדי בכור, שאותו הכירה במועדון תל אביבי. אחרי חודש הציע לה נישואין ("זה היה רומנטי") ואחרי שנה התגרשו. "גירושי הוריי היה עבורי חורבן הבית וגרמו לי להתחתן בגיל 23. זה מאוד השפיע עליי, נתן לי רצון לבנות משהו משלי, כי הרגשתי שמשהו חסר. התאהבתי באדי והיה שם משהו חזק. חצי שנה אחרי החתונה החלו הפערים בתפיסת החיים. היינו שונים. אני ילדה טובה והוא גבר גבר. קלטתי ש'אופס, זה לא יהיה הגבר של ילדיי', ואמרתי לעצמי: 'חכי שנייה, אל תהיי זריזה'. רציתי לתת עוד סיכוי, אבל גופי פיתח אלרגיה. יש אצלי קשר חזק בין גוף לנפש. פיתחתי פריחה על הגוף כמו צרעת ברמות קשות, ושפתיי התנפחו, עד אשפוז באיכילוב. קיבלתי כדורים, ולקח לי זמן להבין מה זה. כשאדי היה נוסע זה היה נעלם, וזה חזר במצבי לחץ קיצוניים, במשברים במערכות יחסים. מאז שאני מתרגלת יוגה אין לי כלום".

"הבריחה שלי"

מאחורי המראה האופטימי והקליל של רותם מסתתרים כוחות נפש גדולים. הרצון למשפחה ששאפה להקים עימת אותה עם כאב גדול. בין הלידה הראשונה לשתיים האחרונות היא עברה ארבע הפלות. "אין משהו קשה יותר וכואב לאישה מלעבור הפלות של תינוק בחודשים מתקדמים. עברתי ארבע כאלה, והחלטתי לא לוותר. אני זוכרת איך לפני הופעה חשובה הייתה לי הפלה, וכזמרת אני יודעת לקום על רגליי. לא לצאת מהמיטה זו לא אופציה מבחינתי. בתקופות שיש לי חשש למצבי רוח אעשה הרבה ספורט. המוזיקה שמרה עליי, נתנה לי כוח להתמודד. יש לי פסקול לכל תקופה בחיי. בגירושים, למשל, שמעתי ריטה, באמריקה שמעתי פינק פלויד, בתקופת ההפלות לורן היל ומארי ג'יי בלייג'".

מה גרם לך להתעקש ללדת עוד ילדים?

"זה כוח חזק ממני. לא עברתי טיפולים הורמונוליים, רק הייתי צריכה להזריק חומר מדלל, לא סוף העולם. אז כן, היו רגעים שנפלתי לתהומות, אבל המוזיקה ליוותה אותי ונתנה לי כוח. גם ירון חזק ואנחנו לא מוותרים כל כך מהר. היום אני שלמה מתמיד, יותר מלאה. מלבד היהלום שלי זכיתי בעוד שתי בנות. המאמץ השתלם. אם הייתי מכירה את ירון קודם, היו עוד".

איך עברתם שניכם את התקופה הזו יחד?

"למדנו לדבר על הכול, על מה שמפריע לי. הוא ישאל: 'מה את רוצה?' כי הוא אדם פרקטי, ואז אני שולחת אותו לקואוצ'רית שלי, כי אני לא טובה בלהגדיר מה בדיוק אני רוצה. היא פורטת לו את הצרכים שלי ומכוונת אותו".

רותם גדלה ליד כפר סירקין עם אחיה הצעיר ארז, לשעבר הכתב הפלילי של חדשות ערוץ 2 ואמה שרה, מפקחת גננות ומורה. אביה, אברהם רותם, היה ממקימי היחידה לאבטחת אישים ומפקדה, וראש אגף האבטחה בשב"כ. הוא חתום על הספר "אמת, חבר", שמשרטט את המחדלים באבטחה שאפשרו את רצח רבין. "אני גאה שאבא שלי ליווה את ההיסטוריה של המדינה, החל מדוד בן גוריון ועד יצחק רבין. כילדה הייתי בחווה של אריק שרון, היה המון טבע וזכור לי איך אריק היה איש שדיבר בגובה העיניים".

איך התמודד אביך עם רצח רבין?

"התקשרתי אליו בבכי, וסיפרתי לו. הוא היה בבריסל והגיע ישר ללוויה. זה גמר אותו. נותרה לו תחושת החמצה וצלקת. אצלו רצח רבין לא היה קורה. אבא שלי מעולם לא ישב עם הגב לדלת, והמאבטחים של רבין היו עם הגב לרוצח. אם הרצח היה קורה כשהוא היה אחראי על האבטחה, הוא היה מסתגר בביתו כמו בגין בזמנו, ולא היינו רואים אותו".

היא גדלה בבית פוליטי, אבל אהבתה הגדולה של רותם הייתה שירה. כשהייתה בת 12 נסעה המשפחה לשליחות של ארבע שנים בפריז, בעקבות תפקיד של אביה. "לפני שהוריי נסעו לפריז, מנחם בגין הזמין אותם ללשכה ואמר להם: 'היזהרו מפריז, היא משחיתה את נפש האדם'. תמיד אני ואחי צוחקים ששניהם לא הפנימו, כי הם התגרשו כשחזרו לארץ".

בעיר האורות נחשפו יכולותיה הווקאליות. רותם נחשבת לזמרת סופרן קולורטורה, בעלת קול נשי גבוה ביותר. "מתת אל", היא מודה. "קיבלתי את הקול מאמא שלי, בדרך כלל הוא לא נשמר עם השנים. היא רשמה אותי לקונסבטוריון בפריז וכך נחשפתי לאופרה. לקחו אותי להפקה של 'כרמן' בכיכובו של פלסידו דומינגו בגרנייה, בית האופרה המסורתי. גם ראיתי את לייזה מינלי שרה. החשיפה לזמרים הגדולים נתן לי משהו לחלום עליו, רציתי להיות ככה".

בצבא שירתה שנה בשב"כ. "עשיתי תפקיד מעניין. הייתי צייתנית. למרות שחבריו של אבא עטפו אותי שם, לא הרגשתי נוח. שרתי בשירותים, זו הייתה הבריחה שלי והבנתי שאם לא אשיר, לא יהיה לי טוב. אחרי שנה שלפו אותי לצוות הווי ובידור בחיל אוויר". אחרי הצבא שקדה על לימודי שירה ופיתוח קול וסיימה תואר במוזיקה באוניברסיטת תל אביב. במקביל, התפרנסה מדוגמנות.

"כולם עשו אקסטות"

ניהלת חיים פרועים בתל אביב?

"חוויתי המון פיתויים, דגמנתי במדריד והיה קוק סביבנו. לא נגעתי בכלום, כי אבא שלי הוא אברהם רותם, ויש דברים שלא עושים אצלנו. אהבתי לרקוד ולצאת, והיה לי חוק '3 שבועות' עד שקורה משהו עם בחור, כדי שלא אכנס למיטה עם כל מדינת ישראל. לא נמשכתי לסמים ואלכוהול. הייתי פעם באוטו, בדרך להופעה של ברי סחרוף, כולם עשו אקסטות ורק אני לא. הרגשתי בסדר להיות שונה. הגוף שלי שמר עליי. המרד שלי הסתכם בסיגריות".

עבור זמרת אופרה, זה אכן מרד.

"כל סיגריה שהדלקתי גרמה לי רגשות אשמה נוראיים. בשלב מסוים הבנתי שאני לא יכולה לחיות חיים בוהמיינים, לעשן בבר או אפילו להיות בסביבה כזו, לשתות ולחזור מאוחר. חיי זמר אופרה הם חיים קפדניים, רציניים. אימונים, לעבור על חומרים, צריך להתעמק ולהשקיע כמו בלימודי רפואה. לשמור על חוסן נפשי ופיזי, ולדעת שאתה טוב כל הזמן. יש אנשים שמחפשים להתפרק, וזו הייתה הפוזה התל אביבית שנכנסתי אליה, אבל זה לא עובד אם רוצים לשמור על סופרן גבוה. למזלי, הקול שלי לא נפגע.

"תל אביב זו עיר קטנה ויש בה הכול מהכול. הייתי חוזרת מהופעה עם אדרנלין בגוף, ניסיתי להוריד דופק, ולא הצלחתי לישון. קפצתי עם חברה למסעדה או בר, ואז חתכנו לברים של ג'ז. בתקופה שהופעתי שלוש פעמים ביום לא היה לי סיכוי להירדם והייתי מסתובבת עד אמצע הלילה כדי להתעייף. התשתי את עצמי. לא שמרתי על עצמי, עד שהבנתי שאאבד את קולי ככה.

"חייתי את הרגע ולא עשיתי חשבון. הייתה לי יד קלה. נכנסתי פעם לפדני אחרי הופעה ורכשתי יהלומים ב-5,000 שקל. קניתי לעצמי קרטייה, כשלא היו לי דירה או אוטו. היום למדתי לשים בצד".

קיים ניגוד חד בין החיים הפוריטניים של זמרת אופרה לחיי הלילה.

"זמרת אופרה חייבת שמונה שעות שינה, לא להיות במקומות מעושנים ולא לעשן בעצמה. זה בעייתי והורס את מיתרי הקול. עליה לאכול בריא, ולא רק חסה או תפוח. היא צריכה שלוש ארוחות גדולות, ועוד כמה קטנות. צריך כושר, כי זה משרת את המוזיקה. באופרה יש משפטים ארוכים שמצריכים נשימה גדולה. ביום ההופעה אסור לאכול שלוש שעות לפני, למעט חטיף אנרגיה. פעם אכלתי בשר והיום יותר דגים, ואני מנסה לאכול הרבה קטניות. צריך להתנזר מאלכוהול, אבל אפשר כוס יין אחרי. הרבה מוצרי חלב זה גם לא טוב במיוחד".

יצירה מאוזנת

כיום רותם מופיעה לצד התזמורת הפילהרמונית, כיכבה ב"רד הוט אופרה", "וינה מרקש", וסגרה 1,500 הופעות של "קלאסי קומדי". היא השתתפה במחזה שעלה בהבימה לצד גילה אלמגור על חייה של מריה קאלאס. לאחרונה הוציאה אלבום פופ אופרה "Audacity". קולה מרגיע ומרומם, מחלחל ומצמרר, גם כשהיא נותנת פרשנות משלה ללהיטים כגון "בבושקה" של קייט בוש.

זהו אלבומה השלם הראשון. "למדתי לא לדחוף. היו תהליכים שלקחו זמן. זו היצירה הראשונה השלמה שלי. לפניו כן ניסיתי, אבל האלבום לא הגיע לידי גיבוש, כי זה לא פשוט להמציא את הגלגל. את יכולה לספור על כף יד אחת זמרים בעולם שעושים פופ אופרה. באלבום יש גם מקום לטקסט בעברית, כי אני ישראלית, וזה מי שאני.

"יצקתי לתוך האלבום את כל מה שהחיים עשו ממני. הכול תועל לשם. מי שמקשיב לכל גוני הקשת שבי, יודע שתמיד הייתי פתוחה לכל הסגנונות, ולא שרתי רק מאהלר ובאך".

אופרה נחשבת לז'אנר אליטיסטי וכבד לרוב האנשים.

"יצרנו יצירה מאוזנת שבה כל אחד יכול באמת למצוא את עולמו, ממזרח עד מערב, מקלאסי לפופ. אפשר להיכנס לאוטו ולשמוע, גם מי שלא חווה אופרה יכול ליהנות מזה. המוזיקה מגיעה לכל אחד. רצו שנארח באלבום זמר מזרחי ושיתפתי פעולה עם עופר לוי ויוצא סינגל לרדיו. היה חיבור מרגש, למרות שהוא לא אהב זמרי אופרה לפני".

בחרת משפחה על פני קריירה בינלאומית.

"לעבוד באל.איי זה לעבוד קשה. עכשיו אני במשא ומתן עם חברות להפצת האלבום שלי שם. אני לא מתחרטת. יש לי בית, עוגן, והדלת מבחינתי עוד לא נסגרה".

כשאומרים לי 'לא'

"היו פעמים שהגעתי לאודישן, אמרו לי 'מרסי' וידעתי שלא אראה שוב את פניהם. צריך להיות מודעים לכך שזה לא שאתה זמר לא טוב, אלא שרצו משהו אחר. זה קרה הרבה פעמים. זו צביטה בלב ואני לא אוהבת אודישנים. אף פעם לא נפלתי לתהומות מכך שאיני טובה, ואף פעם לא כיבו אותי. זה רק העיר אותי וגרם לי לסמן את היעד הבא. ידיד אומר עליי שאם לא מהדלת אכנס מהחלון, ואם לא מהחלון מהמנעול שלו. כל הקריירה שלי מוכיחה את המשפט הזה. לא חיזרתי אחרי במאים 'קחו אותי', אבל הצלחתי להשיג ועשיתי מופע שהקדים את זמנו, אחרי שעבדתי עליו שלוש שנים. גם את האלבום שלי עכשיו לקח זמן לעשות, והשגתי את זה אחרי שהתעקשתי עם שלושה מפיקים מוזיקליים".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות