דייויד בלאט הגיע להצלבה כשהוא בועט בדרך בכל מה שהוא מאמין בו, לפחות על-פי ההתנהלות שלו על המגרש ומחוץ לו בשנים האחרונות. את הבעיטה החזקה ביותר קיבלה טקטיקת הסגל הרחב וחלוקת הנטל. בסיבוב השני של הטופ-16 (בקיזוז הפארסה מול בשיקטאש), בקאמבק, מכבי שיחקה ברוטציה צרה שבה ארבעה שחקנים משחקים 28 עד 32 דקות (ג'יימס, סמית, היקמן ולוגאן), וכל יתר הסגל מסתפק בשאריות. בטופ-16 של העונה הקודמת רק אחד שיחק מעל 30 דקות למשחק (לנגפורד). לזה מתחברים כמות חילופים מצומצמת, הרכבים שרצים הרבה זמן על המגרש והבלגה על טעויות. הדרך לניצחון, כשהאמצעים מוגבלים, מקדשת את כל האמצעים האחרים. כנראה שזה מה שצריך כדי להפוך לווינר.
אין כמו הדוגמה של דייויד לוגאן כדי להראות את שינוי הגישה של בלאט. בכל עונה אחרת (וגם בתחילת העונה הזו) לוגאן היה רואה פרקט רק באימונים. שחקן שהוחתם על משבצת הרכז/גארד יוצר והתברר שהדבר היחיד שהוא יודע ליצור זה מצבי קליעה לעצמו, כשגם על יכולת הגנתית אין מה לדבר. אלא שבניית סגל רחב ומאותגר התקפית גרמו לכך שבלאט נאלץ להבליג ולקבל את לוגאן כמו שהוא. בתקווה שהידית שלו לשלוש תכפר התקפית על כל הצרות האחרות שהוא גורם בהתקפה ובהגנה. התוצאה: במקום לפתח יחסי סימביוזה עם הספסל, לוגאן פורח. מ-20 דקות למשחק בחלק הראשון של הטופ-16 לוגאן קפץ ל-28 דקות בשבעת המשחקים האחרונים, כשזה קורה גם על חשבון אוחיון שהוא המוסר הטוב ביותר במכבי. החוצה משחק קבוצתי, רק תביאו ניצחון.
ניתוח: תיק ההשקעות של דייויד בלאט, הגורו של היורוליג
***
אם יש נקודה אחת עיקרית שהביאה את מכבי להצלבה זוהי דווקא ההגנה. בסיבוב השני של הטופ-16 ספגה מכבי רק 69 נקודות בממוצע למשחק. מכבי שההגנה האישית שלה בתחילת העונה נעה בין אדישות להפקרות, עברה שדרוג משמעותי - עד כדי כך שסיימה את הטופ-16 כשהיא מובילה בחסימות ובחטיפות. הבסיס הוא מחויבות אישית גבוהה יותר (כולם נגדנו) ותיאום טוב יותר בין השחקנים שנגזר מצמצום הרוטציה. אבל מעל לכל נמצא שחקן המפתח שון ג'יימס. ג'יימס אחראי לכמעט מחצית (29 מ-63) מהחסימות של מכבי ת"א בטופ-16 (מוביל את היורוליג). המטריה האווירית שלו מאפשרת לגארדים ללחוץ, כשהם יודעים שיש מי שמחפה מאחור. ואלו לא רק החסימות, ג'יימס גם מדורג שני במכבי עם חטיפות למשחק (כמעט חטיפה למשחק). תוסיפו לכל אלו את התנועה הבלתי פוסקת והידיים הארוכות והתזזיתיות שלו שמשבשות מהלכי יריב, וקיבלתם קבוצת הגנה ברמת פיינל-פור.
שתי בעיות קטנות בהקשר הזה: א. גם ההגנה הטובה ביותר לא תעזור למכבי אם היא לא מצליחה לייצר נקודות משלוש. בברצלונה נתנה מכבי ת"א את אחת מתצוגות ההגנה הטובות ביותר שלה השנה, אבל עם 26% קליעה מעבר לקשת מכבי של העונה לא מסוגלת לנצח משחק; ב'. במכבי יודעים שהמחיר של ג'יימס הולך ומרקיע שחקים. כשערב אחרי ערב הוא מתעלה מעל שחקנים עם חוזים שנתיים של 7 ספרות באירו, הארנק פתוח והיד רושמת.
***
מחר (ד') יתמודדו שתי קבוצות מאוד דומות, שתיים שתלויות ב"קצה של האצבע": הקליעה משלוש. לשתי הקבוצות יש קו אחורי של "גאנרים" ורק צדיק אחד ברחבה (מירוטיץ' במדריד, ג'יימס במכבי). אצל שתיהן הנתון המשמעותי ביותר שמבדיל בין הסטטיסטיקה של ההפסדים לזו של הניצחונות הוא אחוזי הקליעה לשלוש. אצל ריאל הנתון הזה דרמטי עוד יותר: כשהיא לא קולעת טוב משלוש, היא מתקשה מאוד לנצח. זהו גם היתרון הגדול של מכבי בסדרה. כל מה שבלאט צריך זה יום קליעות אחד מוצלח בשביל לגנוב בחזרה את הביתיות לנוקיה.
כבי עדיין גדולה באירופה? כן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
