פורטפוליו יולי אדלשטיין

משפחה: נולדתי בצ'רנוביץ', אוקראינה. לשני ההורים יש דוקטורט בבלשנות ובספרות אנגלית, ועד גיל 5, כשיצאו במצוות השלטון ללמד במרכז רוסיה, גרתי אצל סבא וסבתא. אחי, שצעיר ממני ב-14 שנים, הוא פרופסור לספרות במוסקבה. רק אני לא באקדמיה.

ילדות: בתיכון רציתי להתקבל למכון יוקרתי לשפות, ולא התקבלתי בגלל היותי יהודי, מה ששינה את תפיסת העולם שלי. בלית ברירה נרשמתי למכון להכשרת מורים כי מי שלא למד גויס לצבא.

כשאהיה גדול: אימא מזכירה שהחלום הגדול שלי היה להיות פועל ניקיון, מפני שהיה להם צינור מים שמאוד רציתי. החלום הזה התגשם בתקופה שבה הייתי מסורב עלייה ולא רצו להעסיק אותי, ועבדתי כפועל ניקיון.

התנצרות: אבא, שלא אהב את השלטון, חיפש משמעות לחייו. הוא מצא את התשובות בנצרות, שהייתה גרועה בעיני הקומוניסטים בדיוק כמו היהדות. הוא התנצר כשהייתי ילד והפך לכומר כשעזבתי את הבית. קיבלתי את זה בהבנה מלאה.

יהדות 1: האמונה התפתחה אצלי בתהליך שהחל בגיל 18. ב-79' הגשתי בקשה לעלות ארצה, וכששאלו אותי מדוע איני מגיע לבית הכנסת, השבתי שאני ציוני ושהטקסים הגלותיים האלה לא מעניינים אותי. לאט-לאט התחלתי לשמור מצוות כשאירחתי שליחים מהארץ, שלא היו אוכלים כלום כי הבית לא היה כשר. פעם, אחרי חיפוש שנערך אצלי בבית, ביקש ממני סוכן ק.ג.ב לחתום על ניירות. זאת הייתה שבת ולא הסכמתי לחתום כדי לא לחלל אותה. הסוכן צחק ואמר, "רק לפני שנה עקבתי אחריך כשנסעת במטרו בשבת. מה קרה לך פתאום?".

עברית: נשאבתי לעולמם של מסורבי העלייה. למדתי עברית, אנגלית וגרמנית, ומהר מאוד התחלתי גם ללמד. אני אף פעם לא אומר שיש לי כישרון לשפות, כי סבתא ז"ל דיברה 11 שפות ואני אפילו לא מתקרב אליה.

סמים: במשך כמה שנים הק.ג.ב הטריד אותי. היו עוצרים אותי בלי סיבה ומשחררים, מתפרצים לשיעורי העברית ומחרימים ספרים וציוד. יום אחד ערכו אצלי בבית חיפוש, ועצרו אותי על עבירה של אחזקת סמים, שדינה שלוש שנות מאסר. לא עזרו הטענות שלי שהם השתילו אותם, עמדתי למשפט ונשלחתי לגולאג. טניה הצליחה לעשות הרבה רעש, שגרם לשלטונות להבהיר שמאסרי הוא מקרה פרטי שאינו מאשים את כלל היהודים בסחר בסמים.

טניה: אשתי, מהנדסת חומרים שעבדה בעבר בתע"ש וכיום ברשות התעופה. היא הייתה תלמידה שלי לעברית, שהפכה למורה בעצמה, ונלחמה עבורי בכל כוחה והפכה עולמות. יש לנו בן ובת.

פחד: במחנות היה בעיקר פחד מהלא נודע. בהתחלה הקושי הגדול היה הניתוק מהמשפחה, ואחר כך בא הקושי הגופני בעבודות הכפייה, שהגיעו לכדי פציעה קשה. פשוט נשברתי לחתיכות. לא טיפלו בי עד שטניה הצליחה להפעיל לחץ בינלאומי. כשהזמינו אותה לבקר בבית החולים היא שמחה. אחר כך התברר לה שביקורים כאלה מתאפשרים רק למי שנמצא על סף מוות.

עקרונות: לקחתי מתקופת המאסר עיקרון חשוב. אם אתה מכבד את עצמך ואת העקרונות שלך, גם האנשים הכי אפלים וחשוכים ילמדו לכבד אותך.

נכות: יש לי, אבל השתקמתי יפה. אני עושה ספורט, משחק טניס שולחן וכדורגל, ואפילו רץ עם המאבטחים.

יום העצמאות: יום מיוחד בשבילי - גם חג לאומי וגם יום השחרור שלי מהגולאג, אחרי שנתיים ושמונה חודשים של מאסר. יום מטלטל, שבו שיחקו בי בין איום לכניסה לצינוק, לבין שחרור צפוי. הייתי אסיר הציון האחרון שנתקע להם שם, כי לא הייתי מוכן להודות באחזקת הסמים. בתפקיד החדש הלך לי החג הפרטי בגלל כל הטקסים הלאומיים. אני מקווה שאצליח למצוא חצי שעה כדי להרים לחיים עם טניה.

רובי ריבלין: חבר כנסת ראוי וותיק ויו"ר כנסת מצוין. אני שמח שהמתח בינינו ירד והתחלנו לשתף פעולה.

ליברמן: אם אני בזכותו בתפקיד? אני בתפקיד בזכות הקב"ה ויולי אדלשטיין. אנחנו בקשר במשך הרבה שנים. הוא הגיע גבוה בזכות עצמו ואני מקווה שיגמור את העניינים המשפטיים בהצלחה.

שרה נתניהו: אנחנו מכירים הרבה שנים, על אף שאין לנו קשר אישי הדוק. רבים חושבים, כמוני, שבודקים את כל מעשיה בזכוכית מגדלת שנוצרה במיוחד בשבילה, ושאין כמוה עבור שום בן או בת זוג אחר של איש ציבור במדינה.

נשיא המדינה: תפקיד יו"ר הכנסת זה לא משהו שרציתי רק כדי להתקדם לתפקיד הבא. כרגע אני עסוק בו בלבד.

בובה על חוט: אני? (צוחק). עם כל הכבוד לראש הממשלה הנוכחי, עוד לא נוצר האדם שיפעיל אותי כבובה, וההיסטוריה הפוליטית שלי מעידה על כך.

חוקים אנטי דמוקרטיים: אני לא שוטר תנועה בצומת. יש מליאה ולשכה משפטית שקובעות אם חוק הוא בלתי דמוקרטי או גזעני. אלה המקומות לדון בו.

חנין זועבי: לכל התבטאות בימין או בשמאל, או סתם כזאת שנאמרת מחוסר שכל ופוגעת בכבודה של הכנסת, אתייחס בחומרה. אין לי בעיה עם תוכן אלא עם סגנון. אם זועבי תצא נגד המדינה בנאומה בכנסת, אראה זאת בחומרה אבל לא אעצור בעדה. אם היא תקרא, נניח, לידוי אבנים, כמו שעשתה מישהי בתקשורת, אפעל בהתאם.

הגבלת התקשורת: הייתי אחראי לרשות השידור, ללשכת הפרסום הממשלתית וללשכת העיתונות הממשלתית לתקופה, וההחלטות שקיבלתי לגבי השאלה מיהו עיתונאי היו רחבות ומאוד ליברליות. אני לא חושב שצריך לסתום לתקשורת את הפה.

לוביסטים: אני לא מסתיר את כוונתי לעשות סדר בעניינם. לא אוציא אותם להורג, אבל גם לא אתן לכל מיני טיפוסים להסתובב במשכן.

ריקי כהן: דיכא אותי הדיון סביב זה שגלש למתן כסף למגזר אחד על חשבון המגזר השני. תפקידה של הממשלה הוא למצוא איזון בין ריקי כהן למנדל מנדלבאום, ולא להסית ציבור אחד נגד השני.

תקציב: עדיין לא ראיתי את הצעת התקציב או את חוק ההסדרים. לחקיקה תומכת תקציב יש מקום מבחינתי בחוק ההסדרים, אבל חקיקות חפוזות רק כי אין למישהו סבלנות לחוקק חוק בצורה נאותה - לא בבית ספרי.

שירה: בגלל היעדר זמן לפרוזה, אני קורא שירה. אני מאוד קונסרבטיבי בטעם שלי בעברית ובלועזית. אפשר לשמוע אותי מדקלם הייקו על פרפרים ועל פרחים.

תפיסת עתיד: אני בדיוק שלושה שבועות בתפקיד, כך שאני רוצה לעשות את העבודה הכי טובה שאפשר. כיוון שאני לא מתכוון לפרוש מפעילות ציבורית, פניי לתפקידים נוספים.