משפט שדה לעמנואל רוזן

בסוף השבוע חשף אתר עיתון "הארץ" טענות חמורות לכאורה נגד הפרשן המדיני של ערוץ 10, עמנואל רוזן, אשר נחשד לכאורה בהטרדה מינית של עשרות עיתונאיות במערכות כלי התקשורת שבהן עבד.

"תא העיתונאיות" שחשף את הסיפור לא הסתפק בכך, ומיד לאחר הפרסום פנה למנהליו של רוזן בערוץ 10 וביקש להשעותו מעבודתו, וכך אכן נעשה. בנוסף, רוזן הודיע כי הוא יוצא לחופשה מהתוכנית שאותה הוא מגיש בטלוויזיה החינוכית "תיק תקשורת", עד להודעה חדשה. התוכנית השבועית שכבר צולמה, לא שודרה.

במדינה מתוקנת שבה שמורה לאזרח חזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו, ולא להיפך, ניתן היה לצפות ולראות את התנהלות הדברים בדרך אחרת וראויה יותר. המתלוננות היו פונות למשטרה, המשטרה הייתה פותחת בחקירה ומחליטה אם יש או אין בסיס לחשדות נגד רוזן. לו המשטרה הייתה ממליצה להעמידו לדין, היא הייתה מעבירה את המלצתה לפרקליטות, וזו הייתה מחליטה אם לקבל את ההמלצה ולהגיש כתב אישום, או לגנוז את התיק.

גם אם הפרקליטות הייתה מגישה כתב אישום, עדיין בית משפט היה צריך להחליט אם להרשיע את רוזן בעבירות המיוחסות לו או בחלקן, או אפילו, רחמנא-ליצלן, לזכותו מהאישומים המיוחסים לו, אם נמצא כי אין בהם ממש.

כל ההליכים הללו יכולים להתמשך תקופה ארוכה, אך למרבה הצער, "לרשות הרביעית" אין עכבות, סבלנות או רחמנות, במיוחד כשהדברים עוסקים בדיני נפשות של "ידוענים".

מאחר שאת כל מה שאנו יודעים על הפרשה למדנו מהתקשורת, יש לחזור אל סעיפי חוק הטרדה מינית שבהם נחשד לכאורה רוזן על-ידי "תא העיתונאיות" באגודת העיתונאים. הטרדה מינית מוגדרת כך בחוק:

■ סחיטה באיומים כשהמעשה הנדרש הוא בעל אופי מיני.

■ מעשים מגונים (למשל חשיפת איברים מוצנעים).

■ הצעות חוזרות ונשנות בעלות אופי מיני, לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן (בדיבור, ברמיזה או במגע, למשל: חיבוק או נשיקה בכפייה).

■ אמירות חוזרות ונשנות המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן.

■ התייחסות מבזה או משפילה לאדם הקשורה במינו, במיניותו או בנטייתו המינית.

התקשורת חקרה, תבעה, הרשיעה וגזרה את עונשו

אשר לרוזן, הוא אינו "נחשד" בהטרדה מינית "רגילה" כפי שהיא מוגדרת בחוק, אלא בהטרדה מינית במקום העבודה, אשר מעניקה למתלוננות במקום העבודה תנאים מועדפים העלולים "להזמינן" ביתר קלות להתלונן נגד עובד או מעביד במקום עבודתן. כל זאת משום שהחוק קובע כי מעשים מגונים או סחיטה באיומים, הצעות, אמירות והתנהגות הנושאים אופי מיני ונעשים במסגרת יחסי עבודה מתוך ניצול מרות, ייחשבו להטרדה מינית, גם אם המוטרד או המוטרדת לא סירבו להצעות ולא דחו אותן במפורש.

אם לא די בכך, הסמכות לדון בתביעות הקשורות בהטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה נתונה בידי בית הדין לעבודה שיכול לפסוק למוטרדת פיצויים בלא שהוכיחה שנגרם לה נזק. חרף זאת, אף אחת מהמתלוננות, ככל הידוע, לא הגישה בשנים האחרונות תביעה לבית הדין לעבודה נגד רוזן - ייתכן מהטעם הפשוט שככל הידוע הוא לא החזיק בתפקיד ניהולי.

התקשורת חקרה, תבעה, הרשיעה וגזרה את עונשו של רוזן עוד בטרם נפתחה חקירה רשמית בעניינו. ייתכן כי אם תיפתח חקירה כזו, יתבררו הדברים כנכונים, אך ייתכן גם שהם יתבררו כשגויים וכחסרי כל ביסוס עובדתי וראייתי.

כשם שאנו מצפים ממערכת המשפט לאפשר לכל אזרח מן השורה את יומו בבית המשפט, כך יש לצפות מהתקשורת לאפשר לכל אזרח - בין אם הוא רוזן או בוזגלו - את אותה מידת סבלנות וסובלנות הנדרשת מכל מערכת הרואה עצמה כאחראית וכחסרת פניות.

* הכותב הוא עורך דין המתמחה בתחום הפלילי.