עולם בין כוונות

המדינות המתועשות מייצרות את הנשק, מוכרות את החלקים למדינות אחרות ומשם הדרך קצרה לחימוש צדדים ניצים באזורי עימות מסביב לעולם. ניר דבורי עוקב אחרי כל אקדח מרגע שהוא מיוצר ברוסיה ועד שהוא מוצמד לראש של אישה נאנסת בגינאה. כמובן: גם כאן יש קשר ישראלי

1.1 מיליון בני אדם. זה מספר האנשים שמתו כתוצאה ישירה של עימותים מזוינים בין השנים 1989 ו-2010. לפי הערכה, 42% ממקרי הרצח בעולם מבוצעים על-ידי יחידים וכנופיות פשע באמצעות נשק חם.

"ב-2012 לבדה, הוערך הסחר הבינלאומי בנשק בכ-100 מיליארד דולר, עלייה מ-80 מיליארד דולר מספר שנים קודם לכן, כך שהוא גדל במהירות. ואם תוסיפו את כל השירותים הנלווים, לרבות צבא ובנייה לדוגמה, שוויו יהיה בסביבות כ-120 מיליארד דולר. זהו סחר במוצרים מסוכנים מאוד, קטלניים מאוד, שנועדו להרוג ולהרוס. בגלל שהוא לא נשלט בקפדנות ובזהירות רבה מאוד, מיליוני בני אדם נפצעים ונהרגים", כך מספר בריאן ווד, מומחה בנושא נשק מארגון אמנסטי אינטרנשיונל. לדבריו, הזרימה הבלתי מבוקרת של נשק הורסת את חייהם של מיליונים ומכחידה קהילות שלמות.

כדי לאפשר למדינות להגן על עצמן אך בו בזמן למנוע החרפה של סכסוכים חמושים, עוני, פגיעה בנשים והפרות נוספות של זכויות אדם, האו"ם, ארגונים אזוריים ואמנות בינלאומיות שמו סייגים שונים על הסחר בנשק. חרמות הוטלו על מדינות המפרות את החוק הבינלאומי ופוגעות באוכלוסיות אזרחיות, או מדינות בהן הזרמת נשק לתוכן רק תחריף סכסוכים ארוכי שנים.

כמה אנשים מתים מדי שנה כתוצאה משימוש בנשק?

ווד: "כחצי מיליון בני אדם נהרגים מדי שנה מנשק חם. אנשים נהרגים בשדה הקרב, כמו גם על ידי דיכוי מצד המדינה וכנופיות פשע. מיליונים רבים אחרים ברחבי העולם מתים, מפני שנשללת מהם גישה לשירותי בריאות, מים או מזון, כשהם לכודים בעימותים ה'מתודלקים' על-ידי זרימה בלתי מבוקרת של נשק. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, למשל, ההערכה היא כי מאז 1998 למעלה מ-5 מיליון בני אדם מתו בעקיפין כתוצאה מהעימות המזוין.

"כמובן, זו לא רק שאלה של מוות. עבור כל אדם שנהרג בעימות מזוין, אתה צריך לקחת בחשבון עוד רבים שנפצעו ועונו, עברו התעללות, הועלמו בכפייה ונלקחו כבני ערובה במהלך העימות המזוין והאלימות המזוינת. הבעיה ענקית ממש והיא יכולה להרוס כל תחום בחייהם ובפרנסתם של אנשים".

מי הנפגע העיקרי?

"נשים מושפעות במידה ניכרת, בדרכים שלעתים קרובות אינן נראות ולא מדברים עליהן הרבה. בגינאה, לדוגמה, שמענו את סיפורה של אישה שנאנסה על-ידי חייל בזמן שאחר הצמיד אקדח לרקתה. זה סוג של אלימות שיכול לקרות בקנה מידה עצום. אתה יכול לראות גם השפעה לא-פרופורציונלית על ילדים ואנשים צעירים. במדינות מסוימות, ילדים מגויסים לכוחות המזוינים ולקבוצות חמושות ונאלצים להילחם".

הנשק זורם בכיוון מובהק

אך כאשר חמש מהמדינות המתועשות והעשירות ביותר בעולם - ארה"ב, אנגליה, רוסיה, צרפת וגרמניה - אחראיות על כ-82% מהעברות הנשק בעולם ("איקאה של תעשיית הנשק"), הפיקוח על הסחר בנשק תלוי ברצונן. גם חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם - ארה"ב, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה - הן סוחרות נשק גדולות. עוד ברשימה: גרמניה, ישראל, איטליה, שבדיה, דרום אפריקה, ספרד, בלגיה ואוקראינה.

אליהן אפשר להוסיף את היבואניות הגדולות של נשק, הכוללות את הודו, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות ואחרות. לדברי ווד, "הרבה מהסחר בנשק מתבצע על-ידי גופים מסחריים, חברות וספקי שירותים, מתווכים, סוחרי נשק ואלו המעבירים את הנשק, כמו גם החברות המייצרות אותו. זו תעשייה גדולה למדי, אבל האחריות העיקרית מוטלת תמיד על הממשלות והמדינות. רק הן יכולות להסדיר, או אפילו לאסור, את הסחר. הבעיה היא שלאורך זמן, העיצוב והאכיפה של חוקים פשוט לא היה טוב מספיק".

הסחר העולמי בנשק הוא בעל כיוון מובהק - הנשקים זורמים על-פי רוב ממדינות מתועשות ועשירות למדינות מתפתחות ועניות. הדוח של אמנסטי מציג כיצד נשק המיוצר במדינות המתועשות מגיע בסופו של דבר לאזורי סכסוך כמו קולומביה, סודן ואוזבקיסטן. השימוש בנשק זה הביא להרג, לפציעת אזרחים ולהפיכת רבים לפליטים, ומלמד על הצורך המיידי בחקיקת חוקים בינלאומיים להגבלת תעשיית הנשק המתפתחת.

הדוח חושף שתי פרצות מרכזיות בהגבלות ובפיקוח על הסחר בנשק: כאשר מדינות לא יכולות למכור נשקים שלמים הן מוכרות אותם בחתיכות. מכיוון שהאיחוד האירופי וארה"ב מטילים אמברגו נשק על סין מאז הטבח בכיכר טיאנאנמן (3 ביוני 1989), ארה"ב וקנדה סירבו למכור מסוקי תקיפה לסין. אך עדיין מסוק התקיפה הסיני החדיש Z-10 , מצויד בטכנולוגיה של חברות מבריטניה, איטליה, קנדה, ארה"ב, צרפת וגרמניה. סין מצידה מוכרת מסוקי תקיפה לארצות שונות ובכללן לסודן, שנמצאת תחת אמברגו נשק מלא של האיחוד האירופי.

כדי למכור נשק למדינות "בעייתיות" ובו בזמן לשמור על החוקים הקיימים, מדינות רבות דוגלות בטקטיקה של "דברים שלא מוכרים מכאן, מוכרים משם". כלי רכב צבאיים מסוג "לנד רובר" (אשר 70% מחלקיו מיוצרים בבריטניה), שימשו את הצבא האוזבקי בטבח המפגינים במאי 2005. חלקי הרכב נשלחו ארוזים לטורקיה, שם הורכבו וסופקו לממשלת אוזבקיסטן. לממשלת בריטניה לא היה כל שליטה על תהליך המכירה מכיוון שהחלקים לא הורכבו בשטחה, וכך כל אחריות לפגיעות הקשות בזכויות אדם על-ידי הטכנולוגיה שלה הוסר מכתפיה.

אמנה לפיקוח על סחר בנשק

בימים אלה, קבוצה של פעילי אמנסטי אינטרנשיונל וארגונים לא ממשלתיים משלבים ידיים בניסיון למצוא דרך חוקית להפסקת התוצאות הקטלניות של הסחר הבלתי מבוקר בנשק - אמנה לפיקוח על סחר בנשק (ATT).

ווד מסביר ש"כרגע, האמנה לפיקוח על סחר בנשק היא טיוטה שמטרתה ליצור סטנדרטים וכללים משותפים, שייטיבו את הפיקוח על הזרימה הבינלאומית של נשק, על מנת להפחית את הסבל האנושי. ישנם כל כך הרבה חוקים ותקנות ברחבי העולם וכל כך הרבה פרצות, שהאמנה לפיקוח על סחר בנשק חיונית כדי ליצור סטנדרטים וכללים משותפים, ולהביא לכך שמדינות יבצעו רפורמות מוחלטות במערכות הבקרה שלהן ויעבדו יחדיו על מנת לקיים פיקוח קפדני על הסחר".

אבל הכל תלוי בממשלות. האמנה לפיקוח על סחר בנשק היא טיוטה שמטרתה לבנות כללים משותפים, שייטיבו את הפיקוח על הזרימה הבינלאומית של נשק. "כל מה שאנחנו יכולים לעשות ברגע זה הוא לשכנע את המדינות להסכים למערכת דיווח שנתית עם מפגשים תכופים בין ראשי המדינות, שבהם הם יוכלו להפעיל לחץ זה על זה על מנת לברר אם הם פועלים באופן אחראי. אם הם יאשימו זה את זה בהפרת החוזה, זה ידרוש מנגנון לבוררות וגישור, או שהעניין ידון בבית הדין הבינלאומי לצדק. בסופו של דבר, מה שאנחנו רוצים לראות הוא גוף שיכול לקיים חקירות. נשק הולך לאיבוד פעמים רבות - במיוחד נשק קל ותחמושת", מסביר ווד.

הממשלות האומרות כעת, כי הן מפגינות סולידריות עם אנשים ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה, הן אותן ממשלות אשר עד לאחרונה סיפקו את הנשק, הכדורים והציוד הצבאי והמשטרתי, ששימשו להרוג, לפצוע ולעצור באופן שרירותי אלפי מפגינים בהפגנות שקטות במדינות כמו תוניסיה ומצרים, וכעת הם משמשים את כוחות הביטחון בסוריה ובתימן.

בעולם גוברת המודעות, אבל הפיתוי לכסף בהיקף עצום מסנוור את המעצמות והמדינות, מה גם שבאמצעות עסקאות נשק אותן מדינות משיגות שליטה והשפעה על תהליכים גיאו-פוליטיים ועל כך הן פשוט מסרבות לוותר.

אנחנו על המפה

אז איפה ישראל בסיפור הזה? על-פי דוח של אמנסטי, ישראל, ביחד עם ברזיל, הודו, סינגפור, דרום אפריקה ודרום קוריאה היא בין המדינות שהכניסו חברות חדשות לרשימת 100 חברות הנשק המובילות בעולם. לישראל יש ארבע חברות ברשימת ה-100: אלביט, רפאל, תעש ותע"א. שני שלישים מהנשק המיוצר בישראל מיועדים לייצוא. "ייצוא נשק מישראל ומעורבות של ישראלים בסחר בנשק חייבים להיות מפוקחים ותחת מעקב", אומר אמנון וידן, לשעבר מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל בישראל, "לסוחרי הנשק ולמדינת ישראל יש אחריות כלפי השימוש שנעשה באותם נשקים. עסקאות סיבוביות והעלמת עין אינן מסירות מהם את האחריות הישירה לגבי השימוש שנעשה באותם נשקים".

277 סוחרי נשק ישראלים ומתווכים פועלים כיום ברחבי העולם, ורק חלקם מחזיק בהיתרי סחר מטעם האגף לסיוע וייצוא ביטחוני במשרד הביטחון (סיב"ט). מנתוני המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה עולה, כי מרבית הסוחרים פועלים מישראל עם משרדים או נציגים במדינות שונות בעולם, אך חלקם פעיל רק בחו"ל ללא מתווכים נוספים - תוך פיקוח חלקי מצד משרד הביטחון ששומר על האינטרסים הישראליים כלפי המדינות שרוכשות את הנשק והציוד מישראל.

המרכז מציין כי מרבית סוחרי הנשק הם אנשי צה"ל שפרשו משירות פעיל בדרגות בכירות, וכן פורשי סיב"ט ששימשו כנספחים צבאיים בשגרירויות ישראל בחו"ל ועם חזרתם עברו במהירות לעסוק בתחום פעילותם הקודם אצל גופים פרטיים. נמצאים ביניהם גם אנשי משרד הביטחון עצמו, שראו את חבריהם גורפים הון מסחר בנשק, כמו גם פוליטיקאים בעבר ואנשי עסקים מהמגזר הפרטי.

הייצוא הביטחוני הישראלי בשנת 2012 זינק בכ-20% לעומת 2011 והסתכם בכ-7 מיליארד דולר. הנתונים עולים מסיכומי ביניים שערך משרד הביטחון. ישראל נמצאת כיום בין המקומות הרביעי והשישי בטבלת יצואניות הנשק הגדולות בעולם. רוב הייצוא הביטחוני הישראלי נעשה לארצות הברית ולמדינות אירופה, ואחריהן לארצות דרום מזרח אסיה ולמדינות בדרום אמריקה. הייצוא למדינות אפריקה שולי יחסית.

מנכ"ל המשרד, האלוף (מיל') אודי שני, הגדיר ארבע מדינות יעד, שבכוונתו להגדיל באופן משמעותי את מכירות הנשק הישראליות אליהן בשנה הקרובה. המדינות הן אזרבייג'ן, פולין, וייטנאם וברזיל. שני הגדיר את קידום הייצוא הביטחוני כיעד מרכזי של המשרד, בנימוק שלבד מחיזוק צה"ל (בין השאר, בהוזלת עלויות של ייצור מערכות מקומיות הנרכשות בידי הצבא) הייצוא "תורם לכלכלה כמנוע צמיחה למשק כולו".

הגידול בייצוא הביטחוני הישראלי נעשה דווקא בתקופה של משבר כלכלי עולמי, המורגש היטב בתעשיית הנשק מ-2008, משום שתקציבי הרכש הביטחוני של מדינות רבות הצטמצמו בצל המשבר.

במשרד מדגישים כי עסקאות הייצוא הביטחוני נעשות כולן באישור משרד החוץ - וכי ישראל לא תאשר מכירת אמצעי לחימה של חברות ישראליות למדינות המעורבות בהפרת זכויות אדם. הפיקוח על הייצוא הביטחוני ממדינת ישראל מושתת על "חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, התשס"ז - 2007" ועל התקנות והצווים מכוחו. החוק מסדיר בחקיקה ראשית ובחקיקה משנית את הפיקוח על ייצוא ביטחוני ממדינת ישראל של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני ושירותים ביטחוניים.

מנכ"ל משרד הביטחון וראש אגף הפיקוח על ייצוא ביטחוני (אפ"י) שהוסמך על-ידו, נקבעו כרשות המוסמכת על-פי חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני. אגף הפיקוח על ייצוא בטחוני מפעיל את מערך הפיקוח על ייצוא ביטחוני, למימוש מטרות החוק להסדרת הפיקוח של המדינה על ייצוא של ציוד ביטחוני, ידע ביטחוני ועל מתן שירות ביטחוני. זאת, מטעמים של ביטחון לאומי, מדיניות החוץ של המדינה והתחייבויותיה הבינלאומיות, ולשם שמירה על אינטרסים חיוניים אחרים של המדינה.

צרו איתנו קשר *5988