שחיקה בחופש העיתונות בישראל ב-2012: "חופשית חלקית"

"פרידום האוז" קובע כי אחת הסיבות לכך היא "ישראל היום", שמסובסד ע"י בעליו ומאיים על קיומם של עיתונים אחרים ■ סיבת נוספות: פרשת כתב "הארץ" אורי בלאו, התקפלות ערוץ 10 מול תביעות דיבה והתערבות פוליטית של רשות השידור

"פרידום האוז" (Freedom House), אחד מהארגונים הגדולים בארה"ב לניטור חירויות האדם, קבע אתמול (ה'), בדוח שנתי על חופש העיתונות ברחבי תבל, כי חלה שחיקה בחופש העיתונות בישראל ב-2012.

הארגון שינה את סיווג ישראל בתחום חופש העיתונות מ"חופשית" ל"חופשית חלקית", וקבע כי אחת הסיבות לכך היא "ישראל היום", שמסובסד על-ידי בעליו וששגשוגו מאיים על קיומם של עיתונים אחרים במדינה.

סיבות נוספות לשחיקה, לפי הדוח: פרשת עיתונאי "הארץ" אורי בלאו שהואשם בריגול; התקפלות ערוץ 10 מול תביעות דיבה; ומקרים של התערבות פוליטית בתכני תוכניות רדיו של רשות השידור.

"פרידום האוז" סיווג את ישראל כ"חופשית חלקית" בשוק התקשורת ב-2009, אך העלה אותה חזרה לדרגה של מדינה בעלת עיתונות חופשית בשנתיים שלאחר מכן.

מהדוח עולה כי שחיקת חופש העיתונות בישראל היא חלק ממגמה גלובלית. שיעור אוכלוסי תבל שחיים במדינות עם חופש עיתונות מלא ירד לרמתו הנמוכה ביותר מזה יותר מ-10 שנים.

הידרדרות מדאיגה אובחנה באקוואדור, במצרים, בגיניאה-ביסאו, בפאראגוואי ובתאילנד. כל המדינות האלה סווגו כ"נטולות חופש עיתונות". שחיקה הסתמנה גם בקמבודיה, בקזחסטאן ובאיים המאלדיביים.

על העיתונות ביוון הופעלו לחצים בעקבות המשבר הכלכלי באירופה, ובמאלי נרשמה שחיקה דרמטית בחופש העיתונות בגלל הפיכה והשתלטות קיצונים איסלמיסטים על צפון המדינה. שתי המדינות האחרונות סווגו כלפי מטה, כ"חופשיות חלקית", כמו ישראל, אם כי שחיקת חופש העיתונות בישראל הייתה קטנה יותר.

הדוח מציין כי ישראל נהנית מהעיתונות החופשית ביותר במזרח התיכון, וכי הגנות לגליות על חירות העיתונות הן חזקות. זכויות העיתונאים נשמרות בדרך-כלל, ופסיקות משפטיות עיגנו את חופש העיתונות במגילת העצמאות.

המסמך מזכיר כי בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של עיתונאית "עובדה" אילנה דיין בפרשת סרן ר', קצין צה"ל שהיה מעורב במות ילדה פלסטינית בעזה, ושהפסיקה יצרה מסד משפטי להגנה על עיתונאים בתביעות דיבה.

עורכי הדוח אף משבחים את חוק חירות המידע ומציינים כי בתי המשפט נתנו פירוש מרחיב לזכות הציבור לדעת.

ובכל זאת, מגזר העיתונות התוסס בישראל נאלץ להתמודד בשנתיים שחלפו עם כמה אתגרים. תביעות דיבה מוסיפות לאיים על התקשורת. בתחילת 2011 חשף העיתונאי רביב דרוקר חקירת שחיתות לכאורה, שבה היה כרוך חשבון ההוצאות האישי של בנימין נתניהו ("ביבי-טורס"). זמן קצר לאחר השידור הגישו נתניהו ורעייתו תביעת דיבה נגד הערוץ ודרשו פיצויים בסך 700 אלף דולר. באוקטובר 2012 הוסרה התביעה, לאחר שהערוץ התחייב לא לפגוע עוד בשמו הטוב של ראש נהממשלה. זו היה הפעם השנייה בתוך שנתיים שערוץ 10 נאלץ לחתום על התחייבות כזו, מציינים עורכי הדוח.

המסמך מציין גם כי כתב "הארץ" אורי בלאו הואשם תחילה בריגול, לאחר שהתברר כי ברשותו אלפי מסמכים צבאיים מסווגים שנמסרו לו על-ידי החיילת ענת קם. גזר הדין הפוטנציאלי שריחף על ראשו היה 7 שנות מאסר. הדוח מדגיש כי זו הייתה הפעם הראשונה מזה עשרות שנים שהחוק שעליו נשענה התביעה הופעל נגד עיתונאי (בסופו של דבר, בעיסקת טיעון, הודה בלאו בהחזקת מסמכים מסווגים בלי כוונה לפגוע בביטחון המדינה ונדון ל-4 חודשי עבודת שירות). קם נדונה ל-4.5 שנות מאסר באוקטובר 2011, אך בית המשפט העליון הפחית שנה אחת מגזר הדין.

נקודות נוספות בדוח שמצביעות על שחיקה בחופש העיתונות בישראל, לדעת עורכיו:

■ דיונים בכנסת על הצעות חקיקה להגבלת חופש העיתונות, לרבות הצעה לאסור שימוש בסמלים נאציים או התייחסויות לתכנים נאציים; איסור פרסום תכנים משמיצים אנטי-ממשלתיים; ואיסור פרסום מידע על התנגדות לקיומה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. היו גם מאמצים להעלות משמעותית את סכומי הפיצויים בתביעות דיבה. אך אף לא אחת מהיזמות האלה נהפכה לחוק ב-2012.

■ לשכת העיתונות הממשלתית מסרבת לפעמים להנפיק תעודות עיתונאי לעיתונאים מסוימים, בייחוד פלסטינים, בנימוק של חשש מפגיעה בביטחון, והתנהלות זו מונעת כניסתם של עיתונאים לישראל.

■ הדוח מזכיר את המשך פעילותו של הצנזור הצבאי, שלהלכה נהנה מסמכות לסגור עיתון שמפר הוראת צנזורה. העורכים מציינים כי בפועל תפקיד הצנזור מוגבל למדי ונתון לפיקוח שיפוטי. לעתים קרובות מתחמקים עיתונאים מהוראות הצנזורה ומדליפים ידיעות לאמצעי תקשורת זרים כדי שיוכלו לשוב ולפרסמן בתקשורת בישראל תוך ציטוט מקורות זרים. אך שלטונות הביטחון החלו להיאבק בתופעה באמצעות פרסום צווי הוראות פרסום של ידיעות מסוימות, גם אם מקורן במקורות זרים.

■ חוק שאוסר על כניסת אזרחים ישראליים למדינות אויב יושם גם על עיתונאים, אך לא תמיד, וארגונים שעוקבים אחר חירות העיתונות בישראל מחו על האכיפה הסלקטיבית של החוק, נאמר בדוח של "פרידום האוז".

■ אלימות נגד עיתונאים או הטרדתם נדירות יחסית בישראל, אך תופעות אלה מתרחשות. מסורתית, ביטויי אלימות מכוונים בעיקר כלפי עיתונאים ערביים, זרים או מקומיים, בדרך-כלל בירושלים או באזור ירושלים, בכל זאת, ב-2012 נרשם שיעור גבוה יותר של התקפות אלימות נגד עיתונאים על רקע של סכוסים פרטיים או מסחריים (למשל בתוך העדה החרדית או במדיה במגזר הערבי). נרשמה גם עליה בשיעור ההטרדות המשטרתיות של עיתונאים שדיווחו מהפגנות על עוולות חברתיות וכלכליות.

■ התערבות רשות השידור בתוכניות רדיו: ביולי 2012 הציבה הרשות עיתונאי "מאזן" בתוכניתה של קרן נויבך, לאחר שמתחה ביקורת על הממשלה.

על האיום הקיומי שנשקף מ"ישראל היום" לעיתונים אחרים בישראל, כותב הדוח כי העיתון, בבעלות שלדון אדלסון שמסבסד אותו, השתלט על פלח של 40% מהשוק, והמודל העסקי שלו מאלץ מתחרים לקצץ בתקציבי הפרסום שלהם. בכך נפגעת יכולת הקיום של העיתונים האחרים בישראל.

הדוח מציין את קריסת "מעריב" בגלל קשייו הפיננסיים ואת השתלטותו של שלמה בן -צבי, הבעלים של "מקור ראשון", על העיתון. "אם אכן יתחולל המיזוג של שני העיתונים, כצפוי, תגדל ריכוזיות הבעלות של התקשורת בישראל, והשוק יהיה מקוטב יותר, עם שני עיתונים גדולים בצד הימני של המתרס ושניים בצד השמאלני".

הדוח מציין עוד כי בישראל קיים השיעור הגבוה ביותר של שימוש באינטרנט - 70% ב-2012. למעלה ממחצית מהמשתמשים פעילים ברשתות חברתיות. השלטונות אינם מגבילים בדרך-כלל את הגישה לאינטרנט, אך חוסמים זרימת נתונים מסוימים לאפליקציות כגון מפות גוגל. כן מנטרים השלטונות ספקים של שירותי אינטרנט וטלקומוניקציה, לכאורה מסיבות ביטחון, נאמר בדוח.

צרו איתנו קשר *5988