הנקראות ביותר

" לפעמים, חבל לבזבז כוחות על ניסיון להחזיק את הראש מעל המים"

רותם אברוצקי לא האמין שאי פעם ייפגע כך. הכתב המוערך, שהיה תמיד גאה ובטוח, מצא עצמו כואב ומתלונן על הטרדה מינית נגד מנהלו. לאחר שברשות השידור החליטו לא להזיז מתפקידו את משה נסטלבאום למרות המלצת נציבות שירות המדינה, אברוצקי בחר להיחשף ולתאר לראשונה את המחיר האישי ששילם ואת הפגיעה בפרויקט איכות הסביבה "אחרינו המבול?" שיצר ומשודר בערוץ 1. "העלבון היה גדול ובכל פעם אמרתי לעצמי, 'ממי אתה נעלב? מהאיש הזה?', זה היה מרגיע אותי לחמש דקות וחוזר לצרוב". נסטלבאום: המצאות ודמיון מפותח

משה נסטלבאום יישאר בתפקידו כמנהל חטיבת החדשות של ערוץ 1. כך החליטה הנהלת רשות השידור בשבוע שעבר. זה לא הפריע להם שנגד נסטלבאום הוגשה תובענה מנציבות שירות המדינה על הטרדה מינית, בצירוף המלצה להעבירו מתפקיד ניהולי. זה גם לא הזיז להם שברשות יש שני גברים שהתלוננו, בגיבוי של 20 עדים מטעמם, ושהקורבנות ומטרידם, לכאורה, ממשיכים לעבוד יחד.

בעוד התקשורת סוערת סביב חשדות ההטרדה המינית כלפי עמנואל רוזן, מתקומם רותם אברוצקי מהשלווה בה מתקבלת מסכת ההתנכלות, לדבריו, שחווה הוא וחווה לפחות עיתונאי אחד נוסף ברשות. היום, הוא כבר חושף את שמו בביטחון כאחד המתלוננים נגד משה נסטלבאום.

"פתאום קלטתי מה עובר על נשים שמוטרדות מינית", הוא מספר. העלבון היה גדול ובכל פעם אמרתי לעצמי, 'ממי אתה נעלב? מהאיש הזה?', וזה היה מרגיע אותי לחמש דקות וחוזר לצרוב. אני זוכר את עצמי חושב כל הזמן, למה זה קורה? איך דבר כזה יכול לקרות בשנות האלפיים? וזה חזר לי בראש שוב ושוב, כמו הארד דיסק שנתקע".

פרשת רוזן החזירה את אברוצקי לסיוט שלו. סיוט שהתרחש במסדרונות ערוץ 1, מקום עבודתו ב-15 השנים האחרונות, ופרטיו נפרשים באותה תובענה נגד נסטלבאום, מנהל חטיבת החדשות ברוממה, בעקבות תלונות שהגישו נגדו אברוצקי ועיתונאי בכיר נוסף. כנהוג, המסמך כתוב בתמצות משפטי ויבש, אבל מאחוריו מסתתר כאב עמוק של טענות לחמש שנות השפלות פומביות, גסויות וגילויי הומופוביה.

לאברוצקי מגיעה הגנה מפני חשיפה, אבל הוא לא מהסס לדבר בגלוי. הוא היה כתב מוערך ב"יומן", כשנסטלבאום הפך לעורך התוכנית. האינטראקציה הבינאישית ביניהם התחילה, כך על פי גרסת אברוצקי, בהערות, כאילו מבודחות, שזרק לעבר אברוצקי, כמו "לידך אני צריך ללבוש תחתונים של פח", ומהר מאוד הפכו לצרחות ארסיות, כמו "אל תביא לי את הקהילה שלך לפה", "אתה לא מכיר את ההומואים האלה, הם יתקעו לך סכין בגב, הם בוגדניים".

בהתחלה הוא נעלב עד עמקי נשמתו ושתק. והוא לא אחד ששותק. כי אם יש משהו שאברוצקי יודע, זה לדבר ולעמוד על שלו. הוא גם לא נראה כמו מישהו חסר ביטחון שאפשר להכות בו בלי שישיב אש. בחור בן 42, מודע לעצמו, מטופח ושרירי, לבוש היטב, אבל רחוק מאוד מהברנז'ה הירושלמית של רוממה. אולי גם התל אביביות הציקה לכמה אנשים שם.

אחרי שהתגבר על ההלם, התחיל אברוצקי להילחם על כבודו, ופנה למנהלים שמעליו וסיפר על ההתעמרויות האלה, בתקווה שיתערבו. דבר לא נעשה. באחת משיחות ההשפלה האלה, כפי שהוא מכנה אותן, הייתה נוכחת עורכת בכירה, וגם לה נשמעו ההתבטאויות האלה מוגזמות. "נסטל", היא אמרה, "נראה לי שיש לך בעיה עם הנושא הזה של ההומואים". כעבור זמן, כשאברוצקי שאל אותה אם היא זוכרת את הסיטואציה, היא הכחישה בתוקף שהייתה עדה לה ושהתייחסה אליה.

נסטלבאום, מצדו, קיבל מההנהלה גיבוי מוחלט. אולם לגרסת אברוצקי, ההתנפלויות שלו הלכו והחמירו. שישי אחד, תוך כדי שידור כתבה על האדריכל אילן פיבקו, שבמהלכה נראו שני גברים מתנשקים, צלצל הטלפון של אברוצקי, ולטענתו נסטלבאום שטף אותו בשפע נאצות, ביניהן: "אל תביא את הזיונים שלך לטלוויזיה", ו"אני אפתח לך מטרייה בתחת". השיחה הפכה לרועמת, והקפיצה את אביו ז"ל של אברוצקי, שגר אז קומה מתחת, ומיהר לראות מה קורה לבן שלו שהוא צועק ככה.

"הדחקתי את זה ומה שעזר לי זו אותה מחשבה שאותי אי אפשר להטריד", הוא אומר. "כי אני לא חלש, אני אדם חזק. אבל אלה סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו".

וזה משהו שמטריד אותך גם מחוץ לעבודה, או שאתה לא חוזר עם זה הביתה?

"זה לא לחזור עם זה הביתה, זה מגיע הביתה כי הוא מתקשר אליי הביתה. הצרחות הן כשאני בבית.

"מצאתי עצמי מוטרד מחשבתית. הבנתי שכל פעולה שאעשה, תמיד יחשדו בי. באיזו מקום כמעט התפללתי שלא יצוץ מצב שאצטרך לעסוק בנושאים האלה של הומואים. מעולם לא הייתי בארון, מעולם לא הסתתרתי ולא התביישתי. אבל זה גרם לי למצוקה, הייתי רדוף, הרגשתי שרק בגלל שאני מסרב להיות ההומו הרכרוכי, מסרב לקבל את הדיכוי, זה גורם לי להיות בבעיה כפולה ומכופלת. זו הנקודה, אבל כל הזמן נלחמתי בדבר הזה, עד שלא יכולתי להילחם וזה המקום שהשררה והכוח שלו, גרמו לו לפגוע בי".

בסופו של דבר אברוצקי נשבר. אחרי חמש שנים של סבל הוא ביקש לעזוב את "יומן". ההנהלה בחרה לטפל בבעיה על ידי העברת הקורבן תפקיד. תחילה למחלקה שהייתה אמורה להתמקד בפעילות באינטרנט, ואחר כך למחלקת החדשות והדרמה. "אמרתי לעצמי שאני לא יכול יותר", הוא אומר, "שזה פשוט בלתי אפשרי. שאני נכנס ללופ שבו ההתנגדות שלי הופכת לקשה יותר ויותר. לפעמים, בים, אתה צריך להיכנס לעומק כדי לצאת החוצה. חבל לבזבז את הכוחות על ניסיון להחזיק את הראש מעל המים".

ואז הגיע אותו הרגע שבו צלצל אליו במפתיע עיתונאי בכיר, אחרי שבמשך שנים היו יריבים מרים, ואמר, "אנחנו חייבים לדבר". עד אז הוא הדחיק את המצב, סירב לקרוא לו בשם, שכנע את עצמו שמדובר בבוס עם פיוזים קצרים ודעות קדומות, שכנראה לא אוהב אותו בגלל מה שהוא מייצג. אבל אחרי אותה שיחה קשה, שבה הבין שמה שעבר עליו הוא כמעט שום דבר לעומת מה שסבל הקולגה שלו, קלט שמדובר פה בהטרדה מינית.

טענות על התעללויות

אברוצקי והעיתונאי הבכיר הלכו להתייעצות עם עו"ד אילן בומבך, שמייצג את חברי אגודת העיתונאים בתל אביב, ואחרי כמה שעות מתישות ניסחו מכתב שמוען בתפוצת נאט"ו, בין היתר, למפכ"ל המשטרה, ליועץ המשפטי לממשלה ולשר הממונה על רשות השידור - אבל רגע לפני שהמכתב נשלח קיבל העיתונאי רגליים קרות. "אני לא יכול, אני לא אצליח לעמוד בשערורייה שזה יעורר", אמר.

בשנה שחלפה מאז, היחס שקיבל אותו העיתונאי הלך והחמיר, עד שהחליט לפנות לנציבות המדינה בעניין. אברוצקי הוזמן כעד מטעמו, וכשהגיע לשם הבין שהוא בעצם מתלונן נגד נסטלבאום, שהפך ב-2011 לראש חטיבת החדשות. אם חשב שהצליח להתרחק ממנו, עכשיו, כשעבד גם ב"מבט", היה תחת סמכותו הישירה. במסגרת טענותיו של אברוצקי לההתעללויות בלתי פוסקות, הוא טוען כי הודר מהמסך, המשיך לספוג נאצות ובנוסף מנע ממנו נסטלבאום לערוך את "אחרינו המבול?", סדרה על איכות הסביבה שעליה עבד, בטענה: "אני לא הזמנתי את הדבר הזה".

אברוצקי, שהחליט להימלט גם מחטיבת החדשות, ראה בלב כואב איך המבקרת של רשות השידור מתחילה לבדוק את התנהלות המנהלים הקודמים שלו, שאישרו לו לצלם את הסדרה. בינתיים בדקה נציבות המדינה את התלונות נגד נסטלבאום, והמליצה להנהלת רשות השידור, המקורבת אליו ושחברים בה תומכים בבחירתו למשרת מנהל הערוץ, לא להציב אותו בתפקיד ניהולי וליידע את ועדת המכרזים לגבי התובענה המשמעתית נגדו. השימוע, שהיה אמור להיות בעניינו, צפוי להתקיים בחודש יוני, לאחר שנדחה שוב ושוב.

איך הגיבו הקולגות בערוץ לכל הפרשה?

"מצד אחד באים ואומרים לי 'כל הכבוד רותם'. מצד שני לא ראיתי שקיבלתי ברשות השידור חיבוק פנימי גדול. לא שמעתם את קולם של הבכירים, לא ראיתם מכתב פומבי בעדנו. זו התרבות של המקום ועובדה שהוא עדיין שם".

אברוצקי אומר כי ההתעמרות של נסטלבאום ב"אחרינו המבול?", כאבה לו אפילו יותר מהפגיעה בו עצמו. "זה שהסדרה הזאת באוויר זה נס, אין בזה שום היגיון", הוא מחייך חיוך מר, מכווץ, שמלווה את השיחה שלנו כמעט לכל אורכה, למעט בדקות שבהן הוא מדבר על הסדרה, הבייבי שלו, שעליה עבד יחד עם חגית גרובגלס במשך ארבע שנים. רק ברגעים האלה פניו מתרככות. "יכול להיות שבן אדם אחר היה מרים ידיים. גם אני הייתי קרוב להרים ידיים, אבל בכל פעם שזה קרה, כשהבטתי במה שאני וחגית עשינו, ואמרתי לעצמי שלא יכול להיות שאנשים שלא ראו בכלל את הסדרה יקברו אותה. יש לה אפיל בינלאומי ובקלות היא הייתה יכולה להיות מופקת ב-BBC".

אברוצקי ביקש בסדרה לבחון את עשר הבעיות הסביבתיות הגדולות בישראל ובעולם, כשישראל מבחינתו הייתה מיקרוקוסמוס. "בהתחלה זו הייתה אמורה להיות תוכנית אחת, אבל כשצללנו פנימה הבנו שזאת חייבת להיות סדרה, רק שאף אחד לא רצה לתת לנו תקציב. בגלל שהיו לנו מנהלים עם כוונות טובות, הם אמרו, אין לנו התקציב להרים סדרת חלומות, אבל ניתן לכם יום צילום בשבוע, מה שפנוי. החלטנו לצאת לדרך, אבל כלום לא זז. כל חג, יום זיכרון או אירוע ביטחוני חמס את היום שלנו, הכל היה יותר חשוב.

"באיזשהו שלב היו לנו ארבעה פרקים, ואמרתי, נלך לערוך אותם ונגמור את זה, אבל חגית התעקשה שזאת סדרה של עשרה פרקים. התחלנו במה שקורה בצלחת שלנו והתקדמנו לבעיות הגדולות. קנינו חומרים מחו"ל, אלתרנו, ואיכשהו זה הפך ל'תקומה' של איכות הסביבה, עם צוות מצחיק שמנה את שנינו ועוד שלושה אנשי צוות טכני פעם בשבוע, כשאנחנו התחקיר וההפקה, בעצם הכל. במקביל עשיתי כתבות ל'מבט', הגשתי את החדשות המקומיות פעמיים בשבוע, הייתי כתב תורן בשישי, יזמתי כתבות כל הזמן, אבל הראש שלי היה בסדרה".

ייאוש, אבל נוח

עשרת הפרקים נערכו סופית באמצע 2011, ורק ב-16 במארס 2012 הסדרה עלתה לאוויר, ב-20:30 בשבת בערב, ובכל פעם שידור משחק הכדורגל בעט אותה משם, כך שחלק מהצופים שחיפשו אותה באותה השעה, התייאשו. הרייטינג היה גבוה במונחי ערוץ 1, סביב ה-4.5 אחוז, אבל גם אברוצקי יודע שחוסר הרציפות הזה ושינוי מועדי השידור פגע בסדרה, בדיוק כפי שידע יעקב אחימאיר, שיצא במייל חריף להנהלה בנושא הזה.

"מה שמונע ממני להשתגע מכעס, זו הידיעה ש'אחרינו המבול?' תשודר הרבה, ועברנו דרך כל כך קשה שעכשיו זה ממש מותרות".

אני לא מצליחה לתפוס, איך למרות טענותיך לסבל והשפלות אתה עדיין בערוץ הראשון. למה לא עזבת?

"תמיד היו שם בעיות, אבל כשהגעתי לשם ב-1997 זה היה מקום אחר לגמרי. את מה שאני אוהב ורוצה לעשות אני יכול לעשות שם".

"אחרינו המבול?" הייתה יכולה לעלות בקלות בערוץ 8, או אצל אחת הזכייניות כסדרת איכות שתרצה את הרגולטור.

"אחד המנהלים הבכירים מערוץ מסחרי זרק לי, 'לא מעניין אותי הדבר הזה'".

מנהלים מתחלפים. אולי פשוט נוח לך ברוממה למרות הכל.

"יכול להיות שנוח".

נוח לעבוד באווירה כזו קשה?

"אווירה קשה יש בכל מקום. הבעיות שלי הן כלום לעומת הבעיות שאיתן מתמודדים חבריי בערוץ 10. ואם מישהו חושב שהמצב בערוץ 2 שונה, הוא טועה. גם בערוצים הנוצצים יש בעיות כלכליות. יש בעיות בכל שוק התקשורת וזה מכניס לפרופורציות את מה שקורה בערוץ 1".

אז זה עניין של פרנסה.

"גם. מה שטוב בערוץ 1 הוא הרעיון הבסיסי, המנדט לשידור ציבורי. לעשות דברים כמו 'אחרינו המבול?', שבגללם קיים השידור הציבורי, כשלא רואים כל הזמן את הרייטינג".

אתה והמנהלים שלך באמת לא רואים את הרייטינג?

"אני מסתכל, המנהלים שלי מסתכלים, ואני רואה את כל זה ונושך שפתיים וחושב על דבר אחד, על העבר. על הרגע שבו הודח יוסף בראל, ביום שבו אורי שנער בא עם הצעה מסודרת לרפורמה, בניגוד לקשקושים האחרים שהביאו אלינו, לאיך צריך להיראות השידור הציבורי, והפוליטיקאים זרקו אותו כי שרון לא הסכים לזה. למערכת הפוליטית מאוד נוח שהשידור הציבורי נראה כמו שהוא נראה".

אמרת בעבר בפאנל שבו השתתפת כי נתניהו "מתערב התערבות מזוויעה ברשות השידור".

"אם הוא לא היה מתערב, היא לא הייתה נראית ככה. את זוכרת את המאבק והסרט של דורון צברי נגד הרשות? ('המדריך למהפכה', ל"ר). עבר חוק רשות השידור, שנולד בארגוני היוצרים והיה אמור להרחיק קצת את הפוליטיקאים ולמנות במקומם אנשי מקצוע בתחומם. שאלתי את אופיר אקוניס, למה אתם לא מקדמים אותו, והוא אמר לי 'מה, שנקדם את החוק של קדימה? אנחנו נעביר חוק יותר טוב'. אבל החוק הזה, לא רק שהוא לא מרחיק את הפוליטיקאים, הוא מקרב אותם עוד יותר".

אולי צריך לסגור את הרשות ולפתוח מחדש, כמו שדורשים כמה מחברי המליאה.

"לא. צריך לטפל בה. זה כמו שתשאלי אותי אם צריך לסגור את מדינת ישראל, כי יש בה בעיות".

זה אפשרי?

"לחץ ציבורי יעשה את ההבדל. מה שקרה מאז קיץ 2011 מוכיח שאם הציבור לוחץ ודורש, דברים קורים. כל זמן שהפוליטיקאים הם אלה שקובעים את זהותו של המנכ"ל, ולא משנה מי מפלגת השלטון, והם אלה שממנים את חברי המליאה, הרשות לא תתנהל כמו שצריך".

נפתחה תיבת פנדורה

אברוצקי נולד בראשון לציון לבת-עמי ומתתיהו, הצעיר מבין ארבעה בנים. אח לדורון, ששינה את שם המשפחה לאלמוג והיה אלוף פיקוד הדרום, לערן ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפור, ולמודי, איש היי-טק. הוא היה בן 14 כשהבין שהוא הומוסקסואל והתחיל לדבר על נטייתו המינית. "לדורון זה היה מוזר, כמו כל בן אדם אחר, והוא בעיקר דאג לי. הוא מאוד אוהב אותי. עם אמא היה הכי קל. יום אחד היא שאלה אותי, 'תגיד, יש לך חבר בנבחרת השחייה?' או משהו כזה. עם אבא היה קשה. היום, כשאני מגיע למשפחה עם עדו, בן הזוג שלי, נדמה לי לפעמים שהיו מוותרים עליי, העיקר שהוא יישאר".

הוא למד בקיבוץ גבעת חיים ואחרי השחרור החליט ללמוד טלוויזיה וקולנוע בקמרה אובסקורה. ב-1993, כשערוץ 2 עלה לשידור וכולם היו באקסטזה מהיכולת לשדר פרסומות, הוא השתלב כמפיק במשרד פרסום. "רק שאף פעם זה לא היה הדנ"א שלי. תמיד הייתי עיתונאי, ובמקביל לעבודה צילמתי סרטים ששודרו בערוץ 2. זה התחיל כששלחתי לאורי שנער, שהיה אז בקשת, את 'אחי המלאך', ובוקר אחד קיבלתי טלפון ממנו והוא אמר 'התרגשתי', והחליט לשדר אותו".

על מה הסרט?

"דרמה שעסקה בחוויית ילדות, של ילד שלא הפסיק לחפש את אחיו מ-1973, עירוב של מציאות ודמיון".

לערוץ הראשון הוא הגיע בעקבות פנייה של חברו יואב גינאי, שבדיוק קיבל תוכנית חדשה בערוץ, ובתוך חודשיים השתלב ב"יומן". מאז עברו כבר 16 שנים, שבמהלכן הפך לכתב בולט בערוץ.

אם האנדרדוגיות של הערוץ הראשון לא מספיקה לאברוצקי, לפני שנה הוא נבחר ליו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב, בדיוק כשארגון העיתונאים החדש הפך לארגון היציג החם והרלוונטי, בעוד אגודת העיתונאים הוותיקה נותרה אי שם מאחור. "את יודעת כמה עיתונאים עזבו את אגודת העיתונאים מאז שהארגון קם? עשרה חברים, מהם שלושה מראשי הארגון".

זהו?

"ישנו מושג של 'קבוצת הדומים'. אנשים אוהבים להתחבר לקבוצת הדומים להם, והייתה הקבוצה הזאת שהגיעה בזמנו לאגודת העיתונאים ומשום מה לא הסכימה להשתתף במשחק הדמוקרטי. אם אלף העיתונאים בארגון היו מצטרפים לאגודה, הם היו הופכים לנותני הטון, אבל הם בחרו לא לעשות את זה".

אולי הם האמינו שאי אפשר באמת לעשות שינוי במערכת מאובנת כמו שלכם.

"אנחנו דואגים לזכויות של מי שאנחנו מייצגים, ואני מפנה אותך לעובדי 'הארץ', שהעדיפו להישאר איתנו במאבק שהם מנהלים ולא עברו לארגון החדש. התמיכה שאנחנו מציעים כוללת את כל מה שהם צריכים. אנחנו לא מנהלים אף אחד, אלא נותנים גב לכל החלטה. מה שאתם צריכים, תקבלו - ייעוץ משפטי, קרן שביתה, עזרה באסטרטגיה".

ובארגון העיתונאים?

"יש ניהול מטעם. לא היו שם בחירות. בעיניי יש בעיה שעיתונאים נמצאים בהסתדרות. אני מקבל החלטות שהן לא תמיד פופולריות. הארגון החדש והמסוקס בולט בגלל שהוא חדש והעיסוק האובססיבי בו כאילו מאפיל עלינו. בשורה התחתונה, עצם העובדה שהתאגדו בארגון החדש אנשים שלא היו מאורגנים קודם, זו ברכה. יש שתי אגודת וכולנו יוצאים נשכרים".

איך לא ראינו אתכם מפגינים מול רשות השידור לתמיכה בקרן נויבך, כשניסו ברשות להצניח לה מנחה ימני?

"לא כל הפעולות שאנחנו עושים הן פומביות. אנחנו מתמקדים בפעילות משפטית. אנחנו מנהלים מאבקים משפטיים, וברובם אנחנו מצליחים".

כואב הלב על רוזן

פרשת עמנואל רוזן מעסיקה אותו בימים האלה, כמו את כל העיתונאים, והוא מצליח להרגיש כלפיו חמלה. "כואב לי הלב עליו. הוא אדם מאוד מוכשר, אי אפשר להתווכח על זה, ומה שקרה לו מכתים את המקצוע ופותח תיבת פנדורה לא פשוטה".

קרו דברים דומים כלפי נשים ברשות?

"היו דברים כאלה ועכשיו שלדים מתחילים לצאת מהארון. מעשים שגובלים בפלילים לכאורה".

וכמו במקרה של רוזן, ובמקרה שלך, כולם ידעו ושתקו?

"אנשים ידעו והיה גם דיבור של נשים במערכת בינן לבין עצמן לגבי גברים אחרים, ואותי שיתפו מדי פעם, תוך שבועה שלא אספר לאף אחד. כמו אותו מגיש בכיר, שהופיע אצל אחת העובדות בבית בשעת לילה, ורק אחרי שלוש פעמים שביקשה ממנו ללכת הוא הסכים. או פגישות בבית קפה עם הצעות מגונות. היו כאלה שלא קלטו במה מדובר ואלה שקלטו והתגוננו, הרגישו שהן לא מוטרדות. היום הגברים האלה ירדו למחתרת. משהו השתנה".

אתה מבין את הנשים שפחדו להתלונן?

"אני לא פחדתי להתלונן בשום שלב. אצלי זה היה חמור יותר, כי לא תפסתי שאני מוטרד. יש הבדל גדול בין להדחיק ולהכחיש, ואני הכחשתי. כשהתחלתי את דרכי בעיתונות, הייתי בטוח שזה המקום הכי ליברלי, מתון, מקבל, המכשיר הכי חשוב של הדמוקרטיה. השנים לימדו אותי כמה הפער בין האידיאל למציאות גדול, ואיזה כוחות רדיקליים, שמרניים, הומופובים ושוביניסטים יש בה".

תגובת נסטלבאום

אברוצקי ממציא, בגלל שנחשפתי למקרה מביך בו היה מעורב

משה נסטלבאום מסר בתגובה לטענותיו של אברוצקי: "המצאותיו של אברוצקי ודמיונו המפותח נובעים מהעובדה שנסטלבאום נחשף בעבר כמנהל החדשות למקרה מביך שבו היה מעורב אברוצקי.

"ממערכת החדשות של הטלוויזיה בתל אביב נעלם חומר מצולם, ובעקבות זאת הותקנו במערכת מצלמות סמויות. ההפתעה הייתה גדולה כאשר במצלמות האבטחה נקלטה דמותו של אברוצקי בחדר שבו הוא לא היה אמור לשהות.

"אברוצקי, הוזמן מיד לבירור אצל קצין הביטחון של רשות השידור ובבירור טען כי הוא חיפש את עיתון 'לאשה'. מאז המקרה הפכה מערכת היחסים בין אברוצקי לנסטלבאום למתוחה, לאחר שקודם לכן היא הייתה חברית ולאברוצקי לא היו כל טענות נגד נסטלבאום".

על הטענות שמעלה נסטלבאום אמר אברוצקי: "הדברים הם כה מופרכים עד שאינם ראויים לתגובה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות