פישר נגד שחקני המט"ח

מדוע לא הסתפק בנק ישראל בהודעה דרמטית על רכישות?

באופן רשמי, המהלכים המפתיעים שנקט היום נגיד בנק ישראל סטנלי פישר באים להילחם במה שזכה לשם "המחלה ההולנדית" - ייסוף מבני בשער החליפין עקב תגלית של משאבי טבע. אכן, המשמעות הישירה של הודעת בנק ישראל היא שהוא לא ימתין להפעלה הרשמית של קרן העושר הלאומית, ובפועל ירכוש מט"ח בסכום של 2.1 מיליארד דולר, אשר ינוהלו במסגרת נפרדת. באופן מעשי, קרן העושר נוסדה היום.

לכאורה, יכול היה בנק ישראל להסתפק בהודעה דרמטית על רכישות מטבע-חוץ במהלך השנים הקרובות, ולקוות שהדבר יביא להפסקת תהליך ייסוף השקל. היתרון בכך היה ברור: רכישות ישירות של מט"ח לא משפיעות על תנאי המשכנתאות, והדבר חשוב כאשר שוק הנדל"ן שוב מראה על תהליך של עליות מחירים.

אלא שפישר מצא את עצמו לא רק מול תגליות גז, אלא גם מול החלטה אירופית של רכישת אג"ח ממשלתיות והרחבה כמותית. מבחינתו, לא היה מנוס אלא ללוות את המהלך על רכישות של מט"ח בהורדת הריבית השקלית. היה חשוב לו לנגיד לטפל ב"לקוחות" ותיקים של הבנק המרכזי, כל אותם שחקנים בשוק המט"ח אשר הימרו על התחזקות השקל. העיתוי של ההודעה, ולא רק תוכנה, היו איתות מצדו של סטנלי פישר להמשיך לתמוך בשער החליפין גם ערב פרישתו מהתפקיד.

זו לא הפעם הראשונה שפישר מכוון מהלכים נגד שחקנים בשוק המט"ח, אשר מהמרים על ייסוף מהיר של השקל. במהלך השנים האחרונות הנגיד השתמש ברכישות מט"ח כדי להתגבר על תנועות הון לטווח קצר, ולרוב הוא יצא מקרבות אלה כשידו על העליונה. בכמה הזדמנויות הוא טרח להזכיר לשחקנים בשוק, כי ההשפעות האפשרויות של הורדת ריבית על שוק הדיור לא ירתיעו אותו, אם הדבר נחוץ כדי להגן על היצוא של ישראל.

הפעם הוא פעל על פי אמרה זו, ומי שישלם את המחיר הם אלה אשר היו שוריים על השקל, ולא בפעם הראשונה.