מדיניות הביון רק תלך ותתרחב

לפני יותר מ-50 שנה, דווייט אייזנהאואר הזהיר מפני הסכנות שמציב "הקומפלקס הצבאי-תעשייתי" - מונח שנכנס מיד לשפת היומיום של האמריקאים. "ההשפעה המוחלטת - הכלכלית, הפוליטית, אפילו הרוחנית - מורגשת בכל עיר, בכל בית מושל מדינה, בכל משרד פדרלי", אמר אז הנשיא הרפובליקני היוצא. "אנחנו חייבים להיות ערוכים לסכנה שהמדיניות הציבורית תהפוך לבת ערובה של האליטה המדעית-טכנולוגית".

אייזנהאואר הזהיר בעיקר מפני כוחם של הפנטגון וחברות ההגנה האמריקאיות שצמחו סביבו. בימינו אפשר ליישם את האזהרה הנבואית ביחס לגדודים של מנתחי הנתונים המועסקים על ידי הממשל הפדרלי, לצד מאות חברות התוכנה שמספקות להם שירותים. ארה"ב מוציאה לפחות 80 מיליארד דולר בשנה על ביון לבדו - יותר מתקציבי ההגנה של הרוב המכריע של המדינות בעולם.

מדי יום 854 אלף עובדי מדינה, אנשי צבא וקבלנים אזרחיים חולפים על פני הסורקים הביטחוניים במשרדים מאובטחים מאוד כדי לבצע את עבודת הביון, לפי סקירת Top Secret America שפרסם העיתון "וושינגטון פוסט" ב-2011. עד 55 אלף מהם עובדים עבור הסוכנות לביטחון לאומי, NSA, מוקד הציתותים שאוסף "מגה-נתונים" על מיליארדי שיחות טלפון מקומיות בארה"ב. רוב העובדים הללו הם מנתחי נתונים. הם מפוזרים בין ארכיפלג של בנייני ממשל בווירג'יניה, מרילנד וושינגטון, ועובדים באנונימיות במה שניתן לתייג כ"קומלפקס נתוני הביון" של ארה"ב.

הכלים והיכולות רחוקים מרחק שנות אור מכפי שאייזנהאואר יכול היה לדמיין. בימיו, מרגלים צותתו לטלפונים יחידים. בימינו, מנועי חיפוש מבוססי אלגוריתמים יכולים לסרוק מיליארדי רשומות שיחות טלפון בדקה. אך החשש שאייזנהאואר הביע ב-1961 רלוונטי מאוד גם בימינו. "אנחנו חייבים להישמר מפני צבירת השפעה בלתי רצויה, במודע או שלא, על ידי הקומפלקס הצבאי-תעשייתי", הוא אמר. "הפוטנציאל לעלייה הרת אסון של כוח שלא במקומו קיים וימשיך להתקיים".

במובן המשפטי, המגבלות על קומפלקס נתוני הביון בימינו נוקשות הרבה יותר מכל מה שהיה קיים במלחמה הקרה. בכהונת הנשיא ג'ון קנדי, שהחליף את אייזנהאואר, ה-CIA החל להדגים את יכולותיו הרחבות הקומיות כמעט, הזכורות בעיקר בזכות הפלישה הכושלת למפרץ החזירים בקובה והניסיונות להתנקש בחיי פידל קסטרו באמצעות סיגר מתפוצץ. ה-FBI היה גרוע עוד יותר. הבוס האגדי והפרנואידי כמעט שלו, ג'יי אדגר הובר, צותת לשיחותיו של הנשיא קנדי ללא ידיעת הבית הלבן, וכן לדמויות כמו מרטין לותר קינג. בהשוואה לבנייני משרדים בפרברי הבירה שבהם עובדים אנשי המחשבים של הממשל בימינו, ה-CIA וה-FBI היו אקדוחנים חופשיים.

רק בעקבות פרשת ווטרגייט והתפטרות ריצ'רד ניקסון החל הקונגרס ב-1975 לנסות לרסן את מה שהסנטור פרנק צ'רץ' מאיידהו כינה "הפילים העבריינים" בהתכוונו לשתי סוכנויות הבילוש-ביון הללו. ציתותים חייבו צווים של בתי משפט. התיקון הרביעי לחוקה, שמבטיח לאזרחים חסינות מחיפושים ותפיסות ממשלתיים שרירותיים, עודכן לעידן הטלפון. החוקים הללו נותרו בעינם - עד להתקפות הטרור של 11 בספטמבר 2001.

גוגל שלוחה של הממשל

"החוק הפטריוטי" של 2001 שינה הכול. לפתע, כל סוגי ההתחקות והרחרוח היו לא רק נחוצים, אלא גם מצילי המדינה. מעט מחשבה הוקדשה להגבלות משפטיות על מדינת ביון-העל אדירת הכוח החדשה שיצאה לאוויר העולם. "אחרי 11 בספטמבר, כשהחלטנו לתקוף את הקיצוניות האלימה, עשינו את מה שאנחנו עושים לעתים כה קרובות", אמר דניס בלייר, לשעבר מנהל ה-NSA. "הגישה היתה: אם שווה לעשות את זה, שווה גם לעשות את זה יותר מדי".

בשנים 2001-2006, NSA האזינה לאלפי טלפונים אמריקנים ללא צו בית משפט. הזעקה שקמה בעקבות חשיפת התופעה ב"ניו יורק טיימס" ב-2006 הובילה לתיקון "חוק הפטריוטיות" שחייב את זרועות הממשל להשיג הסכמה של שופטים. איש לא חשב שההוראה הזו תחול גם על "נתוני המגה" של מיליארדי שיחות טלפון. אבל אם שיטות הביון העיקריות בימיו של אייזהאואר היו עדיין אנושיות, כיום הם מערכתיות ומופשטות. זה כאילו גוגל היא שלוחה של הממשל.

לאף אחד, כולל מנהלי עשרות מבצעי הביון הנגדי של הממשל, אין מושג מלא על היקף התופעה וההשלכות שלה. אין עובד ממשל שיכול לקרוא את כל דוחות הביון שכל סוכנות מנפיקה מדי יום ממיליארדי פיסות הנתונים שעלו ברשת. אך מדינת הביון צפויה רק להתרחב. לפי שעה ובעתיד הנראה לעין, דעת הקהל האמריקאית חוששת יותר מהטרור מאשר מדילול זכויות האזרח. ממש כפי שחברות המדיה החברתית נשענות על הלקוחות שחושפים נתונים אישיים שלהם בלי מחשבה, קומפלקס נתוני הביון מתבסס על ההסכמה שבשתיקה של דעת הקהל.