ולעזאזל האידיאולוגיה

בפעם הבאה שבה יבקש שר האוצר יאיר לפיד להטיף מוסר לח"כ אריה דרעי(לפיד אוהב להטיף מוסר) מוטב שייזכר באבו-גוש. עוד בטרם יבשו כתובות הגרפיטי המחליאות של פרחחי "תג-מחיר", מיהר יו"ר ש"ס להתייצב בכפר הסמוך לירושלים ולהוקיע את המעשה בשפה חדה וברורה.

גם ח"כ רובי רבלין (ליכוד) ערך ביקור הזדהות בכפר ואליו הצטרפו פוליטיקאים רבים משמאל ומימין, שאף שלא באו לביקור, הקפידו להוציא הודעת-גינוי פומבית לפשע - מי בנוסח תקיף יותר ומי בנוסח רפה (בנימין נתניהו למשל מלמל כמה מילות יציאת ידי חובה. מוטב שידמיין כיצד היה מגיב לו איראן הייתה אחראית לפעולות תג מחיר).

ולפיד שתק. לא ביקור הזדהות, לא הודעת גינוי מטעמו לתקשורת. אולי חשש לעצבן את אחיו מהבית היהודי, אך אויה, אפילו נפתלי בנט עצמו ניסח הודעה תקיפה בגנות המעשה.

מה בעצם מונע משר האוצר לגנות מעשה בזוי שכזה. מדוע בחר להחריש לנוכח עוולה בוטה שכזו.

ניתן רק לשער שתוכנת ההפעלה של לפיד זיהתה בסיפור תג-המחיר באבו-גוש אבק מדיני (כתובות נגד ערבים, סכסוך ישראלי-פלסטיני וכיו"ב) ומיהרה לבצע נסיגה לאחור. הורגלנו כבר שבעניינים מדיניים האיש לא מתבטא. כשהדבר נוגע לסוגיה המדינית לפיד ורוב חברי מפלגתו הם לא יותר מאוסף של המחאות חסרות כיסוי (לא שאת הבטחותיו בתחום הכלכלי הוא מיטיב למלא).

ב"יש עתיד" טוענים שהשקט הוא רק זמני, ושאוטוטו נשמע את קולם גם בתחום השולי הזה הנוגע לחיינו בארץ הזו. רק תנו לשר האוצר לסיים להעביר תקציב בשקט, ואז גם לקדם בכנסת את חוק הגיוס החדש, ואחר-כך כשיסיים עם העניינים הדחופים הללו, הוא יגביר את מעורבותו בעניין המדיני, יאמר בקול רם וצלול את עמדתו, ויטיל את כובד משקלו לנושא.

על כך ניתן לומר שני דברים: ראשית, אם לפיד אכן שואף להיות ביום מן הימים ראש ממשלה בישראל, מוטב שילמד לעסוק בכמה נושאים אקוטיים במקביל. במערכת הבחירות טען, כי התעלמות כעת מן הנושא המדיני כמוה כהטלת הכבדה שבבעיות המדינה על כתפי ילדינו ונכדינו. אז עכשיו הוא מתעלם מכל זה כי יש לו תקציב להעביר?

שעת המבחן הגדולה

שנית, משימתו של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי ניצבת בפני נקודת הכרעה. ממש אוטוטו יתברר אם השיחות המדיניות בין ישראל לפלסטינים יחודשו, או שמא פנינו לעוד תקופה של נתק ופעולות חד-צדדיות. מה רבה תהיה תדהמתו של לפיד כשיתברר לו, שלא קרי ולא אבו-מאזן המתינו לו.

עד שלפיד יסיים את מלאכת התקציב ויסמן וי ליד חוק הגיוס ייתכן שההכרעה כבר תיפול, והוא שנשבע כי לא יישב בממשלה שלא מנהלת מו"מ מדיני, ייאלץ לראות איך עוד הבטחת בחירות שלו מתרסקת על קרקע המציאות.

ההכרעה המתקרבת בנוגע לחידוש התהליך המדיני - כן או לא - היא שעת המבחן הגדולה של לפיד ועוד יותר מכך של יו"רית התנועה השרה ציפי לבני. בעוד שבעבור לפיד ישיבה בממשלה שלא מקיימת מו"מ עם הפלסטינים תהיה עוד הפרת הבטחה, אחת מיני רבות שהופרו, בעבור לבני זו תהיה אבדה של ממש. מה תוכל לעשות עם ההסכם הקואליציוני שמעגן את סמכויותיה כמרכזת התהליך המדיני (רמז: טיירה או כל קיפול-נייר שתבחר).

בפניה של לבני יעמדו ברגע הזה שתי אפשרויות: להיות קדושה מעונה או להיות אהוד ברק. אם תבחר באופציה הראשונה תוכל למרק את מצפונה ולהתפנות לכתיבת ספרים. אם תעדיף את האפשרות השנייה (רמז: זה הכיוון) מוטב שתשקול לשנות את שם מפלגתה מ"התנועה" ל"עצמאות": קטנים, נאמנים לנתניהו ולעזאזל האידיאולוגיה.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10