הליכוד וישראל ביתנו, כבר לא

רעיון האיחוד של הליכוד עם ישראל ביתנו נגנז: שתי המפלגות שהתאחדו בבחירות האחרונות יתמודדו בנפרד בבחירות הבאות. מסקר מכון המחקר של רפי סמית שנעשה עבור "גלובס" עולה כי כוחן בהיפרדותן: בעוד המפלגה המאוחדת הליכוד ביתנו זוכה ל-31 מנדטים, כשמפרידים כוחות מספר המנדטים המצטבר קופץ ל-35, מהם מעניק הציבור 26 לליכוד ולישראל ביתנו 9.

יותר משהסקר הזה מוכיח שהפיצול שווה יותר מהאיחוד, הוא מצביע על כך שנתניהו, פינקלשטיין וליברמן טעו: הריצה בשני ראשים עדיפה. מצד שני, אלמלא האיחוד אולי נתניהו לא היה עכשיו ראש הממשלה. לעולם לא נדע. מה שבטוח הוא שאם היו המפלגות רצות בנפרד, כל הכנסת היתה נראית אחרת. עבור הקואליציה מדובר בלא פחות מטעות פטאלית ועם כל הצבעה במליאה הטעות הזו מהדהדת.

לא רק נתניהו גנז את רעיון האיחוד, גם ליברמן. נתניהו מצדו הבין שלא יוכל להעביר את ההחלטה במרכז הליכוד הלעומתי שקם לו. אם פעם ליברמן היה יקיר הליכוד, היום הוא סדין אדום, אבל התחושות הן הדדיות: ליברמן מצדו מרגיש שהליכוד שהיה עבורו נכס, הפך לנטל. זה לא נובע מכעס או עלבון אלא מחישוב פוליטי קר, רווי אינטרסים ונטול רגשות. עבור ליברמן נתניהו הוא סוס גוסס עד כי יש מי שמעריכים ששר החוץ לשעבר יביס את ראש הממשלה ראש בראש בבחירות ארציות.

המוטיבציה הראשונית של ליברמן להתאחד היתה להשתמש בליכוד כפלטפורמה לכיבוש ראשות הממשלה. אחרי שנתניהו איבד את השליטה במפלגה האפשרות שנותרה לו היא להגשים את זה תוך מאבק בליכוד. איף יו קנט ג'וין דם, ביט דם. אם לא באמצעות הליכוד, אז בקרב בליכוד.

צריך לזכור שמדובר בסקר ראשון אחרי האיחוד והציבור עדיין תופס את הליכוד וישראל ביתנו כסיעה אחת משותפת. ייקח לו זמן להפנים שמפלגתו של ליברמן היא סיעה עצמאית ונפרדת. אפשר להעריך בזהירות שאם ליברמן ירענן את השורות ויציג גלריה מפוארת היא תסחוף חלק ניכר ממצביעי הליכוד שמאסו בנתניהו ורוצים הנהגה אחרת. במערכת הפוליטית העריכו השבוע שהאיום המידי הגדול ביותר לנתניהו לא נשקף לו מלפיד או מבנט שרוצים לבנות את עצמם כיורשים בתוך כמה שנים, אלא שדווקא הראשון שיתקע לנתניהו סכין יהיה השותף הבכיר והקרוב ביותר.

כל זה כמובן עומד ותלוי בתוצאות משפטו של ליברמן. כרגע עתידו הפוליטי לוט בערפל. הוא עדיין לא סיים את ענייניו המשפטיים והציבור ממתין לראות איך יסתיים המשפט. סביר להניח שהפרט הזה לא נעלם מעיני המשיבים על הסקר.

חזרה לסקר: אחרי שאיבד את השליטה בקואליציה ובמפלגה, 31 המנדטים שמעניק הציבור לנתניהו הם תוצאה מפתיעה. הציבור כנראה לא מתרגש מהפרסומים בעיתונים על ההתרסקות הפנימית בליכוד, על אובדן השליטה ועל הימין שמשתלט על המפלגה. השיח הפנימי בליכוד גורם לאווירת נכאים, אבל לציבור זה לא מחלחל. השאלה כמה זמן זה יחזיק מעמד. בינתיים נתניהו יכול להיות מרוצה מהמספרים.

סקר סמית/גלובס מגלה בבירור שהציבור כועס על הממשלה: מרצ התחזקה ב-50% וזוכה ל-9 מנדטים, מפלגת העבודה התחזקה בשניים. שתי מפלגות האופוזיציה התחזקו, בעוד כל מפלגות הקואליציה שמרו על מעמדן או איבדו מכוחן. יחימוביץ' לא מצאה באחרונה את התרופה לסרטן, זהבה גלאון לא גילתה חלופה לאנטיביוטיקה, אבל כשמי שנעלם ונאלם מזנק בעשרות אחוזים בסקרים המסקנה המתבקשת היא שהציבור מעניש את מי שנכנס לממשלה ומתחזק את מי שיצא בחוץ.

התנועה של לבני איבדה על פי הסקר מחצית מכוחה ונראה שהגסיסה של התנועה היא עובדה מוגמרת. לכן, בתנועה יש מי שמאמינים שבעתיד יתבצע איחוד עם הפלטפורמה הטבעית ביותר- הליכוד. יחסית לשותפים הנוכחיים של נתניהו, לפיד ובנט, לבני תהיה עבורו ממש גם עדן.

סיוט ברחוב הלם

ביום רביעי האחרון טס נתניהו לצפון. אין כמו להצטלם על רקע מסוק צבאי, מוקף מאבטחים וקצינים בבוקר שבו כלי התקשורת עוסקים בהיחלשותו הפוליטית. בתמונות שהופצו מהביקור נראה ראש הממשלה מדבר במכשיר קשר, אוחז במשקפת, צופה לעבר סוריה, משקיף אל עבר הכלום, מוקף קצינים, עסוק בביטחון ישראל, לא בדנוניזם ובפוליטיקה הקטנה של מרכז הליכוד.

הבחירות הצפויות ביום ראשון הקרוב לראשות מוסדות הליכוד הן התגלמות הסיוט ברחוב הלם עבור ראש הממשלה. בשבועות האחרונים נראה היה שנתניהו המום, הלום קרב, בשוק. אחרת קשה למצוא הסבר אחר לעובדה שהרים ידיים, שהניף דגל לבן ולא הציב מועמדים משלו. אי אפשר אפילו לומר שנתניהו הפסיד, כי הוא בכלל לא היה שם. הוא פשוט ניגף בקרב ונתן לימין להשתלט על המפלגה ללא מאבק.

דני דנון, מהשבוע הבא יו"ר מרכז הליכוד, מספר במתק שפתיים על יחסים טובים עם נתניהו אבל השלב הבא שלו ושל חבריו עוד ידחוק את נתניהו מחוץ לליכוד. אם הימין הצליח לעשו את זה לצוק האיתן אריק שרון, הוא ודאי יצליח לעשות את זה לצוק הרבה פחות איתן כמו נתניהו. עד עכשיו מה שדנון רצה הוא השיג.

רבים במערכת הפוליטית עשו את ההשוואה הבלתי נמנעת למצבו של שרון בשנתיים האחרונות לכהונתו, לזה של נתניהו. פרט לשריקות הבוז שלהן זכה בישיבות המרכז שמהם נזרק מהבמה, שרון הוקסם מהאפשרות של הקמת מפלגה חדשה ללא ענבל גבריאלי ומיכי רצון. נתניהו מכיר היטב את הקריאות במרכז, רק שאצלו השמות הם פייגלין ודנון. אף אחד לא יפול מהכיסא אם סופו של נתניהו בליכוד יהיה זהה לזה של קודמו בתפקיד.

למזלו של נתניהו מעמדו של יו"ר הליכוד נקבע על פי מעמדו בציבור הרחב, לא על פי דוד כהן חבר המרכז, אבל ודאי הדירו שינה מעיניו השבוע דבריו של השותף הכי אינטימי שהיה לו בקדנציה שעברה, אהוד ברק. "מי שמאבד את המפלגה יאבד גם את השלטון", הזהיר אותו בן בריתו באחת השיחות הצפופות.

הרגע הזה שבו נתניהו עלול לאבד את השליטה קרוב. אם ישראל כץ לא יזכה בהתמודדות על תפקיד יו"ר מזכירות הליכוד, יקבל נתניהו בתפקיד את מירי רגב, שתתווסף לגלריה של ראשי מוסדות לעומתיים לרה"מ. השבוע הובאה לביתו של נתניהו מעטפה לתוכה שלשל את בחירתו לנשיאות הוועידה. המעטפה החתומה הועברה לקלפי, אבל במצבו הקשה של נתניהו במפלגה, גם קוץ במדבר הוא פרח, ולא מן הנמנע שהפתק נשא את שמו של דנון.

השבוע הגיע רה"מ למסקנה שהוא צריך להשקיע יותר בענייני המפלגה. "70% מהזמן אני מקדיש לביטחון, 20% לכלכלה ו-10% לפוליטיקה", הוא אמר. האסימון כנראה נפל. נתניהו הפנים את בעיית היחלשותו במרכז ולא מתכוון להתעלם ממנה. בשבוע הבא יקיים כינוס פוליטי, השאלה אם לא איחר את המועד. "נתניהו נרדם בתחנה והתעורר אחרי שהאוטובוס עבר", גיחך השבוע בכיר בליכוד כשנשאל על היוזמה.

 סקר בחירות