האיום האיראני-שווייצרי

1. אבי לוזון כנראה מרגיש שדחקו אותו קרוב-קרוב לקיר. האיומים של משרד הספורט, השרה לימור לבנת והטוטו להפסיק להנשים את ליגת העל ואת ההתאחדות עם חמצן של 80 מיליון שקל בשנה במידה ולא ייושמו המלצות ועדת זליכה - עוברים לפסים כמעט מעשיים. ההסכם השיווקי החדש לא קרוב אפילו לחתימה, ובעוד חודש וקצת הליגה כבר אמורה לצאת לדרך. בינתיים, ליו"ר ההתאחדות אין סיכוי להביא גוף מסחרי שישלם סכום זהה או אפילו דומה עבור המוצר הירוד שמושך בקושי 5,000 אוהדים למשחק ורייטינג של פחות מ-9% בטלוויזיה. ומה עושה פוליטיקאי ממולח כשהוא מגיע לנקודה כל כך בעייתית? עובר כמובן להתעסק עם האיום האיראני. מתחיל להריץ את תסריטי יום הדין.

2. האיום האיראני של הכדורגל הישראלי הוא למעשה שווייצרי: הרחקה ממוסדות פיפ"א. כבר אתמול לוזון בחר להתחיל להתחפר מתחת לכנפיים של ארגון הכדורגל העולמי, כשהטיל ספק בקיימות המשפטית של דוח זליכה כולו ("ההתאחדות תלמד את הדוח ותדאג ליישם מסקנותיו, בתנאי שהדוח והמסקנות עומדים בתקנוני פיפ"א"). במקביל, נפגש לוזון עם הנשיא ספ בלאטר ועדכן אותו על הניסיון האגרסיבי של ממשלת ישראל לטפל בענף שלו. בלאטר מצידו הגיב בזעם, הצהיר כי אם תהיה התערבות ממשלתית בכדורגל, ישראל תוכל לשחק רק נגד קמרון (שהושעתה השבוע ממוסדות פיפ"א עקב התערבות ממשלתית: פיפ"א רוצה שנשיא ההתאחדות, שנכנס לכלא המקומי, יישאר בתפקידו, מהכלא), והמשיך עם מופע ההגנה כלפי ההתאחדות היום במסיבת העיתונאים המשותפת.

יש בעייתיות גדולה בבחירה של לוזון להתחבא דווקא מתחת לסככה המוגנת של בלאטר. אותו בלאטר שאוסר על ממשלת ישראל לגעת בכדורגל שלו, אבל מנסה בימים אלו לגעת עמוק בממשלת ישראל, ונפגש עם נתניהו במטרה לבדוק איך מקילים את המעברים במחסומים של הכדורגלנים הפלסטינים; אותו בלאטר שהתחבק אתמול עם רב-המרצחים ג'יבריל רג'וב, יו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית; אותו בלאטר שהארגון שהוא עומד בראשו, פיפ"א, הוא סמל לכל הנגעים הממאירים של עסקנות הספורט העולמית: יעידו על כך שערוריות קניית הקולות של אירוח המונדיאלים הקרובים, שאילצו חברי הנהלה של הארגון להניח את המפתחות; יעידו על כך החקירות של ה-FBI וה-IRS, שעל-פי מקורות זרים מתנהלים בימים אלו נגד פיפ"א.

אבל נעזוב לרגע בצד את הבעיה המוסרית בחברותא החדשה לוזון-בלאטר. יש גם בעיה קשה באמירות של ההתאחדות לפיהן לימור לבנת, בהתערבותה בכדורגל, מסכנת את עתידנו בפיפ"א. עקרונית, פיפ"א אכן יכולה כבר מחר בבוקר לעשות לישראל מעשה קמרון. אבל מה בכלל המשמעות של הרחקה מפיפ"א? ביטול האפשרות של נבחרות ישראל להשתתף בתחרויות בינלאומיות, ושל קבוצות ישראליות להשתתף במפעלים אירופיים. נו, אוקיי. במידה ולוזון ינפנף באיום הזה בפני מיטש גולדהאר ויעקב שחר, הוא בעיקר יחפור לעצמו עוד יותר את הבור: אתם רואים את בעלי ההון האלו, אחרי שכבר החתימו שחקנים בעשרות מיליונים ובנו תקציבי עתק לקראת העונה הקרובה, זורקים את הכל לפח ומסתכנים בתביעות נזיקין מצד שחקנים וסוכנים רק בשביל לסייע להתאחדות במלחמת הגוג ומגוג שלה בדוח זליכה? יותר הגיוני שבמצב הזה בעלי הקבוצות הגדולות יגרמו ללוזון להבין שמוטב לו לרדת מהעץ עליו הוא שוקל לטפס.

גם אנשי הקבוצות הקטנות לא ימותו על העובדה שהם צריכים לשכנע שחקנים זרים להגיע לליגה שלא מוכרת על-ידי אופ"א ופיפ"א, ושבעקבות משבר עם הספונסר המרכזי שלה, משלמים בה שכר רעב לעובדים. לוזון מאיים. רק עדיין לא ברור כל כך על מי.

3. ואם כבר סנקציות אירופיות, הפחדות וספינים איראניים, הנה נקודה אחרונה למחשבה: אחרי אסון הייזל, אף קבוצה אנגלית לא הורשתה להשתתף באף מפעל יבשתי במשך חמש שנים. לאחר שתקופת הצינון האנגלית הסתיימה, ומישהו באנגליה טרח ליישם את דוח ועדת טיילור (שקמה בעקבות אסון אחר - הילסבורו) - הפלא ופלא, הכדורגל האנגלי לא רק שהתאושש, אלא המריא לגבהים שעד היום אי אפשר להוריד אותו מהם.