מתים רק פעם אחת

"המלך הולך למות" - הצגה אסתטית ועמוקה, גם אם קודרת מדי

מעגל בתוך מעגל תיחמה הבמאית רנה ירושלמי את רצפת הבמה, והכניסה לתוכם את המלך בראנז'ה, שממלכתו קורסת בקצב מסחרר לנגד עיניו. מלך מטאפורי (בראנז'ה היא דמות ששימשה את יונסקו בווריאציות שונות במחזותיו), גולם עתיר חשיבות עצמית במעגל של הקיום, שמשוכנע שחיים ומוות ביד לשונו שלו. הוא מסרב להתלוצץ עם רופאיו, מתקשה להשלים כי גורלו הוא כשל כל בשר ודם, ושיומו הגיע. עכשיו. "עד לסוף ההצגה אתה תמות", מבהירה לו המלכה מרגריט, וביחד עם הרופא, שהוא גם הקברן, מוכיחים לו צעד אחר צעד, כיצד אבדה לו השליטה בחייו. מלך נטול ממלכה, נטול נתינים, נטול מילה, עוד שעה קלה ונטול חיים.

אז'ן יונסקו, שבין היתר טבע את המונח האקטואלי מתמיד "התקרנפות", הוא אחד המחזאים המצוטטים, ולא במקרה. כמו סמואל בקט, נציג נוסף לזרם האבסורד שהדהד לאחר מלחמת העולם השנייה ושהשפעתו ניכרת מאז, גם יונסקו מגיש כתיבה חדה הניחנת באיכות נדירה לתמצת לכמה מילים עולם פילוסופי עתיר משמעות. הפעם זהו המוות הבלתי נמנע שעל הפרק, אפסיות האדם והאבסורד שבעצם קיומו. ירושלמי מעניקה ל"מלך הולך למות" טיפול תיאטרלי אסתטי. במה מינימליסטית לכאורה, אבל רק לכאורה היות שבאמצעות דימויים ויזואליים יפים, דוגמת הסוס השבור, שכבר לא יוכל לשאת את האביר שלו, היא מצליחה לצקת עולם ולגעת בקהל שלה.

הטרגדיה משתלטת

ירושלמי נהנית מצוות שחקנים מצוין. רזיה ישראלי כמלכה מרגריט, אשתו הראשונה של המלך, היא המציאות - ריאליזם זקוף ובלתי מתפשר הלבוש שחורים. נתלי ברמן כמלכה מרי, אשתו השנייה והצעירה של המלך, היא הפנטזיה. היא יפה, מרגשת, אוהבת ואופטימית חסרת תקנה. סמל לכל הטוב שבחיים שעוד רגע ויאבדו.

וישנו כמובן דורון תבורי בתפקיד בראנז'ה - דמות טוטאלית לשחקן טוטאלי שעובר את תהליך ההשלמה עם גורלו בצורה מעוררת הערכה. אם צריך לדייק את המרכיב שהופך את המשחק של תבורי למיוחד הוא השילוב שהוא מייצר בין אדם זקן ובין הילד שבפנים. מצד אחד הפיזיות של תבורי היא כשל קשיש, כולל מבט בעיניו שרק הולך ומאבד מיקוד. מצד שני, טון הדיבור שלו מתפנק, משל היה ילד שאומר "לא רוצה ולא רוצה" באיזו מין דביליות כזו. המשמעות היא ברורה: בכל אחד מאיתנו שוכן לו הילד שרוצה לחיות, ולא משנה הוא שוכן בגוף של אדם בן 70, 80 או 300 שנה. גם ממרום שנותיו של בראנז'ה, מכס מלכותו, הפחדים הם אותם הפחדים והתשוקה לחיים אותה תשוקה.

ועוד משהו לסיום, "המלך הולך למות" היא כאמור הצגה שתובעת לא מעט מהקהל שלה, ובסך הכול מייצרת תוצאה טובה ומשמעותית. ועדיין, בהתמסרות המוחלטת שלה לאווירה הקודרת על חשבון הפוטנציאל הקומי שבאבסורד של יונסקו, יש משום הפספוס. אחרי הכול, מדובר בטרגדיה קומית, שמזמינה מנה של הומור שחור בשירות אבסורד הקיום, אולם הביצוע של ירושלמי דבק בטרגדיה כמעט בכל מחיר.

"המלך הולך למות" מאת יונסקו, בימוי: רנה ירושלמי, אנסמבל עיתים בשיתוף הקאמרי

צרו איתנו קשר *5988