חוזרים לגולה

טקס נעילת המכבייה - יש משהו מלבב בבואם של יהודים צעירים

יום ג' 21:00, ערוץ 1

נו, נהניתם מהמכבייה? סביר להניח שאין לכם תשובה טובה שכן מעטים מבין הישראלים נחשפו לתחרויות ששודרו בטלוויזיה - ועוד פחות מכך באצטדיונים. אני יודע שבשנים האחרונות, או ליתר דיוק מאז אסון קריסת הגשר מעל הירקון, הבון-טון הוא לרדת על המכבייה. ובאמת, תודו שזה קצת מוזר: תחרות ספורט ליהודים כשרים בלבד. מצד שני, אנחנו המדינה היחידה בעולם המערבי שנהגה לציין לאום של אדם בתעודת הזהות שלה ושיש בה מערכת חוקים נפרדת (לא להלכה, אבל ודאי למעשה), ליהודים ושאינם יהודים, אז למה לא אולימפיאדת גזע משלנו? צריך להודות שכגזע, אנחנו לא משהו בתחרויות ספורט. מן המפורסמות היא שליהודים למדנים יש טחורים במקום שרירים, ובכל זאת, אם נסיר לרגע את מעטה הציניות, יש משהו מלבב בבואם של יהודים צעירים, עולים פוטנציאלים ממדינות הרווחה, שממלאים לא רק את מגרשי האתלטיקה, בריכות השחייה ואולמות הכדורסל, אלא גם את בתי-המלון, המסעדות והפאבים ונופלים על צווארנו באהבת אמת של אחים אבודים. שידורי המכבייה, בכל לילה בערוץ 1, נראו לעיתים כהומאז' למכביות הראשונות, ולא רק מפני ששידרו בהם קטעי ארכיון בשחור ולבן. המומחיות המפורסמת של ערוץ 1 בשידורים חיים, היא זו ש נתנה למשחקים את "טאץ' הפרטאץ'" שכה יודעים להעניק ברוממה.

בטקס הפתיחה, למשל, היה צריך לשמוע את אורי לוי כדי להאמין שכך משדרים בשנת 2013. בניגוד לטקס הפתיחה, ספק אם נזכה הערב (ג') לתצלומי תקריב של ראש הממשלה ורעייתו מנופפים בדגלי ישראל קטנים בשם הפיכת השידור הציבורי בישראל ל-BBC, אבל אם נשכח לרגע שכל מבצע השידורים המופרך הזה מתנהל על חשבוננו, נוכל ליהנות לרגע מזיו פניהם של יהודים צעירים שקורנים לא רק מהלחות הבלתי נסבלת, אלא גם מהמפגש המרגש עם ארץ ישראל, רגע לפני שימריאו מכאן לחיים שלווים בהרבה.