אזהרה: בונקרים לפניך

1. קשה מאוד לנתח משחק כמו שהיה בבלומפילד אמש (ג'). במידה מסוימת הזכיר המשחק אתמול את הניצחון בקרית אליעזר של מכבי חיפה 4-3 על אקטובה הקזחית לפני מספר שנים, שהושג לאחר פיגור מוקדם של 0-3. איך אפשר לנתח משחק כזה, זולת העובדה שלהוביל 3-0 במשחק חוץ לאחר חצי שעה של משחק, כתוצאה ממתפרצות קטלניות, זו אוטופיה של תוכנית משחק, שכל מה שאתה משתוקק לו באותו רגע זה לעמוד מתחת לטוש הקר ולסלק ממך את הלחות הנוראית הזו.

אלא שזה אמור לקרות לקבוצה מקזחסטן שיתרון 3-0 בחוץ על קבוצה עדיפה הוא אסון עבורה. זה לא אמור לקרות לקבוצה כמו פ.צ באזל, שעל המשחק שלה אתמול מגיע יותר משאפו. לא בגלל שהיא תקפה בצורה חכמה, דרך האגפים הנוראיים של מכבי ת"א, אלא בעיקר בגלל שאחרי שאיבדה את היתרון, לא התביישה להעמיד תשעה ועשרה שחקנים (אחרי שסלאח - שחקן נפלא ופרובוקטור מזרח תיכוני - יצא) מאחורי הכדור ולשחק בונקר שאפשר למצוא רק בליגות נמוכות. ככה בדיוק מגיעים לצ'מפיונס ליג. באזל לא קבוצה יותר מוכשרת ממכבי, אבל היא בוודאי קבוצה יותר מחוברת, יותר חכמה, ויותר מנוסה. עם אלמנטים כאלה מגיעים לאלופות, לא עם קניות מכל הבא ליד.

2. הבעיה בקניות של מכבי ת"א היא לא באלה שמשחקים, אלא באלה שלא משחקים. אם תוסיפו לכ-2.1 מיליון האירו (10 מיליון שקל) שמכבי הפסידה מאי-העפלתה לשלב הפלייאוף בליגת האלופות, את 2 מיליון השקלים שהשקיעה ברכישת עומרי בן הרוש, מגן בסגל נבחרת ישראל, שיושב על הספסל לצד מאנה, מגן מספרד (בעצם לא יושב אפילו, מאנה לא היה כלל בסגל), ושניהם חוזים ביואב זיו, חלוץ שלואיס פרננדז הסב בבית"ר ירושלים למגן, מוחלף בשלב מוקדם של המשחק בקשר התקפי - אזי תגלו שמדובר בהפסד עמוק יותר.

אחת הבעיות הידועות בכדורגל האירופי היא הדיס-הרמוניה ששוררת לעיתים בצוות המקצועי. לפעמים, הרכש של המנהל הספורטיבי, לא מתיישב עם תכנית המשחק של המאמן. אם מאנה הגיע לארץ פצוע (בעונה האחרונה בחטאפה הוא נעדר ארבעה חודשים בגלל קרע בשריר), למה הוא הגיע? ואם הוא לא פצוע, אבל לא טוב, איך פאולו סוזה מצליח מכל המגינים השמאליים שלו, לשלוח למערכה דווקא את זיו?

3. ערן זהבי הוחלף אתמול - לדעתי בצורה פזיזה - בשלב מוקדם יחסית של הייאוש הצהוב. ועדיין, זהבי הגיע לפאולו סוזה כדי לקבל ממנו חיבוק. לשחקן כמו זהבי יש מושג מקצועי שמתאים לו בול: unpredictable (לא צפוי). היו מקרים דומים באדום שזהבי עשה פרצופים לאלי גוטמן. שפת הגוף של זהבי שידרה לא רק ריסקפט, אלא אפילו חיבה כלפי סוזה. וזה לזכותו של סוזה.

עוד חילוף שאפשר ללמוד ממנו משהו על סוזה, הוא החילוף של יואב זיו. התגובה של סוזה לחורים של יואב זיו הזכירה תגובה של מאמן ישראלי: הוא ויתר על שחקן הגנה והלך על כל הקופה. יאן פיברניק, המאמן הסלובקי שאימן לפני 20 שנה את הפועל פ"ת, נהג לכנות את הכדורגל הישראלי בביטוי "אורה-אורה" (בתרגום חופשי: יאללה בלאגן), והסביר שרק בישראל אפשר לאבד יתרון של שלושה שערים, כי משחקים בה כדורגל הרפתקני ולא אחראי. זו אולי הסיבה שיש להתייחס לפיאסקו של חצי השעה הראשונה אתמול בפרופורציות.

מכבי לא היתה מוכנה ליריבה כל כך יעילה כמו באזל בשלב כל כך מוקדם של המפעל; היא לא היתה מוכנה לפנדל בשלב כל כך מוקדם של המשחק; והיא לא הצליחה אפילו להבין את מה שעשתה ב-21 דקות של בליץ ועוד דקות נהדרות של כמעט מהפך. מעבר לחוסר המוכנות, יש למכבי הרבה מסקנות להפיק מהמשחק הזה: היא חייבת הגנה טובה יותר, כי אפילו מכבי חיפה תעשה ממנה מטעמים. חוץ מאיתן טיבי המצוין, ההגנה של מכבי איטית ומביכה. היא חייבת באלאנס בשחקני ההתקפה שלה ואין לה סקורר. פריצה הוא חלוץ מתבגר, יצחקי הוא לא חלוץ מטרה, בן חיים הוא לא סקורר ומרגוליס הוא לא אלטמן. כדי להגיע למעמד הזה בשנה הבאה, מכבי תצטרך לשדד מערכות תוך כדי תנועה.

והכי חשוב, בישראל אין סיבה לשחק על כדורים ארוכים לשחקנים שהתנועה שלהם בלי כדור איטית הרבה יותר מהתנועה שלהם עם כדור. בליגת העל בישראל, יש לא מעט קבוצות שישחקו כמו באזל בחצי השעה האחרונה, ופתרונות כמו הגבהות והגבהות והנעת כדור עקרה, לא יביאו את מכבי לשום מקום זולת התמודדות על הליגה האירופית (מהדלת הראשית, לא האחורית).

4. בלי מילה אחת טובה אי אפשר לסיים. למרות ההפסד הכלכלי בעקבות ההפסד הספורטיבי, היו אתמול 13.1 אלף איש בבלומפילד שבאו לעבוד. היו רגעים שהאצטדיון רעד. אלה עוצמות ששוות הרבה כסף למועדון, גם אם המחיר הוא לייצר הצלחות ביותר כסף.