מחדל השר"פ: מה שהרופאים לא מספרים לוועדת גרמן

השיקולים הכלכליים בשר"פ הפרטי מובילים לניתוחים מיותרים, שחלקם גורמים נזק גדול לחולים ובעקבות זאת גוררים תביעות רשלנות רבות ■ רק הפעלת שר"פ ציבורי לכולם ימנע ניתוחים מיותרים בפרקטיקה הפרטית

הפעלת שירות רפואי פרטי (שר"פ) בכלל בתי-החולים הממשלתיים והציבוריים מעוררת ויכוח ציבורי לוהט. השיח בנושא כבר עלה לכותרות לא אחת בעבר, אולם בימים אלה תופס כותרות ביתר שאת על רקע ועדה שהוקמה על-ידי שרת הבריאות, יעל גרמן.

עיקר טיעוני המתנגדים לטיפול פרטי בבתי-חולים ציבוריים נוגעים לפגיעה בעיקרון השיוויון, שבחירת רופא בתשלום מנוגדת לו. עוד נטען כי יש טעם לפגם בקיום שני מסלולים שונים של אותו טיפול באותו בית-חולים - פרטי וציבורי.

מנגד, התומכים בהפעלת השר"פ טוענים כי מדובר בשימוש וניצול יעיל של המשאבים, כוח-האדם והציוד הרפואי הקיימים ממילא במערכת הציבורית.

טיעון חשוב נוסף נעדר בוויכוח על הפעלת השר"פ - בטיחות החולה. היעדר שר"פ ציבורי דוחף חולים רבים לזרועות הרפואה הפרטית. זו, למרבה הצער, כוללת גם שיקולים כלכליים, ומכאן ועד לריבוי בהליכים וניתוחים שלא לצורך, הדרך קצרה.

חשוב לציין כי הרופאים עצמם, שחלקם מופיעים בפני ועדת גרמן, לא מעזים להביע טענות כאלה, כדי לא לפגוע בפרנסה של עמיתיהם, שעושים כסף גדול ברפואה הפרטית.

היעדר מנגנון פיקוח ובקרה במערכת הרפואה הפרטית בישראל הינו גורם מרכזי לעריכת ניתוחים פרטיים מיותרים. בעוד שברפואה הציבורית קיימת בקרה מעצם המבנה ההיררכי של בתי-החולים, אין הדבר כך בשר"פ הפרטי.

כלומר, אם נקבע ניתוח בבית-החולים, הוא צריך להירשם ביומן ניתוחים של המחלקה, לעבור ביקורת של מנהל המחלקה, וגם רופאים אחרים מלבד מהמנתח יודעים על הניתוח המבוצע בחולה שבמחלקה.

לעומת זאת, ברפואה הפרטית, המנתח עושה שימוש בשירותי חדר הניתוח של בית-החולים הפרטי, אינו נדרש לשתף או לדון בהחלטתו על הניתוח עם עמיתים אחרים וגם לא לערב בשיקוליו את הנהלת בית-החולים הפרטי בו מבוצע הניתוח.

כדי להעיד על חומרת התופעה ברפואה הפרטית והיקפה, ניתן להביא שורה של דוגמאות ומקרים המטופלים במשרדנו בלבד, ובעטיים הוגשו כמה וכמה תביעות רשלנות רפואית. מדובר בניתוחים מיותרים לחלוטין, שהסבו נזק קשה למטופלים והגיעו אף כדי מוות.

כך למשל, אישה שסבלה מסדק בפי הטבעת הופנתה בדחיפות לניתוח פרטי, ללא שהוצע לה טיפול אלטרנטיבי, שמרני יותר, שיכול היה להביא לריפוי הסדק. כתוצאה מהניתוח נגרם לאישה חוסר שליטה על הסוגרים.

במקרה אחר, אישה שסבלה מצניחה של שלפוחית השתן עברה ניתוח מיותר שהביא לאובדן כליה.

עוד דוגמה? צעירה שהתקשתה להרות הופנתה לניתוח בשחלות, במהלכו "התאדו" השחלות, והצעירה נכנסה למצב של גיל "הבלות" ללא יכולת לבייץ.

את השיא שבר מקרה בו טופלה צעירה שהייתה מודאגת מגוש שומני קטן שצמח לה על הבטן. צילומי האולטרסאונד קבעו כי מדובר בגידול שפיר שומני (ליפומה) אותו ניתן להסיר בהליך מקומי ופשוט. הכירורג אליו הופנתה המליץ לה על ניתוח שבוצע בהרדמה כללית בבית-חולים פרטי. כלומר, פתחו לה את הבטן ללא צורך! ויש עוד דוגמאות רבות לניתוחים מיותרים, שכללו בעיקר שיקולים כלכליים.

כל הדוגמאות האלה מעידות על שיקולים כספיים של מערכת הרפואה הפרטית בבואה למליץ על ביצוע ניתוחים והליכים רפואיים, שחלקם בהחלט מיותרים.

אין לי ספק כי הנהגת שר"פ בבתי-החולים הממשלתיים והציבוריים תרים תרומה מהמעלה הראשונה למניעת ניתוחים מיותרים, וכפועל יוצא - להגברה משמעותית של בטיחות החולים, אשר לא ייחשפו שלא לצורך לסיכונים ולסיבוכים קשים של ההרדמה והניתוח.

■ הכותב הוא ממשרד רובינשטיין-יקירביץ, מומחה ברשלנות רפואית ונוירוכירורג.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988