רגע לפני: בג"ץ דחה את העתירה נגד שחרור האסירים הפלסטינים

גרוניס: "החלטות על שחרור אסירים, בפרט כשהן מתקבלות במסגרת תהליך של מו"מ מדיני, מצויות באופן מובהק בסמכותה ובשיקול-דעתה של ממשלת ישראל"

שעות אחדות לפני שחרורם המתוכנן של 26 אסירים פלסטינים במסגרת הליכי חידוש המשא-ומתן המדיני, דחה הבוקר (ג') בג"ץ את עתירת ארגון נפגעי הטרור "אלמגור" כנגד השחרור.

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס והשופטים אליקים רובינשטיין וצבי זילברטל, שקיימו השבוע דיון דחוף בעתירה, קבעו כי "הממשלה הייתה רשאית להסמיך צוות שרים מטעמה שיהיה אחראי על הנושאים השונים הכרוכים בשחרור האסירים.

"אין בידינו להיעתר גם לטענה כי על הממשלה מוטלת החובה לקבל את ההחלטה בהרכב מלא. סמכותה של הממשלה לקבוע כי ההחלטות בכל הנוגע לשחרור אסירים יתקבלו בצוות שרים מצומצם אושרה מספר פעמים בבית משפט זה".

השופטים דחו את טענות העותרים גם באשר לסבירות ההחלטה לשחרר מחבלים "עם דם על הידיים". לדברי גרוניס, "החלטות בעניין שחרור אסירים, בפרט כאשר הן מתקבלות במסגרת תהליך של משא-ומתן מדיני, מצויות באופן מובהק בסמכותה ובשיקול-דעתה של ממשלת ישראל, בהיותה אחראית על יחסי החוץ והביטחון במדינה.

"ממשלת ישראל, וצוות השרים שהסמיכה לטפל בנושא, אמונים על שקילת השיקולים השונים בקבלת ההחלטה. לממשלה נתונים הכלים הרלוונטיים לקבלת החלטות מסוג זה, ועליה מוטלת האחריות לקבלן".

פסק הדין בעתירה מתייחס לשחרור כלל 104 האסירים, שישראל הסכימה לשחרר ב-4 פעימות במהלך חודשי המשא-ומתן. השופטים ציינו כי "בשלב זה מדובר בשחרור אסירים פלסטינים בלבד, ועדיין לא הוחלט בדבר שחרור אסירים בעלי אזרחות ישראלית. אין לקבל את הטענה כי ההחלטה על שחרור האסירים במתווה הקבוע בהחלטת הממשלה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, או נגועה בפגם אחר המחייב את התערבותנו".

גרוניס ציין כי "הסוגייה המונחת לפתחנו היא סוגייה קשה ורגישה. ליבנו עם בני משפחותיהם של נפגעי פעולות הטרור, שכאבם גדול הוא, ואין בידינו לרפאו. ההחלטה על שחרור אסירים, ובפרט אסירים שמרצים עונשים כבדים בגין עבירות חמורות, היא החלטה קשה ביותר. בטוחים אנו כי הגורמים המוסמכים החליטו את אשר החליטו בלב כבד, ותוך התייחסות לכאבן ולעמדתן של המשפחות השכולות".

השופט רובינשטיין הפליג בשיקולים שאינם משפטיים: "ייתכנו שאלות לגיטימיות באשר לתבונת המהלך - מדוע שחרור כמקדמה לקראת משא-ומתן, שאיני יודע אם הייתה כמותה בעבר, ולא, אם בכלל, בעקבות הישגים והתקדמות במשא-ומתן, שיש לייחל להם; מדוע נושא שארה"ב המתווכת לא הייתה מיישמת לגביה עצמה כתנאי לפתיחת משא-ומתן אם בכלל, הוא כשר כתביעה פלסטינית כזאת מישראל. כל אלה שאלות ציבוריות לגיטימיות; אבל אנו במשפט עסקינן". (בג"ץ 5413/13).