"ניצחונות כמו של טהוניה ב'האח הגדול' לא משנים מציאות"

טהוניה היא חלומו של כל מפיק טלוויזיה: דעתנית, חזקה, שוברת מוסכמות - כל מה שלא חשבנו על אתיופים ■ מצד אחד, לנוכחותה על המסך יש ערך לצעירי העדה - ומצד שני, יש הטוענים כי מדובר באשליה שיכולה לקרות רק בריאליטי

לפני כשבועיים חל מפנה ביחס של הציבור כלפי מתמודדת "האח הגדול" טהוניה רובל. השיח ברשתות החברתיות מראה כי רובל משכה הרבה יותר אמפטיה החל מפרק התוכנית שבו עמדו המתמודדים ל"משפט".

כחלק מהמשימה במשחק, הצופים האשימו את רובל בשימוש במוצאה האתיופי כתירוץ, על מנת לתקוף ולהשתלח בדיירים אחרים בבית. ברגע הזה שבו רובל הגנה על עצמה במשפט - שהיה אמנם מדומה אך הכי ציבורי שאפשר להעלות על הדעת כיום בישראל - צפו 38.7% ממשקי-הבית. זהו נתון הגבוה פי 3.5 מממוצע הצפייה בתוכנית התעודה "השד העדתי", ששודרה באחרונה בערוץ 10.

רובל סיפרה על הגזענות שחוותה, על שמה שהוחלף ועל הבושה שליוותה אותה במשך השנים, אשר התנקזה לכדי זעם ותוקפנות. לפני יומיים הפכה רובל למתמודדת הראשונה ממוצא אתיופי שזוכה בפרס הראשון בתוכנית הריאליטי המצליחה ביותר בישראל.

אין ספק כי העוצמה של הפלטפורמה שבאמצעותה זכינו להכיר את רובל, הכריזמטית והמרשימה, משרתת את סיפורה של העדה האתיופית יותר מאשר נוכחות בכתבת פלילים במהדורות החדשות.

על-פי מחקר מעקב של הרשות השנייה על הנוכחים והנפקדים בזמן צפיית, שיא בליווי המדעי של פרופ' ענת פירסט ובשיתוף נעמה פטש ומכון "מדגם", ייצוגם של בני העדה האתיופית בפריים-טיים לא עולה על 0.5%.

המחקר הזה לא פורסם אף פעם ברבים, ונתון זה מוצג כאן לראשונה. אך האם הרייטינג האדיר של "האח הגדול" יכול לשאת על כפיו שינוי חברתי אמיתי, בזכות הפיכת אישה כהת עור לכוכבת?

לדברי אשת הרדיו צגה מלקו, לשעבר מנהלת רשת א' של קול ישראל, בדיוק ההפך הוא הנכון. מדבריה עולה כי לזכייה כזו יש תכונת מאלחשת כמעט, שגורמת לציבור הרחב להרגיש שהכול בסדר ושתהליך ההשתלבות של יוצאי אתיופיה הושלם.

"החברה הישראלית טופחת לעצמה על השכם כשהיא בוחרת להעדיף מועמדות יוצאות אתיופיה בתוכניות ריאליטי כמו חגית יאסו ב'כוכב נולד', רודי ביינסאי ב-'The Voice' וכמובן המנצחת הגדולה ביותר בעולם הרייטינג: טהוניה רובל ב'האח הגדול'", אומרת מלקו. "לפתע, אנשים שאני לא מכירה מברכים אותי ברחוב על זכייתן של הצעירות. נדמה כאילו כולנו - בנות ובני העדה האתיופית - ניצחנו והתקבלנו ואף שרדנו בבית 'האח הגדול', סליחה - בחברה הישראלית".

- וזה לא באמת כך לדעתך.

"אני שמחה בשמחתן של הזוכות, כל אחת בתוכנית שהשתתפה בה, אך עדיין אינני רואה בזכייה עדות להשתלבות מלאה של העדה האתיופית ברקמת החיים בישראל. מחוץ לזוהר של רגע, רבים מאוד נותרים בחוץ.

"יש בחברה הישראלית כאלה שאינם מכירים בנו כיהודים, אחרים עדיין רואים בנו נטל, ובכל שנה מופיעות בתחילת שנת הלימודים הידיעות המוכרות לנו היטב על בתי-ספר שאינם מקבלים ילדים בני העדה. גם אלה שלמדו ועשו את המסלול עד לתואר אקדמי, מוצאים דלתות נעולות. השינוי האמיתי לא יקרה באמצעות שליחת מסרון לתוכניות ריאליטי. לא בתהילה של רגע".

חברת מועצת הרשות השנייה, ד"ר מירב אלוש-לברון, מרצה לתקשורת וקולנוע באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי, מסכימה עם דבריה של מלקו. "אני חושבת שיש כאן אשליה", היא אומרת. "מאוד נוח לנו להתרפק על גיבורי התרבות החד-פעמיים. זה נותן לקהל אשליה שיש לזכייה כזו ערך חברתי. הטלוויזיה המסחרית אלופה בלספק את האשליה הזה, ולעטוף אותה בצורה ורודה וחביבה כאילו הכול טוב, אבל אנחנו יודעים שזה לא כך.

"בסך-הכול מה שקרה כאן הוא שקשת אחראית לעוד גיבור תרבות חד-פעמי, כחלק מפס הייצור של הריאליטי. אבל זה רק לכאורה. כל מי שעבר את התהליך הזה - ואני מדברת על הקהל - יודע לשתף פעולה ולהצביע. הוא כבר מבין מי ראוי לכתר. הטלוויזיה המסחרית הצליחה לייצר את שיתוף-הפעולה של הקהל באופן מתוחכם.

"אני לא מוצאת לנכון לברך את הקהילה האתיופית, טהוניה לא תסייע להפחתת הגזענות. מה שהיה בעל משמעות כזאת היה אם טהוניה הייתה מגישת חדשות, ולא עם ביקיני בבריכה, ומראיינת עובדים סוציאליים בני העדה - זה שינוי חברתי".

- לעצם הנוכחות של דמות כמוה על המסך, אין לדעתך שום משמעות? לזה שאנשים שלא פוגשים אדם שחור בימי חייהם, ואפילו לבני העדה הצעירים שרואים הצלחה של מישהי משלהם?

"ברור שאני מעדיפה את טהוניה ב'האח הגדול', מאשר 'האח הגדול' בלי טהוניה. אני מאמינה שיש משמעות לנראות הזו, ושהיא בהחלט מייצרת משהו. אבל בוא לא נשכח שגם נינט, כשהיא זכתה היא אמרה דברים על קריית גת והדרום, ומה יצא מזה אחר-כך? אנחנו יודעים שהריאליטי יצר בישראל גיבורי תרבות מזרחים לא מעטים. זה שינה את מקומם בחברה הישראלית? ממש לא.

"אנחנו צריכים לבחון את ערך הנוכחות של זוכות הריאליטי, לא עכשיו אלא בעוד כמה שנים. אם תעשה מחקר בקרב ציבור הצופים ותשאל האם תפיסותיהם כלפי האתיופים השתנו בעקבות טהוניה, הנתונים לא יהיו מהפכניים. הקהילה האתיופית לא זקוקה לגיבורים של רגע, אלא לתיקון משמעותי של ההדרה שלהם. ערך הנוכחות על המסך הוא מינורי, ואין לו באמת ערך מתקן".

"מסר של 'אין גבולות'"

"אני חושבת שהציבור מספיק אינטליגנטי בכדי לדעת שלצערנו ניצחונות כאלה לא משנים את המציאות", אומרת סגנית יו"ר הכנסת, ח"כ פנינה תמנו-שטה (יש עתיד).

במהלך התוכנית ואחריה עקבה תמנו-שטה במסירות אחר הרשתות החברתיות בכל הקשור למסע שרובל עברה בתוכנית "האח הגדול". "אנשים כתבו שנתנו לה לזכות בגלל שהיא אתיופית, שזה בגלל שהיא שחורה, שחבל שהביאו אותה לארץ. מישהו היה אומר את זה על זוכה אחר? ראיתי שהשיח הוא על מוצאה, ולא מתייחסים אליה ככל מתמודדת אחרת".

בניגוד לאלוש-לברון, ח"כ תמנו-שטה - האישה הראשונה ממוצא אתיופי שמכהנת בפרלמנט הישראלי - רואה חשיבות גבוהה בערך הנראות על המסך. "גם כשאתה רואה אישה אתיופית זוכה בתוכנית ריאליטי, אתה מבין שהיא עברה דרך חתחתים, ולא היה לה קל להגיע לאן שהיא הגיעה, ולא משנה הבמה. זה משמעותי לבני הקהילה לראות את הזכייה הזו ולומר 'אין גבולות'.

"אני חושבת שטהוניה היא דוגמה לכל צעיר במדינה, ולא רק לאתיופים. ילדים שרואים בני קהילה מנצחים, הניצחון פורץ את הגבולות ואת החלומות ומראה שיש להם אופציות פתוחות על השולחן".

אשת התקשורת ענת סרגוסטי, בתוקף תפקידה כמנכ"לית עמותת "אג'נדה", עסקה במשך שנים רבות בשילוב צעירים אתיופים בשוק התקשורת הישראלי. לדבריה, "אני רואה את התגובות של חבריי האתיופים בפייסבוק, וראיתי שלאורך העונה הם מאוד עסוקים בנושא הזה. אני מסתכלת על התהליך של הקהילה.

"נכון שזה בתחום הבידור הקל - מלכת היופי טיטי, חגית יאסו, טהוניה - זה מודל סטריאוטיפי של נשים יפות, זה בידור ולא פיזיקה גרעינית, אבל דווקא בגלל שמדובר כאן בתקשורת המונים, יש לזה נראות מאוד גדולה.

"העובדה שטיטי הוזמנה לפגוש את אובמה היא מאוד משמעותית לקהילה. הם יודעים לשנן שמות של אנשים מוכרים מהקהילה, כמו ברהנו טגניה למשל, והעובדה שהוא נבחר לאחד המשפיעים בתקשורת היא משמעותית עבורם. זה מציב את הקהילה באור חיובי וכאילו 'כל-ישראלי' כזה".

- ואולי זו הבעיה, שזה מראה הצלחה בעולם של תוכניות טלוויזיה, ולא במקום שבו צריכים לשבור תקרות זכוכית של השכלה, פרנסה ושילוב אמיתי תוך עבודה קשה?

"יגידו המבקרים - ולא בלי צדק - שזו נישה ושזה בתחום הבידור הקל, על סף הרכילות. ברהנו טגניה הוא איש רציני שעושה עבודה קשה, ויש עוד כאלה. יש אתיופים במערכת הבנקאית, ויש במערכת המשפט. יש שני חברי כנסת ממוצא אתיופי, והם מודל של עבודה קשה. כשאתה מסתכל על המנהיגים של הקהילה, יש מגוון. הם נכנסו לתוך הנישה של מדורת השבט, ובמובן הזה הם הצליחו יותר מהערבים".

- ואיך נכון יותר להעביר את הבעיות של החברה הישראלית - בריאליטי כמו "האח הגדול" או בתוכנית כמו של אמנון לוי?

"לעיסוק בנושא הזה אין סוף. זה נכון דרך אמנון לוי ודרך טהוניה, דרך מחאה בקריית מלאכי ודרך הדיווחים בחדשות. אין לזה מפתח אחד. השד העדתי עדיין נוכח, למרות שאנחנו מתעסקים בו כבר 60 שנה".

- ומה מחלחל יותר?

"קשה להגיד. אני לא חושבת שזה או זה או זה".

"חתרנות בעירבון מוגבל"

"עצם העובדה שאנחנו עוסקים בשאלת ההשפעה של הזכייה של טהוניה, מראה כמה אנחנו רחוקים מלהסתכל על יוצאי אתיופיה כשווים", אומרת ח"כ תמנו-שטה, שמציינת את דמותה של רובל כמי שתורמת לעדה. "היא האנטי-סטריאוטיפ של העדה. רואים אישה צעירה, דעתנית, חזקה מאוד, אגרסיבית. לא שקטה וכנועה".

ואכן, רובל היא חלומו של כל יוצר ריאליטי, ולמען האמת גם של כל תסריטאי דרמות. דמות מעגלית, שוברת מוסכמות, שסיימה את העונה עם לקחים לצופים ובעיקר לעצמה.

"היא הייתה חתרנית, ואני לא מזלזלת בערך של זה על הקהל", אומרת אלוש-לברון. "אני חושבת שיש לזה השפעה, אבל כשאתה בוחן את זה לאורך זמן, אני חושבת שזו חתרנות בעירבון מוגבל, שאין לה ערך פוליטי רדיקלי, לכן היא לא נושאת את הממד של התיקון החברתי. זו חתרנות בגבולות הז'אנר, בגבולות כללי המשחק של הברודקאסט. זה פלורליזם מדומה".

חוקרת התקשורת, שעסקה במונח "אילוף הסוררת" שטבעה החוקרת ד"ר יפעת בן חי שגב, זיהתה את התופעה הזו גם כאן.

"טהוניה עברה תהליך של ריכוך, ובסוף התנצלה על התנהגותה. רק אז היא הייתה כשירה לזכות בעיני הצופה הישראלי". עכשיו היא הפכה לאתיופית, כזו שאנחנו רוצים להכיר".

- ומה הלאה?

"השאלה היא אם התקשורת תאפשר לה את המשך ההשתלבות. זה לא מובן מאליו. אם טהוניה תהפוך להיות מובילת דעה - זה לא תלוי רק בה אלא באופן שבו לתקשורת יש חלק ורצון להרחיב את השורות".

לדברי תמנו-שטה, "בתחושה שלי אין עדיין פורצי דרך גדולים, ולא משנה באיזה קנה-מידה. אני מקווה שבעוד 10 שנים הדיון על האתיופים יהיה על-פי אינדיבידואלים ולא על עדה שלמה".

לדברי מלקו, "העובדות בשטח מראות שהאפליה נגדנו נמשכת ואף מתגברת בתקופה האחרונה. כאישה המעורבת בכל תחומי הפעילות בקהילה האתיופית בישראל, ברור לי שהשינוי המיוחל עוד רחוק מאיתנו. הוא יבוא בחינוך לקבלה והבנת השונה והאחר, מהגיל הרך, בישיבה יחד על ספסל אחד בבתי-הספר. בלימוד ההיסטוריה של העדה. בראיית כל צעיר בן העדה כרופא, כמנהל - לא כשומר פותח תיקים בבית-הקפה הסמוך. העדה האתיופית עדיין מחכה לשינוי תודעתי אמיתי, עמוק ומחבק - גם מחוץ לבית 'האח הגדול'".

שברו את תקרת הזכוכית
 שברו את תקרת הזכוכית

צרו איתנו קשר *5988