עו"ד ציון אמיר: "הרגע המאכזב בקריירה שלי? פסק הדין של קצב"

משפט

- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?

"אני משער שבסביבות גיל 15 בפנימייה הדתית גבעת וושינגטון בקבוצת יבנה. באותה תקופה היה ז'אנר של ספרות בלשית, פרי מייסון ודומיו, ומי שלא קרא את זה נחשב לכופר בעיקר. נכבשנו בקסם של עורך הדין השנון והמרתק, ואני חושב שהחטא הקדמון נמצא שם. עד אז, מעולם לא חשבתי על זה".

- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?

"אני חייב להניח שהמורים הראשונים ביססו אצלי את תכונות היסוד של עורך דין, איך הוא אמור להיראות ולהישמע ולהתנהל במקצוע, בתוך ומחוץ לבית המשפט. היו לי שני מורים בהתמחות: הראשון, שלמה ליבליך, דמות מאוד מיוחדת, כנראה פולני במוצאו, שסיגל לעצמו, באופן טבעי, גינונים של פרקליט בריטי מהדור הקודם, בהומור ובמניירות הקטנות. היה קפדן מאוד ושזר זאת בהומור חד. השפיע ברצינות וביסודיות המחרידה שלו בליטיגציה.

"הדמות השנייה, השונה בתכלית, היא עו"ד צבי לידסקי. פליליסט קלאסי. ניחן בכישרון רטורי מזהיר, בכישרון כתיבה וביכולת יוצאת מן הכלל לחקור עדים בחקירה נגדית, אולי ליבו של מקצוע עריכת הדין. ויחד עם זה, היה ג'נטלמן מושלם. אדם נוח, מנומס לבריות. ואיש ספר.

"בימי שני בשבוע, לידסקי היה מעביר את הטור שלו ל'לאשה'. פעם, כשהיה תקוע בבית המשפט, התקשר אליי: 'תכתוב אתה את הטור'. שאלתי: 'מה אכתוב?'. אמר לי: 'ספר את הסיפור שקרה בבר בבן-יהודה'. ואז אני שואל אותו: 'למה אתה צריך לכתוב? את מי זה מעניין בכלל?' הוא נתן לי שמות של כמה עורכי דין ושאל: 'אתה זוכר מישהו מהם?'. 'לא'. 'עורכי דין, אין להם מורשת. ואם מישהו ירצה לדעת איך חיו בתל-אביב של סוף המאה ה-20, ילך לקרוא את צבי לידסקי'".

- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?

"אולי יישמע קצת מרובע, 'תישאר אותנטי ואל תהיה ציני'. נקה את עצמך מציניות, זו העצה הכי טובה שאני יכול להצביע עליה".

- מה הרגע המאכזב ביותר בקריירה שלך?

"פסק הדין במשפטו של משה קצב. זה היה מאבק ארוך שנמשך כ-5 שנים, רווי ברגשות, יצרים, עליות ומורדות. אולי המשפט הפלילי הדרמטי ביותר מאז קום המדינה. הייתה תחושה לאורך כל הדרך שאתה מנהל מלחמה כמעט ללא סיכוי נגד כוחות גדולים שהיו מחוץ לאולם, ולא רק נגד הראיות שהיו בו. זה משפט מעצב ומעציב כאחד".

- והמאושר?

"קשה להצביע, זה כמעט כמו לשאול את מי מילדיך אתה אוהב יותר. יש נטייה, לדעתי מוטעית, שתיק מפורסם יגרום לך קורת-רוח אם ייגמר בזיכוי. ובכל זאת, תיק עם משמעות מיוחדת עבורי זהו תיק המחתרת היהודית מספר 2, כשאורן אדרי, סגן צעיר ביחידת חי"ר, עמד לדין על הוצאת לבנת-חבלה מהצבא והעברתה לאנשי המחתרת. מאיזושהי סיבה שלא הבנתי, הפרשה הסעירה את הציבור במשך חודשים ארוכים. זה היה מאבק ארוך, קשה ומתוקשר, מלחמה של מעטים מול רבים, שהתנהל באווירה ציבורית סוערת - עד לזיכויו הכמעט-מלא מהאישומים נגדו ולשחרורו בו ביום. רגע משמח במיוחד ומרגש במיוחד".

- באיזה משפט שלא השתתפת בו היית רוצה להשתתף?

"המשפט שזכה לכינוי 'נערי סקוטסבורו'. המאבק של השחורים לשוויון זכויות ריתק אותי מאז ומתמיד, הזדעזעתי מעוצמת הגזענות החשוכה. לחשוב על ניהול משפט באווירה כה עוינת, במדינה כמו אלבמה, בשנות ה-30 של המאה ה-20, נגד תשעה שחורים בני 13 ל-19, והכול בגלל עלילת שווא של שתי נערות לבנות שטענו שאנסו אותן. המשפט הזה חידד אצלי את ההכרה כמה חשוב לנהל משפט הוגן על זכויות של מיעוטים. הוא עבר תהפוכות, ערעור, חזר, נדחה, ובסופו של דבר, כשעו"ד סמואל לייבוביץ' ניהל את המשפט החוזר, חלק זוכו, ומי שנידונו למוות עונשם הומתק וזכו לחנינה. צריך אומץ רב להיות עורך דין לבן, יהודי, כדי לייצג לקוחות כאלה ולהגיע לחוויה מכוננת כזאת. אני חושב שאין רגע נעלה יותר מהרגע של לתרום לעשיית צדק".

- עם מי היית רוצה לעבוד?

"עם נבחרת החלומות, ה'דרים-טים' האולטימטיבי, שלושת הטנורים: פרופ' אלן דרשוביץ', שעימו שוחחתי רבות; רוברט שפירו, אחד מגדולי עורכי הדין במערב; ו-אפ. לי דיילי, מגדולי עורכי הדין במרכז - שלושתם ייצגו את או.ג'יי סימפסון. וגם את הפרקליט ג'וני קוקרן המנוח.

"אם תדחק אותי לקרן זווית, גם בישראל אפשר להרכיב נבחרת כזאת: יעקב וינרוט, עם הטמפרמנט הסוער והשכל החריף; מישאל חשין; אלי זהר, בעל המזג הנינוח והטוב והשכל שלו; ואביגדור פלדמן, על יכולותיו המשפטיות והעומק ההגותי".

- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?

"לא אגיד לך שם של שופט, אבל אגיד לך מי השופט שהייתי רוצה להידמות לו: שופט שבנוי על-פי המידות שטבע בו הרמב"ם, 'צריך שיהיה בו כל אלה: חוכמה וענווה ויראה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות ובעל שם טוב'".

- את מי היית שוכר לייצג אותך?

"דניאל וובסטר. סנאטור אמריקאי, מזכיר המדינה ועורך דין דגול, מגדולי הרטוריקנים בארצו, שחתר לשוויון ולשחרור מעבדות. הספר 'השטן ודניאל וובסטר' מתאר עסקה שנרקמה בין השטן לאיכר: 'אני נותן לך כמה שנים טובות ואתה תיתן לי את נשמתך'. האיכר מוכר, חותמים הסכם, וכעבור כמה שנים מגיע אליו השטן. האיכר שוכר את שירותיו של וובסטר, האיש הערכי, הנואם המזהיר, שצריך לשכנע את המושבעים והשופט לבטל את ההסכם, שאינו מוסרי ולא צודק, והוא עושה את הבלתי ייאמן. וובסטר הוא הסנגור האולטימטיבי, ולא רק בגלל כישוריו המשפטיים אלא גם בגלל המטען הערכי שמלווה את עבודתו. עורך דין טוב חייב להיות אדם מוסרי, ואם אינך אדם מוסרי אין ערך לעבודתך".

- מהו פסק הדין המשמעותי ביותר עבורך?

"פסק דין ארנסטו מירנדה, שעבר, כמו כל פסק דין משמעותי, גלגולים, מערכאה ראשונה ועד לבית המשפט העליון בארה"ב, שם נקבעו, בשנות ה-60, זכויותיו של הנחקר ברוח התיקון החמישי לחוקה ונקבעה חובת האזהרה, שמשמעותה היא שלנחקר יש את הזכות לשתוק ולהימנע מהפללה עצמית. אפשר למתוח חוט ישיר מפסק דין מירנדה ועד להלכת יששכרוב בארץ, שטבעה את הזכויות שהסרתן עשויה להביא לפסילת הודאות של נאשמים".

- האם נאלצת אי-פעם לשקר לבית המשפט?

"לא. וזה לא פותר אותי מדילמות אתיות שאני יכול להיקלע אליהן במהלך משפט, כשהתובע מציג את הנאשם באור מסוים".

- איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?

"ברוח שטות והתלוצצות, אם הייתי עומד בצומת נידח במדבר נבאדה באמצע הלילה, ברמזור שלא מתחלף, ואין שוטר ואנשים ומכוניות, הייתי מאבד את הסבלנות וחותך את הצומת באדום".

- יש לקוח שלא היית מייצג?

"סמואל לייבוביץ' אמר שכל אדם ראוי להגנה, גם על המעשה החמור והמזוויע ביותר. רק למה לעזאזל אני צריך להיות זה שאמור לייצג את אותו אחד? אני חושב שלא הייתי מעניק את שירותי הסנגוריה שלי לא לפושע נאצי ולא למחבל שהורג יהודים רק בגלל שהם יהודים. זה קו אדום שאני לא יכול לחצות".

- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?

"ההרגשה שלפעמים אתה חש בתוך חלום, שאתה פתאום לא יכול לרוץ, הרודף משיג אותך ומשתלטת עליך תחושה של חוסר אונים. הסיוט הזה יכול להשתלט עליך גם באולם בית המשפט אם תיקלע לסיטואציה שבה תרגיש חוסר אונים לנוכח עיוות דין".

- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בבית המשפט?

"אני מניח שזה יהיה איום ונורא אם בשיאה של חקירה נגדית אתה שולף בתרועת ניצחון, מול העד, את הראיה המוחצת שאתה שומר - דיסק עם הקלטה שמוכיחה את האליבי של הלקוח שלך - וכשאתה מחבר את זה למחשב, אתה מגלה שההקלטה נמחקה בטעות והראיה הייתה כלא הייתה".

- האם יש לך טקס הכנה קבוע לפני הופעה בדיון חשוב?

"לפני משפטים דרמטיים וחשובים במיוחד, אני עושה תרגיל מחשבתי עם עצמי: אני מדמיין לי שאני בתוך האולם, רק אני, השופט והתובע נמצאים, אין קהל, אין עיתונאים, אין עדים. אני נכנס לריכוז מדהים, זה מסנן את רעשי הרקע, ואני מגלה שהמשפט מתנהל באופן ענייני להפליא. ובאמת, כשהישיבה מסתיימת, פתאום, לראשונה אחרי שעות ארוכות, אני מבחין שיש אנשים סביבי. אני מתנתק והקהל לא מבחין בזה".

- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?

"הייתי רוצה לחזור לתקופת דור המייסדים. גם בגלל הנוסטלגיה הטבעית שיש לכל אחד מאיתנו, כשהוא מביט אחורה ונוטה להאדיר ולהגדיל תופעות ואנשים שחיו באותה תקופה. ועדיין, כשאני קורא פסקי דין של השופטים שמעון אגרנט, יצחק קיסטר, זילברג, אלפרד ויתקון, חיים כהן, ולא אגיד את כל הרשימה, אני נחשף לאיכויות יוצאות דופן מהבחינה המשפטית, לעולם ערכים עמוק ולאמונה יוקדת בערכי יסוד של המשפט. בעיניי, הם היו חפים מכל ציניות".

- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?

"דוד המלך. כי דוד הוא מלך ישראל, דמות מופת, שנחשד במעשה חמור ביותר. בעודו יושב בירושלים ושר צבאו יואב בן-צרויה מנהל את המלחמה ברבת-עמון, הוא מבחין באישה יפה ושמה בת-שבע שמהלכת על גגות העיר, והוא חוטא בניאוף, ובהמשך שולח את בעלה אוריה החיתי לשדה הקרב היישר אל מותו. מעשה עם מרכיבים חמורים מאין כמותם, החל בהפרת אמונים וכלה אולי ברצח. מתקיים דיון עמוק בקרב חז"ל מי אשם פה - דוד, או אולי בת-שבע, או אולי גם אוריה. הסוגיה הפילוסופית אולי מורכבת, המשפטית פחות. לו דוד היה עומד לדין, רחמנא ליצלן, הייתי רואה בזה אתגר גדול לייצג אותו".

- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?

"זה יומרני ונאיבי, אבל הייתי רוצה לכתוב את הטקסט שעוד לא נכתב. כמה חבל שכל הטקסטים נכתבו".

- ספר בדיחה על עורכי דין שמצחיקה אותך.

"בא לקוח לעורך דין יקר במיוחד ושואל אותו 'מה התעריף שלך?'. אומר לו עורך הדין: 'עבור 3 שאלות 500 דולר'. שואל אותו הלקוח: 'זה לא יומרני מדי?'. עונה לו עורך הדין: 'כן, זה יקר. מה השאלה השלישית?'".

אנושיות

- מה מצחיק אותך?

"בבית המשפט מתקיימת דינמיקה ייחודית. יש מתח באוויר. יש שופט נשוא פנים שיושב מעל כולם, והתובע דרוך, והסנגור דרוך, והצדדים דרוכים כולם. ומדי פעם השופט מעיר הערות ומספר בדיחה לרוב לא מצחיקה, ואז הצדדים מרגישים צורך, כמעט מאוימים, לשתף פעולה ולצחוק מהבדיחה הלא מצחיקה. אני מסתכל מהצד ואותי זה מצחיק מאוד".

- מה מעציב אותך?

"לחזור לבית ריק מילדים, מאוד מעציב אותי. אתה נשוי? רק גרוש יכול להגיד משפט כזה".

- מה מרגש אותך?

"לידה. של דברים, של תהליכים. לידה של ילד, של ספר, של פסק דין, של יום חדש. לידה. מה שאומר שהריון זה דבר מקסים".

- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"לא התוצאה של הדברים אלא ההכרה שעשית את המקסימום שיכולת לעשות".

- מה מכעיס אותך?

"הכעס הוא תלוי נסיבות או גיל. אני מניח שתסכול רב שנגרם לי יכול להרגיז אותי. משהו שנתפס בעיניי כחוסר הגינות בולט ביחסים עם אנשים קרובים. מול אנשים רחוקים או גופים אתה לא מתרגז באמת".

- על מה אתה מתחרט?

"אני מתחרט על כל השיחות שלא הספקתי לנהל עם אמי כשעוד יכולתי לעשות אותן".

- על מה לא תסלח?

"לא לסלוח זו מידה רעה מאוד. כל אדם כמעט ראוי לסליחה, ובלבד שזו בקשת סליחה אמיתית, חזרה בתשובה אמיתית, הכאה על חטא אמיתית. אני רוצה לחשוב על עצמי כעל אחד שמסוגל תמיד לסלוח".

- מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"ילדיי".

- מה עשוי לשבור את רוחך?

"כלום. אין ייאוש בעולם".

- מתי בכית בפעם האחרונה?

"לא אענה על זה כי זה אישי מדי, אבל הרבה דמעות זלגו לי במהלך חיי".

- מתי צחקת בפעם האחרונה?

"האמת, לא נעים להגיד, אבל לא זוכר. אני בעיקר מחייך".

- למה אתה מתגעגע?

"אני מתגעגע לחלום לפני שברו. לכולנו יש הרבה חלומות, שחלקם נשברים. את הרגע ההוא, רגע לפני שברו של החלום, הייתי רוצה ללכוד עוד פעם אחת נוספת".

- באיזו אמונה טפלה אתה מאמין?

"אני חושב שכמעט אין אדם שחף מזה. אנחנו אנשים חרדתיים. אני מאמין בעין הרע".

- מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכול?

"שני אירועים ששינו את חיי באופן עמוק: מצד אחד, מות אחיי שמעון ויורם זיכרונם לברכה, ומצד שני, לידת ילדיי, שיאריכו ימים".

- מהו בעיניך האושר המושלם?

"אתה שואל שאלה שמתחבטים בה גדולי ההוגים החל מהמאה ה-5 לפני הספירה עד ימינו אנו, כשכולם עסוקים באובססיה קדחתנית של חיים באושר ובשלמות. אין לי תשובה ברורה, אני מניח שאושר מושלם הוא תהליך של חיים בעלי משמעות".

אנשים

- מיהו גיבור ילדותך?

"בילדותי גרתי בשדרות של שנות ה-60, עיירת-פיתוח מוכת אבטלה וטרור מעזה. הדרך להפליג משדרות לעולמות רחוקים הייתה בספרייה העירונית. הייתי קורא נלהב של כל ספר מכל ז'אנר, וז'ול ורן היה גיבור ילדותי ב-'20 אלף מייל מתחת למים' וב-'80 יום מסביב לעולם'".

- את מי אתה מעריץ?

"משה. דמות מרתקת, מדהימה בניגודיות שיש בה. פרקליט מעולה, עילג, גמגם וניהל משא-ומתן מול פרעה, המלך החזק ביותר בעולם הקדום; והצליח להוציא עם של עבדים לחירות. ואת זה עשה בתיווך בלתי נלאה בין העבדים האלה לאלוהי ישראל. ונשאר העניו באדם, מקור להשראה בכל היבט אפשרי".

- למי היית רוצה להידמות?

"אנחנו תבנית נוף מולדתנו. אני בא מאיפה שאני בא. ורבי עקיבא הוא דמות מופת. האגדה מספרת שהיה בן של גרים שהצליח להתערות בחברה היהודית. היה בור, לא ידע קרוא וכתוב עד גיל 40, התחיל ללמוד בגיל מבוגר והפך לאחד מגדולי התנאים הארצישראליים ולמנהיג הרוחני של מרד בר-כוכבא תוך מסירות נפש גדולה. אני חושב על מנהיגינו בימים האלה שנכנעים לשיקולי רייטינג, על מידת רצינותם ותחושת השליחות שלהם - אז רבי עקיבא אחד יכול היה לחולל פלאות בחברה שלנו".

- לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"הרמב"ם יכול היה להיות בחירה מדהימה. הוא משלב באישיותו המרתקת כל-כך הרבה זוויות: רופא דגול, איש רציונלי באופן מוחלט, אריסטוטלי, שומר מצוות אדוק, אחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות. השילוב של רציונאליסט מושבע ואיש אמונה אורתודוקסי הוא שילוב מרתק ולא פתור".

- לו היית יכול להיוולד מחדש כאל מן המיתולוגיה, באיזה אל היית בוחר?

"אפולו. אל השמש, הבריאות, הרפואה והמוזיקה".

- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות או לבקר?

"להיות רועה-צאן בכנען המקראית. שקט ושלווה".

- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?

"של סיזיפוס. לא כאשר דחף את הסלע לראש ההר, אלא בדרך חזרה למטה, כשהאבן התגלגלה מידיו בפעם המי יודע כמה. מה לעזאזל חשב בכל פעם שירד משם והזיעה ניגרת. מבחינתי, זה מראה שהתהליך יתר חשוב מהתוצאה".

החיים

- מה מניע אותך לקום בבוקר?

"הרצון לחיות".

- מהו הריח או הניחוח האהוב עליך?

"ריח אדמה אחרי הגשם".

- מהו המאכל האהוב עליך?

"בפנימייה, בכל פעם שהתגעגעתי למשפחה, לאמי, היה עולה באפי, בייחוד בחורף, ריח של חורשף בלימון שהייתה מבשלת. ועד היום, כשאני מדמיין את זה, סיר מהביל כזה, בני מעיי הומים".

- והשנוא?

"המטבח של בשר פיגולים על כל סוגיו. שרצים למיניהם. לא מסוגל להתקרב".

- מהו הצליל האהוב עליך?

"חליל רועים".

- מהי הקללה האהובה עליך?

"אתה מעורר בי את מיצי הקיבה שלי".

- איזה משפט שינה את חייך?

"אני לא יודע אם שינה את חיי. אבל עד היום אני מצטמרר כשאני שומע את 'איי הב א-דרים' של מרטין לותר קינג. גם עכשיו זה ירטיט אותי".

- בעבור מה תסכן את חייך?

"משפחתי".

- מה חסר לך בחיים?

"מבחינה חומרית, חסרים אולי כל מיני דברים, אבל מבחינה פילוסופית אני שלם לחלוטין ולא חסר לי דבר, משמע אני שלם".

- כיצד היית רוצה למות?

"לו הייתי אדם בודד עלי אדמות ולא הייתי חייב דין-וחשבון לאיש מאוהביי, הייתי מתפתה לעלות בסערה השמימה. אבל הואיל ואני מחובר בכל נימי נפשי לאהוביי ולאוהביי, אסתפק במיתת נשיקה".

רזומה

עו"ד ציון אמיר. בן 57. נולד בירושלים וגר בתל-אביב ("לא אוהב את ההוויה התל-אביבית"). גרוש 3 (ירדן, בת 22, ותאומים מאי ואריאל בני 15). מהפליליסטים הידועים בארץ. בגיל 16 החליף את שם משפחתו מעמר לאמיר.

בין מיוצגיו: הנשיא לשעבר משה קצב, דודו טופז ז"ל ("היה לי ברור שהוא במצב אובדני"), אלי טביב, השר לשעבר גונן שגב, ראש עיריית פתח-תקווה לשעבר יצחק אוחיון, תנ"צ נסים אדרי, חברי כנופיית ליפתא שתכננו לפוצץ את כיפת הסלע.

מכהן כיו"ר בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב. מתנגד חריף לעסקאות טיעון ("החרדה והפחד מהרשעה חמורה יכולים להוביל נאשמים להודות במעשים שלא עשו"). התבטא לא פעם על מעבר אפשרי לפוליטיקה; ביולי קיבל הצעה לרוץ לראשות עיריית תל-אביב. בראיון לכתב "עובדה" בן שני, אמר: "להיות סנגור זה מצב נפשי".