השנאוצרים אמרו את דברם

בורחים ממפלגת "יש עתיד" לעבר חלומות על משיח חדש

החודש הקרוב צריך להיות חודש של חשבון נפש וסליחה עבור יאיר לפיד. הכוכב העולה של המערכת הפוליטית בתשע"ג מסיים את השנה בדעיכה. על פי סקר מכון רפי סמית שנערך עבור "גלובס", צוללים לפיד ו"יש עתיד" ל-12 מנדטים, כאילו הצמידו להם שק מטבעות לרגליים. אחרי שבהישג כמעט חסר תקדים הזניק את יש עתיד ל-19 מנדטים, ערב השנה החדשה מאבדת ההצלחה המטאורית של הפוליטיקה הישראלית כמעט חצי מכוחה בתוך שנה. אם מגמת ההיחלשות הזו, שסקרי "גלובס" מצביעים עליה כבר ממאי, תימשך - לפיד ויש עתיד, או אולי "אין עתיד", יצטרכו להוריד את ערכות המגן מהבוידעם.

לפיד לא מתרסק רק בגלל שהאוצר הוא מגרסה של מנדטים (גם הליכוד אחרי נתניהו באוצר ירד ל-12 מנדטים), וגם לא רק בגלל שהוא לא נתפס כאוטוריטה כלכלית. זה אוסף של דברים: אלה התבטאויות שנויות במחלוקת, אלה השנאוצרים ועדי קול, הפגיעה בקצבאות, הפרת ההבטחות, הגזירות, העלאת המסים, הפוסטים בפייסבוק, הלשון משולחת הרסן והתנהגות הילדותית שהוא רואה בה מעשה שובבות. רשימה חלקית.

האכזבה של מצביעי יש עתיד שמתבטאת בסקר מעידה שהשנאוצרים רוצים את המנהיגים שלהם ממלכתיים, ולא שובבים שעושים טריקים ושטיקים. תפקיד שר אוצר הוא רציני מדי בשביל להפוך אותו לסחבק.

לשנאוצרים לא נותר אלא לחפש את הכוכב התורן הבא. ליש עתיד אין גרעין קשה כמו מפא"יניקים בעבודה או ז'בוטינסקאים שרופים בליכוד. המצביעים שלה הם חולות נודדים, שאחוז הנאמנות שלהם מאוד נמוך. אתמול הם בקדימה, היום ביש עתיד, ומחר מי יודע. המנדטים שמאבדת המפלגה הולכים למרצ (11) וללבני (4), אבל כ-30% מהם חוזרים לשבת על הגדר, מחכים למשיח הבא.

לבד בצריח

מה שהתרחש אתמול בכנסת בדיון הפגרה על אי מינוי הנגיד ומפת העדיפות הלאומית מעיד יותר מכל על מצבו הפוליטי של לפיד. כמקובל בדיונים מסוג זה, לאופוזיציה ניתן זמן להוציא קיטור נגד הממשלה, כשבסוף הנאומים עולה לדוכן סגן השר המקשר בין הממשלה לכנסת, אופיר אקוניס, ומשיב את עמדת הממשלה.

אלא שלפני יומיים אישר יו"ר הכנסת לאופוזיציה להעלות לדיון גם את הקיצוץ בקצבאות הילדים, השינויים בפנסיה והעלאת מחירי הדלק. כמו כל פוליטיקאי משופשף, גם אקוניס ניחן בחוש להרחת מטען חומר נפץ והוא הודיע שהוא מסרב לשמש קריין של השר. שהרי איזו סיבה יש לאקוניס, שיצא בזמנו נגד שטייניץ, שר אוצר מבשר מפלגתו, להגן על מדיניותו של לפיד?

לאחר תשובתו השלילית, אצה רצה יועצת שר האוצר לחפש שר שיסכים לעמוד על הדוכן, ונפלה הישר על השר התורן אורי אורבך, שבין מפלגתו לזו של לפיד נכרתה ברית אחים. גם אורבך הבין שעדיף לברוח מהמליאה כמו מאש, וסירב לעלות ולמלא את חובותיו המשפחתיות. מילא אקוניס, איש ליכוד, אבל העובדה שאורבך, שהוא ממש אח, סירב לצאת להגנתו של לפיד, מעידה במשהו על התרופפות הקשר בין הראשים על רקע תחרות סמויה, שעוד תהפוך לגלויה.

בצוק העיתים נאלצה היועצת לפנות לשרי יש עתיד, שיצאו להגנת הבוס. לא נמצא אחד כזה. גם הכוורת הרוחשת של חברי יש עתיד נעדרה מהמליאה. אפשר היה לספור על יד אחת את מספר חברי הסיעה שהטריחו עצמם למשכן. אפילו הדובר האולטימטיבי, סגן שר האוצר, מיקי לוי, שנמצא בחו"ל, לא קיצר את שהותו שם לטובת הדיון.

לבסוף הוחלט שיהיה זה שר הרווחה מאיר כהן, שיעמוד על הבמה ויספוג את האש, אלא שבאמצע הדיון הודיע יו"ר הכנסת שבשל נסיבות אישיות לא יוכל כהן לעמוד במשימה. בזווית העין, קלטה היועצת את שר החקלאות, יאיר שמיר, שנקלע לתומו לדיון. למזלה ולצערו, הוא נאלץ להקריא את תגובת שר האוצר. לפני שלושה חודשים דבר כזה לא היה קורה. אנשי יש עתיד היו מתנדבים להגן בגופם על המלך. שתיקתם הרועמת היא עדות חזקה יותר מאלף מילים.

נתניהו והליכוד ביתנו זוכים בסקר ל-33 מנדטים. ובכל זאת הנתון הזה צריך להדאיג את נתניהו. הליכוד שומר על מעמדו כמפלגה החזקה ביותר, אבל אין פה פריצה. נתניהו והליכוד צריכים לשאול עצמם למה הם לא פורצים, בעיקר בשבועות של מתיחות ביטחונית והתרחשות מדינית, שבאופן טבעי היו אמורים להוסיף להם מנדטים. גם לנתניהו יהיה הרבה זמן לחשוב בחגים למה הוא והליכוד לא מתחזקים.

ובינתיים בעבודה

בעבודה שומרים על יציבות עם 18 מנדטים. במחנה שלי יחימוביץ'מרוצים: מדובר בעלייה של שלושה מנדטים מאז הבחירות. במחנה בוז'י טוענים שעל רקע הקריסה של לפיד, רק שלושה מנדטים הם כישלון.

מי שראה אתמול את יחימוביץ' והרצוג מתלחשים בכנסת היה יכול לחשוב לרגע שמדובר בשני חברים שחזרו אל ספסל הלימודים ומחליפים חוויות מהחופש הגדול, ולא בשני יריבים שבשבועות הקרובים ינעצו זה בזה ציפורניים בדרכם לכבוש את ראשות המפלגה. יחימוביץ', שההתנהלות היהירה והסוליסטית שלה הצליחה לקומם נגדה חלקים רחבים במפלגה, לא התיישבה שם במקרה. היא מנסה בימים אלה לשדר רוגע ונינוחות, להראות שהיא לא מפחדת מהתמודדות.

אבל אי אפשר לזלזל בסיכוייו של הרצוג להדיח את יחימוביץ' מראשות המפלגה. בוז'י אולי נראה כמו ילד טוב ירושלים, ומדבר כמו לפלף מצפון תל אביב, אבל מי שמכיר אותו באמת יודע שהוא ממזר לא קטן, שלא לומר שועל פוליטי גדול ומשופשף. למרות דיבורו הרך והשקט, כשצריך, הוא גם יודע להרוג ברכות.

בעבודה מדברים על קרב שקול, על פייט רציני. יחימוביץ' כבר לא אותו הכוכב שהייתה. היא חטפה מכה קשה בבחירות והטראומה עדיין מהדהדת.

מנגד, היא נהנית מיתרון במפקד ומשליטה במנגנון. יש לה צבא של שהידים, גרעין קשה של מתפקדים, שילך אחריה באש ובמים. השאלה אם לא מדובר בגרעין קטן וקולני שעושה בעיקר רעש וצלצולים, כמו שטוענים מתנגדיה.

העובדה שהצליח לזכות בתמיכתם של איתן כבל ואראל מרגלית, שגם שניהם לא קוטלי קנים, מעידה על היכולת של הרצוג ללכד סביבו אנשים. וכשמאחורי הקלעים הם זוכים גם לתמיכתם של עופר עיני ושל פואד, אי אפשר להמעיט בסיכוייהם.

תומכיו של הרצוג מעריכים שהוא מביא למפלגה את מה שהיה חסר בה, שהניסיון שלו יאפשר לו להניף את הדגל המדיני לצד הכלכלי מבלי שזה ייראה מאולץ, ומאמינים שהדיאלוג הפורה שיש לו עם נתניהו עשוי, או עלול - תלוי בנקודת ההשקפה, לסלול את דרכה של העבודה לממשלה.

אם בוז'י ייבחר יהיה זה לא פחות ממהפך במפלגה, החל מפרסונלי, דרך שינוי בסדר העדיפויות וכלה באופוזיציה-קואליציה. במידה שיחימוביץ' תנצח, הרי שהיא תוכל להיכנס לפנתיאון של הגדולים, יחד עם רבין, פרס וברק, שכל אחד מהם נבחר פעמיים לראשות המפלגה, ופרס אפילו שלוש.

אילו הבחירות
 אילו הבחירות

צרו איתנו קשר *5988