הנשים המשפיעות בישראל בוחרות את הספרים הטובים השנה

יעל גרמן התלהבה מ"לבד בברלין" ■ זהבה גלאון ממליצה על "חירות" ■ ושרי אריסון התחברה ל"צופן הדיבור"

יעל אנדורן

"הספר עד שיום אחד של שמי זרחין הוא ספרות ישראלית מקורית במיטבה. הספר מתאר בצורה סוחפת ומרגשת את המציאות הישראלית החל משנות ה-70, ומפגיש בצורה אותנטית נקודות ציון בהוויה הישראלית, במקביל לסיפור חייה של משפחה אחת".

שרי אריסון

"הספר צופן הדיבור מתאר את ההתפתחות האישית של האדם בצורה מדעית, ומבוסס על מחקר של שנים. התחברתי אליו מאחר שהוא ממחיש את המסר שלי: שאם נתחיל לחשוב טוב, לדבר טוב ולעשות טוב - העולם שלנו ייראה אחרת. ד"ר ליאורה וינבך מתארת בספר כיצד הדיבור החיצוני משקף בעצם את הדיבור הפנימי שלנו, ומעבירה את המסר שהבחירה בטוב תלויה בנו, בכל אחד מאתנו".

זהבה גלאון

"624 עמודים, שווה כל עמוד. התחברתי מיד לחירות של ג'ונתן פראנזן, כי הוא מאוד פוליטי, ומטפל בעולם שאני מכירה היטב מקרוב. פראנזן יורד לפרטים, ומתאר את פטי הגיבורה הראשית ובן זוגה וולטר ממש בווירטואוזיות. כתיבתו מלווה בביקורת חדה, לפעמים אפילו ארסית, על הימין, שבעיניו הוא התגלמות הרוע הפוליטי. הוא גם מלגלג בעוקצנות על השמאל, האידיוטי והצבוע בעיניו, ברגעים קומיים מבדרים ביותר. פטי כותבת יומן ששמו 'נעשו טעויות', וזו אחת הסיבות לכך שהספר כל כך מדבר אליי. חלק מהחופש שלנו הוא לעשות טעויות".

יעל גרמן

"הספר לבד בברלין של הנס פאלאדה כתוב בחדות ובדיוק נפלאים, לעתים אפילו באכזריות. פאלאדה מנתח באיזמל חד כתער את הדמויות הספרותיות שלו על כיעורן ועל תכונותיהן הרעות. הוא חושף בספר תופעה עצובה: פחד החברה מכוח. פחד למעוד ולהשמיע קול נגד עוולות. אפילו הבודדים בספר שמשמיעים את קולם אינם זוכים להערכה, לא מצליחים לסחוף אחריהם את ההמון, ומשלמים מחיר אישי יקר על הניסיון האמיץ למרוד במערכת הנאצית ולפעול נגד העוולות. עצוב".

ליאורה עופר

"הספר נולדנו לרוץ (כריסטופר מקדוגל) פותח צוהר לעולם של חוויות גופניות ותובנות רוחניות נדירות. כמו שכתב עפר שלח, חובב ריצה למרחקים ארוכים, השאלה איננה כמה רחוק וכמה מהר אדם רץ, אלא איך הוא רץ ועד כמה עולמו מתמלא ככל שריאותיו מתרוקנות מאוויר".

*** הכתבה המלאה - כולל דירוג 50 הנשים המשפיעות בישראל - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי