ניתוח "גלובס": האם בנט עושה תרגיל למעסיקים?

שר הכלכלה שוקל להוציא צו הרחבה להסכמים קיבוציים בעניין עובדי הקבלן ■ המעסיקים יאלצו לבחור בין שתי חלופות רעות מבחינתם

ההודעה שפרסם שר הכלכלה, נפתלי בנט, בערב ראש השנה בדבר כוונתו לשקול הוצאת צו הרחבה לשני הסכמים קיבוציים בעניין עובדי הקבלן, מתבררת היום (א') כתרגיל מתוחכם שייאלץ את לשכת התיאום של ארגוני המעסיקים לבחור תוך 30 ימים בין חלופה שנתפסת על ידה כרעה, לחלופה רעה עוד יותר.

ל"גלובס" נודע כי בנט "שלף מהבוידעם" את ההסכם שנחתם בין ההסתדרות הכללית ללשכת התיאום של המעסיקים עוד בפברואר 2012, אף שהמעסיקים חזרו בהם מאז והתנגדו באופן נחרץ לתחולתו בטענה כי נחתם ערב שביתה כללית במשק, וכי יו"ר לשכת התאום דאז, שרגא ברוש, עמד בפני פרישה.

ההסכם הזה כלל, בין היתר, סעיף דרמטי שלפיו עובדי ניקיון המועסקים לפחות ב-90% משרה, ייקלטו באופן ישיר במקום העבודה וייפרדו מהקבלן. בנוגע לעובדי האבטחה, נקבע כי אלה יועסקו באמצעות קבלנים אך תנאיהם יושוו לעובדים הדומים להם ביותר במקום העבודה בפועל. בתוך זמן קצר המעסיקים התנערו מההסכם הזה, אף שנחתם כדין והובא לרישום במשרד הכלכלה, ועל כן לא יצא צו הרחבה שחייב את כלל המעסיקים ביישומו.

"סיר לחץ"

והנה, בנט משתמש כעת בנשק צו ההרחבה, לאחר שלשכת התאום של ארגוני המעסיקים הביעה התנגדות להסכם אחר שנחתם ממש באחרונה: הסכם בין ההסתדרות הכללית לארגון חברות הניקיון בראשות אילן שמעוני, שמאמץ את ההסכם שנחתם אשתקד במגזר הציבורי ולפיו עובדי הניקיון יזכו לשכר בגובה 4,650 שקל בחודש, קרן השתלמות מהיום הראשון ועוד שיפורים נוספים מעבר למה שנקבע במגזר הציבורי. בלשכת התאום, בראשות צביקה אורן, טוענים כי הסכם שכזה חייב לקבל את הסכמת המעסיקים בפועל, שכן הם אלה (מזמיני השירות) שיספגו את הנתינות הכלכליות שמגולמות בהסכם, ולא הקבלנים.

"בנט ניסה לייצר סיר לחץ שייאלץ את המעסיקים וההסתדרות להגיע להסכמה סופית ביניהם, אבל הלחץ הזה מופנה כולו בעצם לעבר המעסיקים", טוען מקור בכיר שמעורה בסוגיה. "ההסתדרות יכולה כעת להיות אדישה ובמקום לנהל מו"מ על התאמות כאלה ואחרות לחכות שייצא צו הרחבה, כי לא משנה לאיזה הסכם יוציאו צו הרחבה - היא מן הסתם תהיה מרוצה".

פיני שיף, יו"ר ארגון חברות האבטחה, מאמין גם הוא כי השימוש בהסכם מאשתקד הוא כשוט בידו של בנט, ומבהיר כי אין ולא ניתן יהיה ליישם את ההסכם ההוא: "ההסכם משנה שעברה קובע שתנאיהם של עובדי השמירה יושוו לעובדים המקבילים להם ביותר במקום העבודה בפועל, אבל אין שום דרך לייצר את ההשוואה הזו. מה, רוצים להשוות את המאבטח בבית המלון לחדרנית? או מאבטח בעסק אחר יושווה למזכירה? הרי לא תמיד זה יהיה שיפור בתנאים, ומי שדוחף להשוואת התנאים מעודד בעצם רמייה".

לכל אחד ריקי משלו

אבל לא כולם סבורים שזה תרגיל של בנט. שמעוני מאמין שדווקא לשכת התאום של ארגוני המעסיקים היא שעומדת מאחורי המהלך. לדבריו, אורן נפגע כאשר ההסתדרות חתמה על הסכם בלעדיו, ולכן הוא זה ששלף את ההסכם מאשתקד - לא כדי ליישם אותו כלשונו, אלא כדי להשתמש בו לצורך ניהול מו"מ מחדש כשהוא, אורן, חוזר שוב לתמונה.

שמעוני מתכוון לכך שאורן חותר לפשרה, שתביא לכך שהמעסיקים יוכלו לבחור בעצמם בין שלוש חלופות: לאמץ את ההסכם במגזר הציבורי שמשפר את שכרם של עובדי הקבלן; להשוות את תנאי עובדי הקבלן ל"אחרון העובדים" במקום העבודה; או לקלוט אותם ישירות. פשרה שכזו כבר גובשה לפני כמה חודשים בין אורן ליו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אלא שבהסתדרות הבינו כי לא ניתן יהיה ליישם ובעיקר לאכוף מודל כזה.

על דבר אחד מסכימים כל הגורמים: בנט נחוש למצב עצמו כמי שדואג לעובדים החלשים במשק, ולפחות בעניין הזה, בניגוד לסוגיית נמלי הים, האג'נדה הפוליטית שלו עשויה לשחק לטובת ההסתדרות.

אנשיו של שר הכלכלה מצביעים שוב-ושוב על הדברים שאמר ערב החג בראיונות לתקשורת, על כך ש"ריקי כהן שלו" - להבדיל מריקי כהן של שר האוצר, יאיר לפיד - מרוויחה כ-6,000 שקל, ולא הרבה יותר. כך, בסביבתו של בנט מבהירים כי גם אם צו ההרחבה שיוציא יעסוק בעובדי הניקיון בלבד, הרי שהוא נחוש לקדם גם הסכמים שנוגעים לעובדי השמירה והאבטחה. בערב החג הבהיר בנט כי קרן השתלמות, למשל, היא בבחינת מה שהוא מכנה "תנאים בסיסיים".