גדי אייזן, במאי הסרט התיעודי "שם קוד - רפיח": "צללתי לעולם מטורף"

בשלהי נובמבר 1946, בשעת צהריים, יצאה אוניית מעפילים בשם "רפיח" את נמל באקר שביוגוסלביה. בתנאים תברואתיים שהיו קשים אף מתנאי מזג האוויר, עם צוות ימאים מפוקפק (אך עם מלווים מטעם המוסד וההגנה, בראשם מפקד האונייה גד לסקר) ועם כ-800 איש ואישה בבטן האונייה, אשר קטנה מלהכיל מחצית ממספר הנוסעים, עשתה "רפיח" את דרכה אל ארץ ישראל. אלא שהים סוער היה, והאונייה לא יכלה לו.

ב-8 בדצמבר, ניסה הקברניט לעגון בחופו של אי יווני נטוש בשם סירינה, עד אשר ישקוט הים. אלא שניסיון העגינה המיט אסון: האונייה התנגשה בסלעים, חורים נפערו בה, ומים החלו חודרים ומציפים אותה. תוך שהיא טובעת, נמלטו ממנה רוב נוסעיה בקפיצה אל המים או אל הסלעים. שמונה מעפילים נלכדו בתוכה. מאות הניצולים נותרו על החוף, ללא מזון וללא ציוד. שלושה ימים שלמים רעבו, קפאו מקור ופיללו לנס. למזלם הרב, אברהם ליכובסקי, האלחוטן, זינק מהאונייה הטובעת כשהוא נושא עמו את מכשיר הקשר, ועמל על תיקונו. המשדר היה רטוב, הבטרייה הייתה כמעט גמורה, אך ליכובסקי לא אמר נואש ובעזרת תיל חשמל מאולתר, שלח שני אותות מורס למפקדת "המוסד". באורח פלא, השדרים החלשים נקלטו. ליכובסקי קיווה לחילוץ מהיר, כפי שהובטח לו בקשר, וכחלוף ימים אחדים נאספו כלל הניצולים. בין הניצולים היה תינוק בן 12 ימים בשם שלמה רייכמן. האחרון, כיום בן 67, הוא אחד משני גיבורי הסרט התיעודי המצוין "שם קוד: רפיח", שאותו ביים והפיק הבמאי גדי אייזן.

הגיבור השני, אם תהיתם, הוא ליכובסקי, שקטעי קריינות מיומניו מלווים את הסרט לכל אורכו. הסרט "שם קוד: רפיח" ישתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, שייערך בין ה-19 ל-28 לחודש (ספטמבר). בראיון ל"גלובס", מספר אייזן כי מהרגע שנחשף לפיסת ההיסטוריה האבודה הזו, הוא פיתח אובססיה לסיפורה של האונייה, שהיה ידוע למעטים, והיה נחוש לעשות סרט שיביא את סיפורה ואת סיפור גיבוריה.

אייזן: "נכנסתי לזה חזק. צללתי לעולם מטורף. שיגעתי את כל האנשים סביבי. התחלתי להפוך את ארכיון ההגנה בבית גולומב, את הארכיון הציוני, את בית התפוצות. התחלתי לאסוף כל ספר על הפלי"ם, על המוסד בתקופת עלייה ב', נכנסתי לכל מיני חנויות ספרים איזוטריות. זה חיבר אותי לשירות הצבאי שלי בחובלים. אמרתי לעצמי שנולדתי בזמן הלא נכון. הייתי צריך להיוולד אז, בתקופה ההיא".

אייזן מספר כי במהלך התחקיר המקדים לסרט, הוא נפגש עם מי שפיקד על אוניית רפיח, גד לסקר, כיום בן 100, חבר קיבוץ יגור. אייזן: "מצאנו בנאדם בן 93, עדיין עובד כמלגזן של הקיבוץ, בנאדם רהוט יותר מכל אחד שאני מכיר. ישבנו איתו שלוש שעות, והוא סיפר לנו את כל הסיפור. הוא היה מפקד האונייה. הוא אמר: 'לא הספקתי להגיד תודה לליכובסקי. לא הבנתי מה הוא עושה שם עם מכשיר הקשר הזה. אף אחד לא הבין כמה שהוא גאון'.

"ועוד איזה גאון הוא היה. בגיל 16 הוא כבר לימד בטכניון, ועזב משום שהיה לו משעמם. לאחר שנה, התנדב לפלי"ם ונבחר לקורס הסודי להכשרת 'גדעונים' (אלחוטני מורס במוסד, מ"ש).

"זמן לא רב אחרי חילוץ 'רפיח', עזב ליכובסקי את המוסד. הוא לא הסתדר עם האנשים במוסד, הרגיש כנטע זר בין הקיבוצניקים. הוא גם היה אובר-קוולפייד".

- מה הוא עשה אחרי שהוקמה המדינה?

"בשנת 1948, חברות אלקטרוניקה אמריקניות חטפו אותו לשירותיהן. הוא גם המציא הרבה פטנטים, הוא זה שהמציא את המכשיר האלקטרוני הראשון לבדיקת לחץ דם. בארצות-הברית הוא התעשר, התגרש, והתחתן שוב. נולד לו ילד בשם מארק. "כשמארק היה בן 20, הוא נפצע קשה בתאונת דרכים ונותר פגוע ראש. בעקבות הטרגדיה הפסיד אברהם את כל כספו, מאחר שהפסיק לעבוד והשקיע את זמנו וכספו בבנו הפגוע. אברהם ניתק את קשריו עם המדינה וחלקו בפרשה נעלם והוקטן מסיבות שונות. ב-2002 נפטר במוות איטי ומייסר ממחלת ה-ALS".

ממתעד למשתתף

הסרט מתאר את שני גיבוריו כגיבורים טרגיים, כאשר כל גיבור מוביל ציר עלילה שונה. שלובים בו צילומי "רפיח" הטבועה ושלובה בו אנימציה, רעיון שנולד, כך אייזן, מסיפורו המאויר ובהשראתו של הצייר אריה מוסקוביץ', אחד הניצולים (ומי שאייר את ספרי "קופיקו", "חסמב"ה" וצ'יפופו"), אודות היחלצותו מ"רפיח". אך את עבודת הציור והאנימציה עשו אמנים שכיוונו, כך אייזן, ל"סגנון אמנותי אחר".

בסרט, מוסקוביץ' טוען כי הוא האיש שהציל את רייכמן התינוק, שננטש על-ידי הוריו, מבטן האונייה המוצף. טענה זו מנוגדת לסיפור כפי שרייכמן הכיר עד אז. משך כל חייו ידע כי ניצל על-ידי רפי תדמור, שאותו הוא מכנה "אבא". בעימות שמתרחש אל מול המצלמה, השניים כמעט ומחליפים ביניהם מהלומות.

- אתה יודע מי מהשניים הוא זה שהציל את רייכמן?

"אני לא יודע בוודאות, לכן אני לא יכול להגיד. אני מניח שגם רייכמן לא יודע".

- לקחת על עצמך להביא את האפר של רייכמן לארץ ולהביא אותו לקבורה. למעשה הפכת ממתעד למשתתף פעיל בסיפור.

"התחלתי לחשוב - 'איך אני מגיע בשלום לישראל עם האפר הזה? לא רציתי להיתפס והתלבטתי אם לשים את שקית האפר בתיק גב או במזוודה. "הלכתי עם אחותו לנוטריון, היא רשמה לי ייפוי כוח, כדי שאוכל לקבור אותו בארץ, הסתרתי את האפר, ועליו המסמכים, במזוודה. כשפתחתי אותה, הלב שלי צנח. השקית נפתחה, פחדתי שלקחו לי את זה מהמזוודה. אבל השקית הייתה שם ולידה היה מכתב מה-FBI, מכתב אזהרה שאמר שבפעם הבאה שאני מתכונן לטוס עם אפר, שאשתף אותם בזה.

"באורח פלא, בין הקברים של הוריו הייתה חלקה שעליה היה שיח. קברנו אותו בין הקברים של הוריו, הכנו מצבה וכתבנו עליה את סיפור גבורתו, והבאנו לקבורה את אחד מגיבורי ישראל הגדולים שהיו. אני אומר לאנשים - 'יש רחוב באור יהודה על-שם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. איך על אשכנזי יש ועל ליכובסקי אין?' מקווה שהסרט יגרום למישהו לקרוא רחוב על שמו. אז אדע שבאתי על שכרי".