מחיפה לבית לחם

בסוף השבוע הנוכחי, יעלה "כנס העתידנים" בבתי הקולנוע בישראל ובעולם. עוד מאירועי סוף השבוע: הבמאי המהולל פיטר גרינאווי, אורח הכבוד של הפסטיבל, התלונן על איכות הקרנה נמוכה בסינמטק המקומי, שלדבריו "לא מכבדת את הפסטיבל". גרינאווי הציג את סרטו החדש והפרובוקטיבי "גולציוס ואנסמבל השקנאי", ובנוסף ערך מפגש עם אנשי תעשיית הקולנוע המקומית, תחת השם "קצר ולעניין", ובו הציג מבחר מ-35 סרטיו הקצרים.

אך את עיקר תשומת הלב בפסטיבל תפס הסרט הישראלי החדש "בית לחם", שהוקרן בהקרנת בכורה וסחט תשואות ארוכות מהקהל הנלהב שנכח באולם. וכמה שהקהל צדק. הסרט מספר על מערכת יחסים מיוחדת ומורכבת בין איש שב"כ בשם רזי (צחי הלוי), המשמש כרכז נפת בית לחם, לבין משת"פ מקומי צעיר, בן טיפוחיו בשנים האחרונות, נער בן 17 בשם סנפור (שאדי מרעי), שאחיו הגדול הוא מפקד גדודי אל-אקצא בבית לחם.

סנפור מוצא את עצמו קרוע רגשית בין נאמנויות, בין אחיו הביולוגי הנערץ, לבין רזי, השב"כניק הנערץ עליו לא פחות. הוא מסכן את חייו עבור שניהם. כל אחד מהם עושה בו שימוש לצרכיו. מעבר לעובדה שזו סיטואציה שילד בן 17, בוגר ומפוכח ככל שיהיה, לא מסוגל נפשית להתמודד עמה, הסיטואציה הזו היא עבורו דרך ללא מוצא; הוא לא יכול להיות נאמן אף לא לעצמו, כי הוא עצמו איבד את השליטה על חייו.

סרט פוליטי חכם הוא כזה שאינו מגיש את אמירתו על מגש של מניפולציות סוחטות רגש, אלא דווקא באמצעות תיאור מצב ריאליסטי. נקיטת העמדה היא עצם הבחירה בלספר את הסיפור באופן שייראה מציאותי ואמין. יובל אדלר, הבמאי, שזה לו סרטו הראשון, עשה זאת בקפדנות יתרה והתוצאה היא סרט מותח ורב עוצמה, הגורם לקהל, בצאתו מאולם הקולנוע, להרהר בו רבות. זהו הישג כביר לקולנוע הישראלי, בו יוכל הקהל לחזות החל משבוע הבא, עת ייצא הסרט להפצה מסחרית בבתי הקולנוע. המשחק של צוות השחקנים בסרט מעולה, ועצם היותם שחקנים לא מקצועיים, מעצימה את תחושת ההישג.

"בית לחם" מועמד ל-12 פרסי אופיר (האוסקר הישראלי), ביניהם הסרט הטוב ביותר. במוצאי שבת יתקיים טקס פרסי אופיר, ו"בית לחם" הוא בעל סיכוי גבוה להיות המועמד הישראלי לטקס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר.