לפיד: "נבחרתי לא כדי לייצג אנשי עסקים אלא את מעמד הביניים"

"בניו-יורק בטוח יותר להיות יהודי מאשר בישראל". כך הצהיר שר האוצר יאיר לפיד בראיון פומבי במרכז קהילתי יהודי, 92nd Street Y, במנהטן, לפני קהל אוהד, ששתה בצמא את דבריו ושהרבה להריע לו.

לפיד היה רהוט, במצב רוח מבודח, ולא התיר למראיין, השדרן הידוע צ'רלי רוז, להפיל אותו בפח ולתמרן אותו לשאלות שהוא העדיף להתחמק מהן. הוא ידע לפרוט על נימי הקהל המקומי בהתבטאויות על השואה ועל אנטישמיות, לרבות ביקורו באחרונה בהונגריה, אך חלק גדול מדבריו כוון לקהל הבית שלו, בישראל, במאמץ להדוף ביקורות תכופות שלפיהן הוא זנח את רוב בוחריו. הוא חזר שוב ושוב על מה שתאר כדאגתו לאינטרסים של מעמד הביניים ועל מאמציו להיטב עימו. הוא ניסה למצב עצמו במרכז, לא בנימין נתניהו ולא שלי יחימוביץ, בתשובות על שאלות מדיניות.

במענה על שאלה למה לא להחזיר את מזרח-ירושלים לפלסטינים, בהסכם שלום, במקום לקלוט פלסטינים רבים כל כך, תושבי העיר, בישראל, אמר לפיד: "לא תמיד אפשר להניח שהכל רציונלי. ישראל הוקמה כמקלט לעם היהודי, אך היום היא אינה מקום בטוח. בניו-יורק בטוח יותר להיות יהודי. אני רוצה לחיות במדינה שאינה רק מקום אלא גם רעיון וירושלים היא לב הרעיון. יכולים להיות שיקולים פרקטיים, אך מדינה אינה יכולה להתקיים בלי אתוס, וירושלים היא אתוס".

"אני מחבב את תל-אביב; אני גר בתל-אביב", המשיך לפיד. "אבל זכות השיבה שלנו היא ירושלים. לא חזרנו אחרי 2,000 שנה למען תל-אביב אלא למען ירושלים". ובהזדמנות אחרת אמר: "ירושלים לא תחולק. היא תוסיף להיות בירת ישראל".

המראיין ציטט ידיד ישראלי, שקבל באוזניו שלפיד אינו "פרו-ביזנס" דיו. שר האוצר השיב, שהוא בהחלט בעד קהיליית העסקים, אך הדגיש שהוא נבחר במצע שלא נועד לייצג אנשי עסקים אלא את מעמד הביניים. תפקידי הוא להגן עליהם ולייצג את האינטרסים שלהם, אמר שר האוצר. לדבריו, אנשי מעמד הביניים בישראל חשים שהם תרמו רבות לצמיחה במדינה אך הם קוטפים רק מעט מפירותיה. יש פער בין הצמיחה לבין הכנסות מעמד הביניים. לאכזבת חלק מהקהל, זו היתה השאלה הכלכלית היחידה שהופנתה לשר האוצר.

בתשובה על שאלה איך הוא היה מגדיר את הפרופיל שלו ככותב, אמר לפיד: רציתי להיות קול הנורמליות, לא מישהו שמתמודד עם סוגיות הרות גורל, כגון המלחמה, זכרונות השואה או הקיום האנושי אלא לענות על שאלות כמו מדוע פותחים את הפעוטון ב-9 בעוד שאני מתחיל לעבוד ב-8.

מה לא בסדר עם מפלגת העבודה? נשאל לפיד.

תשובתו: המון. ארבע שעות ידרשו לי כדי לדבר על כך. העבודה נהפכה לשמאל קיצוני. היא רוצה להטיל מיסים גבוהים מדי. העבודה היא מפלגה סוציאליסטית בעולם שהבין שסוציאליזם לא הולך לשום מקום, וזה חבל, כי מפלגת העבודה, בגלגוליה הקודמים, הקימה את המדינה וצריך לתת לה הרבה אשראי בשל כך. אני מקווה שהמפלגה תחזור לעצמה ותצטרף לממשלה, כי שם מקומה.

"יש בממשלה 'אנרגיות טובות'"

לאחר שציין שיצחק רבין ז"ל הוא גיבור שלו, נשאל לפיד האם ינסה לחקות אותו אם יהיה ראש ממשלה.

הוא השיב: "אני לא ממהר". לדבריו, הממשלה הנוכחית יכולה לשרוד קדנציה שלמה. יש בה "אנרגיות טובות" ורצון של השרים לעבוד יחדיו.

- מה מטריד אותך?

לפיד: "דיור, חינוך, מעמד הביניים. השנה 40% מתלמידי כיתה א' הם חרדים. זה אתגר".

על שאלה שעסקה ביחסיו עם נפתלי בנט השיב לפיד בלקוניות: "הוא חבר".

את עמדותו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני תיאר לפיד כך: אני תומך בשלום, תומך בשתי מדינות והמשמעות היא שהתנחלויות יפונו ושיהיו חילופי שטחים. אך הוא סירב בתוקף לומר כמה התנחלויות יפונו. "זה לא עובד כך במזה"ת", אמר. "אינך אומר מראש מה אתה מוכן לתת".

"מה שאנשים אינם מבינים הוא, שהסכסוך אינו רק על ביטחון וזכות השיבה אלא על פחד, שנאה, זכרונות רעים וחוסר אמון וכל עוד אלה קיימים המצב יוסיף להיות קשה", אמר שר האוצר. "לכן, טוב ששר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, הקציב תשעה חודשים למו"מ המחודש עם הפלסטינים. זה זמן מספיק לבנות אמון".

ובהקשר אחר הוא אמר: "אני לא מחפש נישואין מאושרים עם הפלסטינים. אני רוצה גט".

מבחינת הסדרי ביטחון, שני הצדדים רוצים דברים שונים: הישראלים רוצים שלום וביטחון; הפלסטינים רוצים שלום וצדק, הוסיף לפיד. לדבריו, ביטחון הוא מצב שבו לא יהרגו אותי.

במענה על הערת המראיין, שהביטחון של נתניהו אינו הביטחון של יצחק רבין ז"ל, אמר לפיד שביטחון מוגדר ע"י נסיבות. פעם צבא מצרים, על הטנקים הרבים שלו, היה איום מרכזי. אחר-כך תפס הצבא הסורי את מקומו כאיום גדול. כיום האיום על ישראל מורכב יותר.

- בעקבות תגובת הנשיא אובמה על הפעלת נשק כימי בסוריה, האם לדעתך ארה"ב תפעיל כוח צבאי נגד איראן אם המאמץ הדיפלומטי ייכשל?

לפיד: "יש לי ביטחון באמריקה. היא ידידה טובה של ישראל. אבל איני בטוח בשום דבר". הוא התחמק בעקשנות מתשובה על שאלה מה יקרה אם הקו האדום של ארה"ב לגבי איראן יהיה שונה מזה של ישראל.

הוא אמר, שהוא מוכן לתת הזדמנות לדיפלומטיה באיראן, אך הדגיש, ש"הונאות ושקרים היו תמיד חלק מהארסנל האסטרטגי של איראן". שני דברים צריכים להתרחש לפני שמרופפים את הסנקציות: איראן צריכה לוותר על הצנטריפוגות, שאינן דרושות לאנרגיה גרעינית לצרכי שלום, ועל כור הפלוטוניום, שאין לו שום שימוש לצרכי שלום.