הקרב על פרקליט המדינה

הרחבת רשימת המועמדים היא אינטרס של משרד המשפטים

המסר המהדהד ביותר העולה מרשימת המשפטנים שהגישו בשבוע שעבר לוועדת האיתור את מועמדותם לתפקיד פרקליט המדינה, הוא דווקא המסר של אלה שלא התייצבו.

היעדרם מרשימת המועמדים של המשנה לשעבר לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, שוקי למברגר, ושל אחיו הפעלתן, פרקליט מחוז הדרום, מומי למברגר, מהווה הצהרה דרמטית באשר להערכתם ביחס לחופש הפעולה האמיתי של ועדת האיתור.

אם אפילו האחים למברגר, שנחשבו מועמדים לגיטימיים לתפקיד הפרקליט, מעריכים שהסיפור כבר סגור - כנראה שהם יודעים משהו שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מתאמץ לטשטש.

מבין אנשי משרד המשפטים, פרשו מהמרוץ עוד לפני שהוא החל, שוקי ומומי למברגר כאמור, וכן אלי אברבנאל, המשמש כעת כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים. נותר בפנים שי ניצן, המשנה ליועמ"ש לתפקידים מיוחדים ומי שמלכתחילה סומן כמיועד לרשת את משה לדור, ככל ששואלים את וינשטיין.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים צבי סגל, שלפני כ-30 שנה שימש פרקליט בפרקליטות מחוז הדרום, איננו יכול להיחשב באמת מועמד מבית. גם לא עו"ד יהושע רזניק, שפרש מפרקליטות המדינה לפני 13 שנה.

המועמד הנוסף, עו"ד עופר ברטל, משלים בצורה נאה את המגוון המגזרי שבו תוכל להתהדר ועדת האיתור עוד לפני שפנתה מיוזמתה אפילו למועמד אחד - אחד ממשרד המשפטים, אחד משורות השיפוט, אחד סנגור עם עבר פרקליטותי ואחד סנגור עם עבר סנגוריאלי.

אפרופו השופט סגל: לאחר היוודע דבר מועמדותו לתפקיד, החלו רחשים ברשתות חברתיות במטרה לארגן מחאה שתימנע את מינויו לתפקיד. כביכול אין עשן בלי אש, כביכול הטענות שהושמעו כלפיו וכלפי חבריו להרכב השופטים במחוזי בירושלים בפרשת קורבן התקיפה המינית שכביכול אולצה להדגים בבית המשפט כיצד נאנסה - הן טענות שיש בהן ממש.

הקמפיין המכוער נגד סגל, הזוכה לעידוד פסיבי מצד כמה עיתונאים ועיתונאיות, מעורר שאט-נפש. בפרשה הזו התברר מעל לכל ספק שכל הטענות כלפי סגל היו מופרכות, שהתנהגות השופטים הייתה ללא דופי, ושההאשמות שהשמיעה עורכת הדין הנוכחית של המתלוננת הן מנותקות מהמציאות. כל מי שטוען אחרת מתעקש שלא לתת לעובדות לבלבל אותו.

לפנות לבכירים נוספים

לספור את הפרשה הזאת לחובתו של סגל, בבואו להתמודד על תפקיד פרקליט המדינה, זו ציניות של ממש. בהקשר הזה, מן הראוי להזכיר פרשה נוספת שנקשרה בשמו ושהגיעה לשולחנו של הנציב הקודם לתלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג. מדובר בתלונה של עו"ד קובי קמר, שייצג את אחד הנאשמים בתיק ההתעללות בבית-החולים איתנים, ושהשתלח בשופט בגסות-רוח במהלך הדיון, מספר רב של פעמים.

הנציב מצא כי תגובותיו של סגל חרגו מהמצופה משופט. בעולם אוטופי זה אולי נכון, במציאות אי-אפשר וגם לא ראוי לצפות משופטים להתנהג כפסלים חסרי מבע, שלעולם יפנו את הלחי השנייה. גם הנהלת בתי המשפט הבינה את הכשל הטמון בהחלטת הנציב ויצאה בהודעת גיבוי לשופט סגל, שתאזן את התמונה.

כל אלה, כך נראה, חשיבותם צריכה להיות אפסית בבואם של חברי ועדת האיתור לבחון את התאמתו של סגל, וכן את התאמתם של יתר המועמדים, לתפקיד. בשבוע הבא, כשהוועדה תתכנס בפעם השנייה, היא תעבור על ערימת הטפסים שהוגשו, תוודא שאין ביניהם עוד הפתעות שטרם דווחו ותחליט אם יש צורך להגביה אותה באמצעות פנייה למועמדים נוספים.

ככל שיתברר כי ניצן הוא אכן המועמד הפנימי היחיד שהגיש את מועמדותו לוועדה, טוב יעשו חברי ועדת האיתור אם יפנו לבכירים נוספים בפרקליטות ובמשרד המשפטים. בפנייה כזו לא תהיה גלומה הבטחה מובלעת להביא את המועמד שאליו פונים לשלב הגמר, אך תהיה בה הצהרה שלפיה אותו מועמד ראוי להתמודד על התפקיד.

הרחבת רשימת המועמדים היא אינטרס לא רק של ועדת האיתור עצמה, אלא של משרד המשפטים בכללו, במטרה למנוע לזות-שפתיים מצד גורמים אינטרסנטיים ומצד המערכת הפוליטית, שמא היה תהליך בחירתו של פרקליט המדינה בלתי שלם, או נגוע בליקוי אחר.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988