בין תל אביב לאשקלון

למה בעצם שמחירי הדירות לא ימשיכו לעלות עוד ועוד? הריבית הרי ירדה - כי חשוב ליישר קו עם העולם (מה שאומר שאפשר ליטול יותר משכנתא, מבלי שההחזר החודשי ישתנה בטווח הקצר); התחלות הבנייה ירדו - כי גם הקבלנים שמעו שאוטוטו יגיע המהפך; אף אחד, גם האופטימיים הכי גדולים פה, לא מאמין שהבטחות הממשלה - "7,000 דירות בקרית גת"; "14 אלף דירות בראש העין"; 150 אלף דירות להשכרה" ועוד - יוכלו להפוך למאסה של דירות לפני 2030; ואפילו הדיבור על גל של מפוטרים - 4,500 אנשי קבע, 800 עובדי טבע ועוד - לא אומר שמישהו אחד (אחד בעצם כן) קיבל כבר את המכתב והוא שובר את הראש כיצד להמשיך לשלם את המשכנתא.

ולכן, כל עוד המוזיקה לא מפסיקה - וברור שיום אחד היא תפסק - אין שום סיבה לעצור את החגיגה.

ובינתיים, שימו לב לתל אביב ואשקלון, שתי הערים שנרשמה בהם עליית המחירים הגבוהה ביותר ברבעון השלישי (5%). בראשונה קנו דירות בעיקר אותם ישראלים - ותתפלאו לשמוע כמה הם רבים - שלא ממש מבינים על מה כולם פה בוכים, הרי אם אין לחם אפשר לקנות בגט בפריז.

ובשנייה קונים הישראלים שבקושי גומרים את החודש אבל גם הם מוכרחים דירת מגורים, ורק בדרום הרחוק הם יכולים למצוא דירת 4 חדרים בפחות מ-900 אלף שקל (ובאר שבע כבר מתחילה להימאס על המשקיעים, מה גם שההיצע בעיר הולך ואוזל).

60 ק"מ בסה"כ בין תל אביב לאשקלון. 50 דקות נסיעה ברכבת. אבל נראה שמדובר בשני עולמות נפרדים: דירת 4 חדרים בתל אביב עולה כיום יותר מפי 3 מדירת 4 חדרים באשקלון.