אנחנו נפגשים בדירה החדשה של נוני ועמוס מלכא. מגדל השופטים, קומה 16, תקרות בגובה שלושה מטרים וחצי, קירות זכוכית, תל-אביב מונחת על כף-היד. הם עברו לכאן מדירה צנועה באזור מודיעין, אחרי 5 שנים של תכנונים. "אני אדם של פרטים, פדנט כרוני. הייתי מעורב בתכנון ובביצוע מול האדריכלית, וכל הזמן 'סימלצתי' לעצמי איך זה יעבוד ביומיום, ולא רק איך זה ייראה. שיתפתי את נוני באבחנות, וקיבלנו החלטות ביחד", מספר עמוס.
הוא היה אלוף בצה"ל, ראש אמ"ן, ראש מפקדת חילות השדה (כיום זרוע היבשה), ומועמד לרמטכ"לות. היום, בגיל 60, הוא מכהן כיו"ר ומנכ"ל לוג'יק, חברה בינלאומית שעוסקת בטכנולוגיות ביטחוניות, ניהול ערים חכמות (מרושתות מצלמות) והגנה על תשתיות לאומיות באמצעות מערכות אלגוריתמיקה מתקדמות. נוני עבדה בבנק הפועלים, שימשה במשך עשור כמנהלת לשכת מנכ"ל בנק אוצר החייל, ולפני שנתיים פתחה את נוניס-גלרי, חברה המתמחה בחיפויים לבית.
- לאחרונה השד העדתי חזר לכותרות. קרה שחשתם קיפוח בשל מוצאכם?
נוני: "במשך כל הקריירה של עמוס בצבא לא הרגשתי שהוא מרוקאי ולכן דופקים אותו, להפך. הוא קודם בזכות יכולותיו, ולא בזכות העדה שאליה הוא משתייך".
עמוס: "אני מרוחק ומנוכר מכך. תראה כמה אלופים: איציק מרדכי, איתן בן אליהו, גבי אופיר, ורמטכ"לים: דן חלוץ, משה לוי, גבי אשכנזי, ושאול מופז, כולם בני עדות המזרח. איש לא הרגיש בצבא קידום על סמך עדה, אלא על סמך מה שיש to deliver".
- בבירור משטרתי, פרשת הרפז חשפה אינטריגות קשות בצמרת צה"ל. נחשפתם למחול שדים במטה הכללי?
נוני: "אני לא מעוניינת להתייחס לאשכנזי ולגלנט, כי שניהם חברים שלנו".
עמוס: "מאז שהייתי חבר במטה הכללי ועד היום, נוני יצרה סביב שולחננו קבוצה של אלופים שהיו במטכ"ל, בראשות אמנון ליפקין שחק - המפקד הנערץ שלי - ועד היום אנחנו נפגשים כל חודש".
הם ביחד 36 שנים, הורים לשניים, מכירים עוד מהצבא. "התאהבתי בו מהסיפורים עליו", מספרת נוני. "החלטתי שיהיה בעלי עוד לפני שראיתי אותו. אף פעם לא התחברתי למישהו כי חשבתי שיצליח. אני לא מונעת ממקום של אינטרס, ואנשים מבחינים בזה. אני אדם של מערכות יחסים עמוקות, ומשקיעה את הנשמה בחברים שלי. במקום שבו אינני מוצאת הדדיות ויחס דומה, אני עלולה להיפגע".
את העסק שלה רכשה נוני מידי חברתה אשת העסקים דרורית ורטהיים, יורשת אימפריית קוקה קולה, המחזיקה 37% מהחברה המרכזית למשקאות קלים, אחת מחמש חברות המזון והמשקאות הגדולות בישראל. ורטהיים היא גם יו"ר זכיינית ערוץ 2, קשת, שאביה הוא מבעליה. "כשדרורית ידעה שהיא עומדת להיכנס לתפקידים בעסקים שבבעלות אביה, היא החליטה לסגור את העסק התובעני. כחברה מאוד טובה שלה הייתי שותפה להתלבטויותיה. התשובה של דרורית הייתה 'לך אני מוכנה להעביר. אהיה שמחה אם את תמשיכי זאת'".
מלכא רכשה את הפעילות של קאנטרי פלורס, המתמחה בייבוא מוצרי ריצוף וחיפוי יוקרתיים, ושינתה את השם לנוני'ס גאלרי.
- למה לא יצאת לדרך עצמאית לפני שנים?
"מה שעצר אותנו כל השנים היה מצבנו הכלכלי. להיות שכיר זו משכורת בטוחה. שנינו היינו שכירים. כשאתה עצמאי קיים החשש והסיכון באי הצלחה. אתה מחויב לפרנסת אחרים בהעסקת עובדים, והסיכון גדול.
עמוס: "נוני הייתה בקומפורט זון אופטימלי - עושה עבודתה הכי טוב, מקבלת פרגון, כל שנה עובדת מצטיינת. היה חשש לצאת למשהו שכולו באחריותה, להימדד אחרת, למכור, להביא רווח, לנהל מלאי, להתנהל מול ספקים, לשלם משכורות. וזה טבעי שיש חשש אחרי 30 ומשהו שנים".
- חשש לעזוב אזור מוכר?
נוני: "היה חשש עצום לא להצליח. עסקים מערבים מספר גורמים שלא בהכרח תלויים בך: מצב שוק, צרכנים, ספקים ועוד גורמים שמקשים על הפרפקציוניסט, הקונטרול פריק. אבל אחרי 35 שנה שלא הטרדתי את עמוס במשהו, אלא נתתי לו מקום וגב, הבנתי שעכשיו הזמן שלי".
"ישראל הפסידה"
מלכא גדל בקרית חיים, וב-1972 התגייס לחיל השריון, שם צמח בכל תפקידי הפיקוד הקרבי. הוא שירת בצה"ל 31 שנים, ופרש בשנת 2002, לאחר שהיה מועמד לרמטכ"לות אך הפסיד את המינוי לבוגי יעלון, היום שר הביטחון.
- נישואים לאיש צבא טומנים קושי ובדידות?
נוני: "היו יותר שנים קשות מקלות. בתחילת נישואינו, אני הירושלמית נדדתי לנתניה, ולא הכרתי נפש חיה. עמוס לא היה בבית, כי שירת בסיני והגיע פעם בשבוע-שבועיים הביתה. גם בתור אלוף, ראש אמ"ן, הוא יצא בארבע בבוקר מהבית וחזר באחת בלילה. בעל וירטואלי. כל יום, כל היום, בצה"ל. גם כשהוא היה, הוא לא באמת היה, כי ראשו היה טרוד בסוגיות לאומיות בוערות. אבל זה היה שווה, כי הוא היה בתפקיד חייו".
- משרד האוצר בהנהגת יאיר לפיד מדבר על קיצוץ תקציב הביטחון, כולל שכר משרתי הקבע. אתם מסכימים עם המדיניות שלו?
נוני: "התדמית שיש לגבי השכר של משרתי הקבע לא נכונה, הן בשכר חודשי והן בתנאי הפרישה. הם עובדים 24 שעות סביב השעון. עמוס החל לחוות באמת את ילדיו כשלירון הייתה בת 20 ומתן בן 14".
עמוס: "יש לעשות אבחנה בין אלו שעובדים כמו אזרח במדים בתפקידי מנהלה בגוש דן, לאלו שעושים קריירה צבאית ונמצאים בסיכון בשטח המבצעי, עובדים מסביב לשעון. רמת המתח והאחריות הן בלתי רגילות. כשאתה משווה לשכר של מישהו מקביל באזרחות, אין דמיון".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
