"לאנשים בכדורגל הישראלי אין מילה. להסכמים אין משמעות"

מתלונן על ה"אתיקה המסחרית" בישראל; מודיע שהוא "לא מתרגש" מהתדמית הקמצנית שיצאה לו; רוצה להיות מעורב בכל פרט בהפועל חיפה ■ יואב כץ מדבר

יואב כץ חזר הביתה לוושינגטון די.סי אחרי עוד גיחה מתישה לישראל. הגיחות האלו - עם השהות מחוץ לבית, השינה בבתי מלון והאוכל במסעדות בישראל - הוא מודה בריאיון טלפוני ל"גלובס", הן הדבר היחיד שיכול לגרום לו להחליט שהוא רוצה למכור את הקבוצה. חוץ מזה, מה יש לו להתלונן? קרוב לעשר שנים הוא מחזיק בהפועל חיפה, ומפה לשם, בעונה הזאת הקבוצה שלו תקועה חזק בצמרת. מקום שלישי עם חמישה ניצחונות משמונה משחקים, כולל ניצחון יוקרתי בדרבי על מכבי חיפה של יעקב שחר.

"למען האמת", מספר האיש ששיחק כדורסל בישראל לפני שירד מהארץ בסוף שנות ה-60, "לא חיפשתי בכלל לקנות קבוצת כדורגל. התעניינתי בשנות ה-80 ובדקתי אפשרות לקנות קבוצת כדורסל, חשבתי על הפועל חיפה ועל מכבי חיפה. וממש משום מקום פנו אליי המפרקים שהחזיקו אז בהפועל חיפה והציעו לי לקנות את קבוצת הכדורגל. אמרתי אוקיי".

- כמה זמן לקח לך להגיד אוקיי?

"חודש".

- היום עם כל מה שאתה יודע על המשמעות של אחזקת קבוצת כדורגל בישראל, היית גם אומר אוקיי?

"אז אמרתי את הדברים בלי לדעת לאן אני נכנס. ידעתי שאני נכנס להרפתקה, אבל אני למעלה מ-40 שנה מחוץ לישראל ולא הכרתי את המנטליות ואת האתיקה המסחרית שיש בישראל. היום לצערי אני מכיר את המנטליות ומכיר את האתיקה המסחרית, והאתיקה המסחרית היא משהו שמאוד מאוד מפריע לי. לכל בנאדם בכל ג'וב יש ימים טובים וימים לא טובים. יש ימים שאני נהנה ויש ימים שלא. אבל בכל זאת אני בתוך זה כבר עונה עשירית, ועדיין מאוד לא קל לי להתמודד עם הבעיות המקומיות והמנטליות הישראלית. אנשים באים לריאיון ולא אומרים את האמת. או למשל הפרובינציאליות של ה'שמור לי ואשמור לך'. כשאני מסתובב בעיר גדולה אז זה פחות בא לידי ביטוי, אבל במקום קטן כמו קרית חיים זה הכל שמור לי ואשמור לך, ואני לא רגיל לזה.

"ועדיין, מה שמפריע לי יותר מהכל זה לא הדברים של האתיקה, עם זה אני יכול להתמודד. קשה לי הטיסות הלוך חזור. אני טס ארבע פעמים בשנה, בכל פעם לשלושה-ארבעה שבועות, ואוכל במסעדות שלושה חודשים בשנה וגר בבתי מלון - לגור מחוץ לבית שלי יותר קשה לי מהכל".

- למה לא תעשה כמו מיטש גולדהאר שמינה מנהל מקצועי והוא לא מגיע לפה כמעט?

"ניסינו בעבר למצוא אנשים מתאימים, ולא מצאנו. בינתיים אנחנו עובדים בצורה הקיימת".

- לענף הזה בישראל אין יחסי ציבור טובים - הרבה כותרות על עבריינות, שחיתות, עסקנות. לא מפריע לך להיות מזוהה עם זה?

"אני חושב שבארץ זה מאוד אישי. רוב בעלי הקבוצות בארץ או כולם הם אנשים מאוד חכמים. לא פגשתי מישהו שראיתי שהוא לא מתאים, כולם אנשי עסקים טובים. יש לי בעיה עם ההתנהגות המסחרית בארץ, לא עם האנשים. מה שכן מפריע לי זה שמאשרים בעלי קבוצות בלי שבודקים את האיכות שלהם. אני לא רוצה להגיד שמות, אבל אני יודע שאישרו בעלי קבוצות, ודווקא לא בליגת העל - בליגת העל אין לי בעיה עם אף אחד, כולם באמת פירסט קלאס - אבל אישרו בעלים שאני לא בטוח שבארצות אחרות או בליגות אחרות היו מאשרים".

***

כץ הוא רו"ח במקצועו, שעוסק בעיקר בנדל"ן ובהשקעות. כששואלים אותו עד כמה שונה הוא מנהל את עסקיו הפרטיים לעומת עסקי הכדורגל, הוא מדבר על הבדלים של שמיים וארץ. "הניהול שלי בכדורגל הוא שונה לחלוטין. בעסקים הפרטיים שלי אני אף פעם לא חותם על צ'קים, אני מאציל סמכויות. בישראל אני לא יכול לעשות את זה. היו לי לא מקרה אחד ולא שניים שזייפו חתימות, או השתמשו לרעה בצ'קים. בארה"ב הרבה דברים אתה עושה באמון הדדי, לחצת יד למישהו אז יש לך אמון. בארץ לצערי הרב גם אם לחצת יד או עשית הסכם עם מישהו, אין לזה שום משמעות. יש הרבה אנשים בארץ שאתה סוגר איתם משהו ואין להם שום מילה. ארה"ב נבנתה על אמון, וזה החלק העיקרי בבניית הכלכלה האמריקאית, בישראל החלק הזה או לא קיים או קיים הרבה פחות".

- אומרים שאתה משקיע בכל חודש כ-150 אלף דולר מכיסך בקבוצה. עד כמה המספרים הללו נכונים?

"בוא נגיד ככה: זה נגד הדת שלי לדבר על כסף, ובכל זאת - יכול להיות שאני משקיע אפילו יותר, אבל אני לא אכחיש או אאשר".

- אליפות לא תיקח, על מחלקת הנוער ויתרת, זה לא מקדם עסקים שלך כאן, לרוב אתה רק חוטף ביקורות. אז למה בעצם אתה צריך את זה?

"בכדורגל הישראלי ובספורט הישראלי, המדיה לא עושה לך את החיים קלים. ואתה צריך ללמוד לחיות ולנטרל את הביקורת עליך ולדעת לעשות את ההחלטות הנכונות. כשאתה מגיע לרמה מסוימת אתה יכול להרשות לעצמך לעשות כל מיני דברים, ויכול להרשות לעצמך את המחיר של ההנאה הזאת. ברגע זה מה שהכי הרבה מפריע לי זה לא המדיה ולא הביקורות ולא התשבוחות. אבל למה אני צריך את זה? אני צריך לשאול את הפסיכיאטר שלי את השאלה הזאת".

- מהמשפחה ביקשו ממך לצאת מזה?

"אבא שלי, כשעוד היה בחיים, ביקש ממני כמה פעמים להפסיק".

***

- בוא נדבר על התדמית שיצאה לך כאן. מהבדיקות שאנחנו עשינו, להפועל חיפה יש תקציב מכובד מאוד בכל שנה שמחייב אותך להכניס את היד לכיס - אז למה בכל זאת יצאה לך התדמית הזאת והסיפורים שאסור לנסוע בכביש 6 או שהשחקנים מתקלחים בג'ריקנים?

"התדמית שיצאה היא בגלל אנשים שהיו במועדון והיום הם אינם, והיו מאוד מקושרים עם עיתונאים ועבדו מאוד מאוד קשה בשביל לבנות לי את התדמית הזאת. אף פעם לא לקחתי משרד יחסי ציבור כדי להילחם בזה".

- זה מפריע לך? זה המצאות?

"סיפור כביש 6 זה בפירוש המצאה. לגבי הג'ריקנים, מעולם לא התקלחו בג'ריקנים. פעם אחת הפסיקו לנו את המים אחרי שסירבתי לשלם חשבון שהיה פי 12 יותר גבוה מהחשבון בשנה שלפני כן, וכשביקשתי הסברים אף אחד לא היה מוכן לתת לי. בינתיים לאנשים היה נוח לספר את הסיפורים האלו. ככה זה כנראה בישראל. יחסי האנוש בישראל ב-1967 כשעזבתי, והיום בשנת 2013 - זה חושך ואור. זה לא מפריע לי התדמית הזאת שמנסים להדביק לי. אני לא מתרגש מזה".

- יש לך רצון לפעמים להגיד 'השנה אני משתגע עם כסף, הולך בגדול עד הסוף'?

"לא. אף פעם. זה לא יקרה גם. עשה את זה דניאל יאמר בנתניה וברח, עשה את זה אלכס שניידר במכבי ת"א וברח, גאידמק ברח. כבר ניסו את הפורמולה הזאת כמה אנשים, אני מתאר לעצמי שאלו אנשים חכמים, אבל זה לא עבד".

- אתה יכול לבוא לשחקנים לפני משחק ולהגיד להם שאם ינצחו בדרבי אתה תיתן להם בונוס שמן?

"אף פעם לא אעשה דבר כזה".

- למה?

"בסופו של יום אסור לך להסתכל לפי משחק אחד, אלא להסתכל על כל העונה. בתור שחקן כדורסל היינו מנצחים תמיד את מכבי ת"א בחיפה, ולא היינו צריכים שמישהו יציע לנו בונוס כדי לעשות את זה. זו הרגשת סיפוק. הרגשת ההישגיות חשובה יותר מהכסף".

- איזה סוג בעלים אתה? אתה קובע מי יגיע, מי ילך, מי יחתום, אם לצאת למלון לפני משחק? כל דבר קטן עובר דרכך או שיש תקציב ואפשר לרוץ?

"אני לא נותן להם תקציב. יש לי תקציב שהוא צמוד לחזה. על כל שחקן צריכים להיות הסברים טובים למה כן צריך אותו או למה לא. אני לא קובע את ההרכבים ולא מתערב בשיטות משחק, אבל אני מחליט אם לפטר מאמן או לא לפטר. אני מאוד-מאוד מעורב בכל הפרטים האחרים בקבוצה. אני רוצה לדעת הכל. באיזו רמה? רוצים מלון בבוקר לפני משחק - המאמן צריך לערב אותי. היו מקרים שאישרתי והיו מקרים שלא אישרתי. הכל יעבור דרכי. אני זה שמחליט. למשל, אם יש לנו משחק ביום ראשון ויש הרבה תנועה בכבישים, אז יכול להיות שיוצאים יום קודם לכן. זה משהו שאני מעורב בו. שלומי דורה (המאמן - ט"ו) מאוד מודה לי על המעורבות שלי. המעורבות שלי היא בשביל לעזור לו. אני מתערב, המנהל אפרים גבאי מתערב, אבל כל המעורבות הזאת היא כדי לעזור למאמן ולא בשביל האגו האישי שלנו. למאמן יש קול חשוב אבל הוא לא הקול המכריע".

 

- נכפה עליך לעבור לאצטדיון החדש ולשלם הרבה כסף עבור כל משחק שם, זה משהו שאתם מנסים להילחם בו?

"אם היום עלות כל משחק שלנו, כולל האבטחה, שיטור, מגן דוד וכו' - זה בסביבות 80-90 אלף שקל למשחק, אז ההערכה שלי היא שעלות לכל משחק באצטדיון החדש תגיע לפי 2 יותר ממה שעולה לנו עכשיו. לא בטוח שנוכל לעמוד בזה, ונבדוק אלטרנטיבות אחרות".

- מה אתה חושב על האופן שמנוהל הכדורגל הישראלי?

"יש אנשים מאוד חכמים בכדורגל הישראלי. אין לי בעיה עם האנשים שמנהלים פה אלא עם השיטה. כל שיטת הכדורגל בארץ בנויה על מלחמה ותשוקה, וזה דוחה מהיציעים הרבה נשים והרבה קהל. אתה שומע את הצעקות ביציעים וזה עושה לך גועל נפש. הייתי רוצה שהספורט בארץ יהיה בנוי כמו בארה"ב, יותר על בידור. בבוסטון רד-סוקס (אלופת הבייסבול של ארה"ב) 55% מהצופים זה נשים. צריך לשווק את הכדורגל דרך בידור ולא על תשוקה ומלחמה. אצלנו בישראל זה בנוי כמו בדרום אמריקה. פעמיים או שלוש העלתי את ההצעה הזאת ודיברתי עם אבי לוזון על שינוי השיטה ועל כך שצריך ללכת יותר לכיוון של תרבות ספורט אחרת, תרבות ספורט אמריקאית. לבנות מודל שלא כל אחד יצטרך להפסיד מיליוני דולרים, עם תקרת שכר. ונתקלתי בקיר. אנשים לא מבינים את השיטה האמריקאית. אלונה ברקת אמרה לי שזה לא מתאים פה למנטליות, אבל אני חושב שזה כן מתאים".

- כמה שנים אתה עוד רואה את עצמך בעסק הזה? בהרבה מקרים אנשים מעבירים את העסק הלאה במשפחה, גם אצלך זה יכול לקרות?

"יש לי בת שהיא עורכת דין מצליחה מאוד, ואין לה שום עניין בזה. אני לא יודע כמה שנים אני עוד אחזיק את זה. אני חושב שברגע שהאוכל בטיסות לא יהיה מספיק טעים, אז אני אגיד להתראות ובהצלחה".

צרו איתנו קשר *5988