גבריאל הלוי | פרופסור למשפטים בקריה האקדמית אונו

"הפרקליטות בשפל מבחינת אמון הציבור"

בשכונת פרדס כץ שבצפון בני ברק גדלו בשנות ה-80 וה-90 כמה מהעבריינים המפורסמים בארץ, בראשם יצחק חדיף שכונה "ראש כנופיית פרדס כץ". בשכונה גרה גם משפחת פליסיאן, שאחד מבניה מואשם בביצוע הרצח במועדון הבר-נוער.

אבל לא רק פושעים ועבריינים הצמיחו 300 הדונמים של פרדס כץ במשך השנים. כמה מאות מטרים מבתיהם של הפליסיאנים והחדיפים נולד גבריאל הלוי, שגדל במשפחה קשת יום והפך לפרופסור הצעיר ביותר בארץ המתמחה במשפט פלילי. הלוי, המשמש כמרצה וכחוקר בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו, היה האדם השלישי בארץ שקיבל דרגת פרופסור מן המניין בתחום לפני גיל 40 - אחרי נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק ושופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז. ולא בכדי: עד כה פרסם הלוי 15 ספרים בארץ וחמישה ספרים בחו"ל, כמו גם עשרות מאמרים; ספריו משמשים ספרי לימוד במכללות ובאוניברסיטאות, והוא מצוטט רבות בבית המשפט העליון.

הדרך לשם לא הייתה פשוטה. "כילד", הוא משחזר, "חלקתי חדר עם הוריי ועם שני אחיי. הם הצליחו לקנות דירה מקבלן אחרי מאמצים של שנים באמצעות הלוואות שלקחו; אחרי כמה חודשים הקבלן פשט את הרגל ונשארנו בלי הכסף. זו הייתה מכה שהם לא התאוששו ממנה כל החיים".

אביו של הלוי, שהיה כבאי, ואמו, עקרת הבית, דחפו אותו להצטיינות בלימודים, אבל הוא נאלץ תמיד גם לעבוד במקביל. אחרי שסיים תיכון, ולדבריו, כחלק מהמסע שלו החוצה מהעוני אל לב החברה הישראלית, התנדב לצנחנים. "כומתה אדומה הייתה חלום שלי. במהלך השירות נפצעתי בתאונת צניחה, אבל המשכתי בקרבי ויצאתי לקורס קצינים. בבוקר שבו השתחררתי נסעתי לבקו"ם, ומשם ישר להרצאה הראשונה בלימודי המשפטים באוניברסיטת תל אביב".

המשיכה למשפטים נבעה מכך שמדובר בתחום אפור ומורכב, שבו אפשר לראות דברים בצורה רחבה ומגוונת. לאקדמיה נקלע כמעט במקרה, אחרי שעבד כמה שנים כעורך דין פרטי ובמקביל השלים תואר שני ועשה דוקטורט. "השופטת עדנה ארבל העבירה בקריה האקדמית אונו קורס בדיני עונשין. ימים אחדים לפני תחילת הקורס הודיעה ארבל שהיא לא תוכל ללמד, ובקריה חיפשו מחליף 'מהיום למחר'. במקרה הגיעו אליי והתחלתי ללמד. אחרי שלושה שבועות דיקן הקריה האקדמית דאז, פרופ' דודי שוורץ, הציע לי משרה קבועה. בדיעבד נודע לי שהסטודנטים ביקשו מההנהלה שאמשיך ללמד".

לאחרונה התמודד פרופ' הלוי על תפקיד פרקליט המדינה, ואף שלא נבחר סימן את המקום שאליו הוא שואף להגיע בעתיד. "הפרקליטות סובלת משפל גדול מבחינת אמון הציבור, וחשבתי שנכון שיגיע אדם מבחוץ וישקם את מעמדה", הוא אומר. "החיים דינמיים. תמיד יכול להיות חלון הזדמנויות לתפקיד ציבורי, זה מה שהיה כאן וזה יכול לקרות גם בעתיד".