אברהם לינקולן מתהפך בקברו

אם האביון אשם בעוניו? האם מי שמקבל קצבת-סעד מהמדינה כדי להאכיל את ילדיו דן אותם לדלות נצחית? המפלגה הרפובליקאית, כמחצית מהיקום הפוליטי בארה"ב, חושבת שכן ומוסיפה באידיאולגיה שלה להעמקת סבלם של עשרות-מיליוני אזרחים, שחייהם מעולם לא התרוממו עם גאות כלכלית. מפלגתו של אברהם לינקולן, הנשיא הראשון של המפלגה הרפובליקאית, משחרר העבדים, היא עתה מפלגתם של מדכאי החלכאים.

"אני מודאג מהעובדה שמתנהלת (בארה"ב) מלחמה נגד העניים; ההיגיון שלה הוא, שאם אתה עני, אתה איכשהו גם עצלן וחסר כיוון בחיים". לא הנשיא הדמוקרטי ברק אובמה אמר זאת, אלא רפובליקאי-שמרני, מושל מדינת אוהיו, ג'ון קסיץ', שאינו מחויב לתקינות הפוליטית של השמאל. נאמנה עליי עדותו של המושל הרפובליקאי, אף שהוא לא העז להאשים במפורש את אחיו למפלגה.

השכנות בין עושר לעוני, בין אלה שיש להם הכול לבין נטולי נכסים ולעיתים פת-לחם, הייתה חלק במרקם החיים הגלובלי מאז ומתמיד. חסרי קורת-גג מקלקלים את קישוטי חג המולד בשדרות מנהטן והפאבלות מכתימות את יופיה של ריו. רוב מדינות תבל מתמודדות עם העוני, במידות שונות של הצלחה. בארה"ב, מקדם הימין הרפובליקאי את המלחמה בעניים.

מהנתונים ל-2012 עולה ש-15%, 46.5 מיליון איש מתושבי המדינה העשירה בעולם מוגדרים כעניים. שיעור העוני בקרב אמריקאים בני 18 ומטה הוא 22%. להערכת ארגון "המרכז הלאומי לעוני", מספר משקי-הבית שחיים ב"עוני קיצוני" (הכנסה של שני דולרים ליום לנפש, על-פי הבנק העולמי) זינק ב-130%, מ-636 אלף ב-1996 ל-1.46 מיליון ב-2011.

מאז ימי "תור-הזהב" של גטסבי הגדול לא היה פער כה גדול בין הדלים לבין השועים. ב-2012, גרף המאיון העליון יותר מ-20% מכלל ההכנסות בארה"ב. שמונת העשירונים התחתונים מחזיקים רק ב-7% מעוגת העושר הלאומית; והמאיון העליון ב-40%. וברקע נמשכת השחיקה של מעמד הביניים, שרבים מחבריו מתקרבים לקו העוני בעקבות המיתון של 2008/9.

זדון לשמו? חס ושלום

זה עשרות שנים, ובמיוחד אחרי עליית פלג מסיבת-התה במפלגה הרפובליקאית והתבצרותו בבית-הנבחרים, נתנו הרפובליקאים מענה אחד למצוקות של דלי ארצם: קיצוצים בתקציבי התמיכה בחלשים. שתי דוגמאות: בספטמבר השנה קיבל בית-הנבחרים, בתמיכת הצירים הרפובליקאים, הצעת חוק לקיצוץ 40 מיליארד דולר לעשר שנים בתלושי המזון לעניים, שניתנים לאחד מתוך שבעה משקי-בית. בעסקת התקציב שהתגבשה החודש בין הסנאט לבין בית-הנבחרים, התעקשו הרפובליקאים לקצץ את דמי-האבטלה למובטלים "ותיקים", שלא מצאו עבודה אחרי שישה חודשי אבטלה. התוצאה: 1.3 מיליון מובטלים יישארו ללא הכנסה מסוף דצמבר, ומיליונים אחרים יצטרפו אליהם בקרוב.

זדון לשמו? חס ושלום, אומרים רפובליקאים. "הגירעון התקציבי עומד בראש דאגותינו ותקציבי הרווחה הם נטל כבד על הציבור". אבל, כפי שמעיר הכלכלן פול קרוגמן, חתן פרס נובל ובעל טור ב"ניו-יורק טיימס", כשמקשיבים לטיעונים של מחוקקי מסיבת-התה ותומכיהם מצטיירת תמונה של אדיקות אידיאולוגית, שרואה בעוני חטא ובעניים חוטאים.

שדרן CNBC, ריק סאנטלי, נחשב לאב הרוחני של מסיבת-התה, בעקבות התבטאותו בשידור חי ב-2009, שבה קרא תיגר על הסיוע של ממשל אובמה לבעלי-בתים שלא יכלו לעמוד בתשלומי המשכנתאות. באותה טיראדה, הוא לא דיבר על הגירעון התקציבי, אלא השתלח בממשל בשל הסיוע שלו ל"לוזרים", שמטפח "התנהגות גרועה". יו"ר ועדת התקציב של בית-הנבחרים, הרפובליקאי פול ראיין, אמר באחרונה, שרשת הביטחון החברתי נעשתה "ערסל שמפתה גברים בריאים לעבור לחיים של תלות ושאננות".

לדברי פרופ' דניאל ליטל, דיקן אוניברסיטת מישיגן בדירבורן: "השמרנים האמריקאים מגלים עוינות ניכרת לעניים זה עשרות שנים... אחת הסיבות לחידה זו היא אידיאולוגיה, אמונה נלהבת ועיוורת ב'שוק' - אם אתה עני במערכת של שוק חופשי, משהו לא בסדר איתך - אינך פרודוקטיבי ואינך ראוי לאיכות חיים גבוהה יותר. כנראה, אתה מכור לסמים, בטלן, ששואב במרמה כספי סעד".

וכך, כאשר האפיפיור פרנציסקוס יצא השנה במסמך כנסייתי נגד הקפיטליזם החזירי, תקף אותו בזעם ראש לימבו, בכיר שדרי הימין הרפובליקאי, והאשים את האפיפיור בחיבור מסמך מרקסיסטי, ושהשקפותיו "שגויות באופן דרמטי, מביך ומתמיה". לדבריו: "האפיפיור קורע את אמריקה; האפיפיור קורע את הקפיטליזם; האפיפיור קורע את כלכלת הטפטוף מלמעלה, ולאובמה יש אורגזמה".