על מי כועס ביבי

הבנייה בשטחים היא כדי להראות לעולם שאנחנו לא נמושות, או מה?

המון אנשים, ביבי, משתדלים להבין אותך. עושים כל מאמץ כדי למצוא הסבר שיכול לפתור את התעלומה: למה אתה עושה מעשה, ואחר כך מחבל בו על ידי עשיית הדבר ההפוך?

משחרר אסירים, מהגרועים שברוצחים, כדי לרצות את הפלסטינים, כלומר את ארה"ב ואירופה - שזה בסדר, לפעמים צריך, וחשוב אפילו, לעשות זאת, במיוחד כאשר זה נעשה לשם מטרה חשובה כמו סיכוי, קלוש ככל שיהיה, להסדר שלום.

לא מובן, לא הגיוני

אבל אז אתה, ביבי, קופץ עם הבנייה בשטחים. ושוב אנחנו מתקשים להבין. אם מטרת שחרור האסירים היא לרצות את העולם, והבנייה, לעומת זאת, מקוממת עלינו את כל המדינות? אז מה העניין? ככל שמשתדלים להבין, זה לא הולך.

אם אתה מכריז על בנייה, מבחינת העולם, האפקט של שחרור האסירים מתבטל. הייתי מבין לו הכרזת על בנייה ועל ביטול שחרור האסירים. זה היה הגיוני. האבסורד הוא מעבר להבנתו של אדם, אלא אם לך, ביבי, יש תובנות שאנחנו לא מסוגלים להגיע אליהן. אז תסביר לנו, שנבין מה אתה עושה.

אתה הולך לבנות כדי להראות לעולם שאנחנו לא נמושות? שלא יחשבו שאם שחררנו אסירים אז ויתרנו על דברים אחרים? זו הסיבה? אבל לא, זה לא מסתדר, כי אם כך, אפשר היה מלכתחילה לא לשחרר, ואז לא היה צריך להוכיח שאנחנו בכל זאת גברים.

בניגוד לסלע קיומך

התובנה שנראית לי הכי הגיונית היא שאתה, ביבי, כועס על עצמך. כל חייך, החינוך שלך, סלע הקיום שלך, היה אמור למנוע ממך שחרור רוצחים. אתה עושה דברים שבחלום לא האמנת שתעשה אותם. זה לא מה שלמדת בבית אבא, זה לא מה שעמד ביסוד המפלגה שלך. אולי אתה אפילו שונא את עצמך על הדברים שאתה נאלץ לעשות, בניגוד לרצונך, להכרתך, לאמונתך -לכל ישותך.

תחליט כבר מי ומה אתה

אז אתה דוחף את הבנייה כדי להראות שעדיין נשאר בך משהו מכבודך העצמי, מאמונותיך, מעקרונותיך. מי שחושב שאתה עושה זאת כדי "להראות לעולם ולפלסטינים" כנראה טועה. לעצמך אתה מבקש להראות, להוכיח. באמצעות צעדים כמו הבנייה אתה מבקש להחזיר לעצמך את הביטחון בעצמך, במה שהיית פעם.

אבל אז אתה עושה שטויות. כי גם לרצות את העולם ואת הפלסטינים, וגם להוכיח לעצמך שאתה פועל על פי אמונותיך - זה לא הולך. זה מוביל לסוג האבסורדים שאתה יוצר היום. אני מציע לך, קח את עצמך בידיים, תעשה חושבים לעומק, תנסה לגבש לעצמך מי ומה אתה, ולך על זה. כי לחיות ולפעול על פי סתירה פנימית כה קוטבית זה מאוד לא נעים, לא מובן ובעיקר מזיק.