אין מספיק ספורטאים? לא תראו שקל מהמדינה: אמות-המידה של לובצקי

אמות-המידה החדשות והמהפכניות שקבעה ועדת לובצקי לחלוקת כספי הטוטו לספורט הישראלי, כולל ההכחדה הצפויה של ברידג' ושחמט

במהלך השנים האחרונות עלו אינספור תהיות לגבי אופן חלוקת כספי הטוטו לענפי הספורט השונים. איך מחלקים עוגה של כ-175 מיליון שקל לכמעט 70 ענפי ספורט, עוגה שהיא בלון החמצן הבלעדי עבור הספורט התחרותי בישראל? החיפוש אחר המודל האופטימלי שיענה על הרצון להגדיל את מספר הספורטאים הזעום והשערורייתי בישראל, ומצד שני יתגמל ביד נדיבה יותר את הענפים שאותם מסמנת המדינה כחשובים יותר מבחינת הצלחות בינלאומיות - יצר אינספור עיוותים, שנראו פחות או יותר ככה: איגודים מחתרתיים עם עשרות ספורטאים בלבד שזכו להקצבות גבוהות רק בגלל שהצליחו לשלוח ספורטאי או שניים לאירועים גדולים; איגודים שהחזיקו מאות ספורטאים פעילים בגיל הפנסיה ובכך זכו להגדיל את הנתח שלהם מהעוגה בזכות היותם "ענפים כמותיים".

את המשימה לערבב את הקלפים, ולמצוא מודל מנצח חדש לקביעת אמות-המידה לחלוקת כספי הטוטו - קיבלה לפני כשנה וחצי "ועדת לובצקי", בראשות צבי לובצקי (ועדה בה היו חברים גם הכלכלנית לינדה בן שושן, שחיין העבר מיקי חליקה, מאמן הכדורסל יורם חרוש, איש העסקים ארנון טיברג, המשפטנית דליה טל) ובליווי מומחה למדיניות ספורט הד"ר עמיחי אלפרוביץ'. ממבט מעמיק על ההמלצות שצפויות לעבור בדירקטוריון הטוטו ביום חמישי, נראה כי עשויה להיות להן השפעה דרמטית על הספורט הישראלי יותר מכל תוכנית ספורט כזאת או אחרת עליה מכריזים לאחרונה ברעש וצלצולים משרד הספורט ושרת הספורט.

ובכן, מי הם המרוויחים והמפסידים הגדולים בספורט הישראלי בעקבות השינויים בחלוקת כספי הטוטו?

1. הגודל: הפונקציה החשובה ביותר. סכום הכסף שיקבל כל ענף יהיה תלוי בשלושה גורמים עיקריים: א. כמות הפעילים בענף ברמה התחרותית; ב. ההישגיות של הענף; ג. המקצועיות של הענף (מאמנים, תוכניות עבודה וכו') והעלות שלו. מאחר שמטרת הגג של הוועדה היא הגדלת מספר הספורטאים העוסקים בפעילות תחרותית בישראל, הרי שלכמות הפעילים בענף תהיה המשמעות הגדולה ביותר, לפי המלצות ועדת לובצקי, על כמות הכסף שיקבל הענף.

2. הגיל: צעירים שווים יותר. כדי למשוך יותר צעירים לעסוק בספורט, ובמקביל למנוע מצב שענף ידאג "לרפד" עצמו בספורטאים שעברו את גיל "הפריון הספורטיבי" במטרה להגדיל את נפח העוסקים בפעילות ובכך לזכות להקצבות גדולות יותר, נקבע סולם ניקוד לפי 4 קבוצות גיל: כל ספורטאי בין גיל המינימום שנקבע לכל ענף ועד גיל 35 ייחשב כספורטאי אחד לצורך תקצוב; ספורטאי בגילאים 36-45 יהיה שווה "חצי ספורטאי" (0.5 נקודה); גיל 46-55 יהיה שווה רבע ספורטאי; כל ספורטאי מעל גיל 55 יהיה שווה 0.1 נקודה בלבד. כלומר, 10 ספורטאים מעל גיל 55 יהיו שווים מבחינת תקצוב כמו ספורטאי אחד בגיל המעודד פעילות ספורט תחרותי הישגית (עד גיל 35).

3. נשים: שוות 10% יותר. כדי לטפל במיעוט הנשים העוסקות בספורט תחרותי, נקבע כי איגודים ואגודות יהנו מתקצוב גבוה יותר עבור עמידה של נשים בקריטריונים התחרותיים - כל ספורטאית תיחשב ב-10% יותר מספורטאי גבר באותה קבוצת גיל. כלומר, ספורטאית מתחת לגיל 35 תהיה שווה 1.1 נקודות, בהשוואה לספורטאי בגיל הזה שיהיה שווה נקודה אחת.

4. בשביל ספורט צריך להזיע. אחת הסוגיות הקשות ביותר, גם מבחינה משפטית, איתה התמודדה ועדת לובצקי היא הענפים שבהגדרה הם אינם ענפי ספורט אבל אוכלים לא מעט מהעוגה הכוללת: השחמט והברידג'. בשנים האחרונות הענפים הללו, למרות מעמדם השנוי במחלוקת והשאלה האם הם בכלל ענפי ספורט, נהנו מהקצבות גבוהות באופן יחסי בזכות כמות הפעילים הגדולה מאוד שהצליחו למשוך (ברידג' הענף השלישי בישראל ב-2012, עם 3,952 ספורטאים לתקצוב, שחמט שביעי, עם 1,524 ספורטאים לתקצוב). ראשי הענפים הללו יתבשרו כי ההמלצה למדינה היא למצוא להם מסגרת אחרת שתתקצב אותם, ולא לאפשר להם ליהנות יותר מכספי "הספורט".

בינתיים הם יזכו לאחוז אחד בלבד מכספי ההקצבות של הטוטו שמשקף פחות או יותר את מה שקיבלו היום - השחמט ייהנה מ-0.75%, בעוד שהברידג' יהנה מ-0.25% - והם לא יוכלו לגדול בשום מקרה, גם אם יביאו אלופי עולם או ימשיכו להגדיל את כמות הפעילים בהם.

5. ענפים במחתרת: אין ספורטאים, אין ענף. אם עד היום לא היתה לאיגוד שום בעיה ליהנות מהקצבות גם אם כמות הפעילים בענף כולו בכלל המדינה עמדה על כמה עשרות בלבד (סקי שלג - ספורטאי אחד, פיתוח גוף 23 ספורטאים, טרמפולינה 40, החלקה על הקרח 60 - דוגמאות מנתוני 2012), ועדת לובצקי קבעה רף מינימום לקבלת הקצבות: על מנת לזכות בהקצבה, איגוד ספורט יהיה חייב להכיל בשנה הראשונה (2014) לפחות 120 ספורטאים שעומדים בקריטריונים של ספורטאים תחרותיים, כאשר ב-2015 כמות הפעילים המינימלית תהיה 200 ספורטאים. לעניין הזה עשויה להיות השלכה דרמטית על ענפים דוגמת הרמת משקולות, קיאקים, החלקה על קרח, סקי שלג, טרמפולינה, סמבו, טיפוס ספורטיבי, כדורת דשא, טיסנאות, צלחות מעופפות, קשתות ועוד - שלא עומדים בקריטריון המינימום ועשויים להימחק ממפת התקצוב. לפי סימולציה שנעשתה, במידה ולא יהיה שינוי דרמטי בקרב "הענפים המינימליסטיים", בתוך שנתיים יימחקו כמעט 20 ענפים מתוך 66 הענפים המתוקצבים כיום.

6. זכו בכל הקופה: הענפים "המועדפים". מלבד חלוקת העוגה הרגילה ממנה ייהנו כלל הענפים, עשרה ענפים זכו למעמד של ענפים מתועדפים ויזכו לתקצוב נוסף של 20 מיליון שקל. בניגוד לפרסומים שונים שנפוצו בכלי התקשורת, החלוקה תיעשה באופן הבא: אתלטיקה, שחייה, התעמלות, ג'ודו ושיט - 2.4 מיליון שקל תוספת לשנה לכל אחד; כדוריד, כדורעף - 2 מיליון שקל כל אחד; טניס, אופניים - 1.6 מיליון שקל כ"א; סקי מים - 800 אלף שקל תוספת.

***

בשנה הקרובה (2014) קבעה ועדת לובצקי כי עדיין תונהג מידת הרחמים על ענפים שעדיין לא יתארגנו על השינויים, ולפיכך תונהג רשת ביטחון של 80%. הכוונה: גם אם ענף אמור לספוג ירידה דרסטית בגלל בתקצוב מסיבות שונות (מיעוט פעילים, הישגים נמוכים וכו') עדיין הוא יקבל בשנה הבאה 80% יותר מהסכום אותו קיבל ב-2013.

אחר כך יתחיל הגרזן. אחרי שנת ההתאקלמות, איגודים וראשי ענפים יצטרכו להתחיל לבחון את דרכם. הם יצטרכו להילחם עם ראשי ענפים אחרים על גיוס ספורטאים לשורותיהם, בעיקר צעירים. הם יצטרכו לשכנע נשים לבוא ולעסוק דווקא אצלם בספורט תחרותי. הם יתפללו למדליות באליפויות עולם כדי להשיג עוד מנת חמצן. אלו שלא יצליחו? אותם תמיד אפשר יהיה למצוא מעיפים טיסנים או צלחות מעופפות בכיף בשבת בצהריים.