משה כחלון מוכן לבחירות

ראש ממשלה לשעבר אמר בשבוע האחרון ש"רק ראש ממשלה טמבל לא יעשה שלום" (אהוד אולמרט באוניברסיטה העברית); שר לשעבר, שגם עמד בראש משרד הרווחה, אמר באותו יום ש"אם הייתם מציעים לממשלה מכונה להדפסת כסף או משבר דיור, היא הייתה מעדיפה משבר דיור. זה נותן לה הרבה יותר כסף" (משה כחלון במכללת נתניה).

משבר הדיור, כמו המשבר עם הפלסטינים, הם שני הנושאים הכי בטוחים למי שמבקש לא להיעלם מהכותרות. הפופוליזם מככב וניתן לירות מהמותן שלל סיסמאות מנצחות. כאילו לא היו הם אלה שישבו, לא ממש מזמן, במקום שבו מתקבלות ההחלטות, משקיפים כחלון ואולמרט מבחוץ על אוזלת-ידה של הממשלה, זועקים ומפצירים בחבריה לפתור במהירות ובקלות את הבעיות הבוערות. רק שבפועל, החיים כמובן מורכבים פי כמה.

"תורידו את המע"מ לרוכשי דירה ראשונה, ותוך דקה הורדתם את המחירים ב-18%", הוכיח כחלון את טענתו. האמנם? האם קבלן שפוגש מספיק קונים במיליון שקל לדירה - מתוכם 18% הוא מפריש היום למע"מ - לא ימכור להם מחר את הדירה במיליון שקל, גם אם הוא יהיה פטור מאותו מס? והאם זה צודק לתת 180 אלף שקל הנחה למי שקונה דירה במיליון שקל, ו-540 אלף שקל הנחה לרוכשי דירה ב-3 מיליון? והאם יודע כחלון לומר על מה נוותר בתמורה להטבת מס שתיצור להערכת האוצר בור של 3 מיליארד שקל לקופת המדינה? ולא שאנחנו חושבים שהרעיון רע.

גם הסכום הנ"ל, אותו פרסם מזמן האוצר כאומדן לביטול המע"מ לרוכשי דירה ראשונה (ללמדנו שמדובר בפתרון לא חדש), מופרך למדי. אבל יחד עם זאת, ולמרות שאין ספק שהממשלה אינה עושה די, אי-אפשר לחשוב שהעולם עד כדי כך פשוט, שניתן לפתור את הבעיה באבחת חרב אחת. "תוך דקה", כדברי השר לשעבר כחלון. קחו למשל אפילו את נושא הארנונה. לכולם הרי ברור שהעלאת המס העירוני רעה לאזרח הקטן.

אבל מה אם נוסיף למשוואה את העובדה שארנונה בתעריפיה הנוכחיים, שיוצרים גרעון בקופת העירייה על כל דירה חדשה, פירושו של דבר הרבה פחות התחלות בנייה ומחירי דירות שממריאים שנה אחרי שנה (כתבה בעמ' 8)? כחלון ואולמרט לא באמת טרחו להציג פתרונות מורכבים לבעיה. אבל הם נראו מוכנים להתמודדות חוזרת בכנסת הבאה.