להיזהר כמו מאש: "מעכבי הבעירה בבית מזיקים לבריאות"

סרט תעודה חדש טוען, כי הכימיקלים שנמצאים כמעט בכל פריט בבית, במטרה להנמיך את קצב ההתלקחות במקרה של שריפה, גובים מחיר כבד: החומרים הנדיפים חודרים לגוף דרך מערכת הנשימה ועלולים להזיק ■ ואיך כיל קשורה לכל זה?

פרולוג | רעל בכיסא שלך

באביב 2012 אירעה טרגדיה בעיר רחובות: אב וחמשת ילדיו נספו בדליקה שפרצה בביתם. החקירה המשטרתית קבעה כי מחשב נייד שהושאר על אחת המיטות גרם לדליקה. סיבת המוות: חנק מהיר מהעשן שעלה מהתלקחות המזרן. אולי ההגדרה הקרובה ביותר לגיהינום עלי אדמות.

כל פריט בבית, אם לא נזהרים, יכול להיות מצת: עץ, בד, גז, פלסטיק - מה לא. ולכן, לפני קצת יותר משלושים שנה התפתחה בהדרגה תעשייה משגשגת, מאוד משגשגת, של חומרים מעכבי בעירה הנמצאים כמעט בכל מוצר ביתי.

אלא שסרט דוקומנטרי חדש ("משחקים באש: יש רעל בכיסא שלך"; שודר ביום שני השבוע בערוץ yes דוקו ושידור נוסף ביום שישי, 23:00, וב-yesVOD), המבוסס על סדרת כתבות תחקיר זוכת פוליצר של השיקגו טריביון, טוען כי החומרים האלה מסוכנים מאוד לבריאות, באופן שעולה על תרומתם להצלת חיים.

איך בכל זאת החומרים האלה נמצאים בכל פינה בבית? תלוי את מי שואלים: לפי גרסת היצרנים (ובהם גם חברת כימיקלים לישראל - שעוד נחזור אליה בהמשך), שיעור המזהמים בחומרים האלה הוא מזערי ואינו משמעותי ביחס להיותם מצילי חיים קריטיים; לפי יוצרי הסרט ועיתונאי הטריביון, מדובר פשוט בלובי אגרסיבי שמפעילים אותם יצרנים על מנת לקדם שימוש במוצרים שלהם.

רקע | הספין של ענקיות הטבק

סדרת הכתבות "משחקים באש" של השיקגו טריביון החלה בבדיקה של נושא אחר לגמרי: הכתבים בדקו ציוד לתינוקות, ואחד המקורות סינן לעברם רמז עבה: "תבדקו את מעכבי הבעירה, תבדקו שם". הם חזרו בזמן לשנות ה-80, לתקופה שבה, קצת לפני שהמודעות לנזקי העישון עלו לסדר היום, כ-40% מהאמריקאים עישנו סיגריות. עד אז, מקרי שריפה שפרצו בעקבות סיגריות בוערות שנשכחו ובדלים שלא כובו כראוי - נראו פשוט כמו גזירת גורל שהדרך היחידה לטפל בה היא פשוט להיזהר. אולם באותן שנים גם התעשייה הכימית שגשגה והציעה חיים בטוחים יותר.

וכך עלתה הדרישה מיצרניות הטבק להכניס חומרים מעכבי בעירה בסיגריות. אלא שיצרני הטבק, מהמתוחכמים שבתעשייה העולמית, אם לא המתוחכמים ביותר, הצליחו לשכנע את המערב שהבעיה היא לא בלפידים הקטנים שכל מעשן מחזיק בידו, אלא בסביבה הדליקה שבה הוא נמצא.

איך הם עשו את זה? באמצעות פנייה ללבו - שלא לומר לדגלו - של הפטריוטיזם האמריקאי: ב-1982, כמה שנים לאחר שנכנס לתפקידו כנשיא מכון הטבק האמריקאי, פיטר ספרבר סייע "לארגן" קבוצה שכונתה "האיגוד הלאומי של לוחמי האש", שהורכבה מהכבאים הבכירים במדינה. ומאחר שאין טהורים וגיבורים בעיני העם, ובצדק, כלוחמי האש, פעילות הקבוצה הזו הסיטה את הדיון הציבורי סביב "תאונות העישון" אל הדלק ולא אל ההצתה. במחי ספין אחד מבריק, מעכבי הבעירה הפכו לתשובה של התעשייה ולהכרח במוצרי הצריכה תחת הדאגה לבטיחות באש ולביטחון ילדינו.

כיום, אין כמעט מוצר צריכה בעולם המערבי (למעט מדינות סקנדינביה, שאוסרות על שימוש בחומרים כאלה) שאין בו מעכבי בעירה: פלסטיק, חומרי בנייה, צעצועים, מכשירי חשמל, ציוד חשמל, שטיחים וריפוד. באותן שנים אף נקבע תקן מחמיר במדינת קליפורניה, TB114, שחייב את כל יצרני הריהוט להוסיף חומרים מעכבי בעירה לריפודים של הספות ושל הכיסאות.

יצרני החומרים והתומכים בשימוש בהם מתגאים בנתונים חד-משמעיים על הירידה בכמות השריפות הביתיות הקטלניות בשלושת העשורים האחרונים מאז שהוכנסו לשימוש; המתנגדים מזכירים שבזמן הזה הוכנסו גם אמצעי בטיחות אלקטרוניים כמו גלאי עשן וממטרות אוטומטיות, כך שלא בטוח בכלל שיש קורלציה בין השימוש במעכבי בעירה לירידה במספר ההרוגים בשריפות ביתיות.

בריאות | המחקר רק התחיל

בתנאי מעבדה, אין שום ויכוח על האפקטיביות הכימית של מעכבי הבעירה, PBDE בשפה המקצועית: הם אכן מפריעים לתגובת השרשרת שמאיצה את הדליקה ומאפשרים זמן הימלטות גבוה פי שלושה במקרה של שריפה. אולם בסוף שנות ה-90 החלו להתפרסם מחקרים על הנזקים הבריאותיים של החומרים הללו.

בשבדיה, למשל, מחקר מצא הצטברות של PBDE בחלב אם, ומחקרים אחרים בארצות הברית מצאו עקבות של מעכבי בעירה בשתן, בדם ובמי השפיר. הסיבה לכך היא די פשוטה: מעכבי הבעירה, כמו כימיקלים אחרים בסביבה הביתית, לא נקשרים לחומר אלא מעורבבים בו והם חומרים נדיפים שנישאים עם זרמי הרוח ממקום למקום, נקשרים לאבק בבית שאותו נושמים בני המשפחה, ולאחר מכן עלולים להצטבר באיטיות במערכות בגוף.

המתנגדים למעכבי בעירה מציינים גם פגיעה בפוריות, סרטן, פגיעה בזיכרון, נזק להתפתחות העצם, מנת משכל נמוכה יותר אצל ילדים, בעיות למידה, עלייה בפגמים מולדים ועוד.

"זה נושא ממש חדש, והמחקר רק התחיל", אומר פרופ' מתתיהו ברקוביץ', שהחל באוגוסט האחרון מוביל מחקר על מידת ההשפעה של חשיפה תוך-רחמית למעכבי בעירה ושל חומרים שעשויים פלסטיק על ההיריון. המחקר קיבל מענק ונתמך על-ידי משרד הבריאות, ובצוות החוקרים חברה גם הטוקסולוגית ד"ר תמר ברמן מהמשרד.

"בישראל, נשים בהיריון וילדיהן חשופים בצורה נרחבת למעכבי בעירה ברומיניים", מוסבר בהצגת המחקר. "חשיפה לחומרים אלה במהלך ההיריון גורמת להשפעה שלילית על העובר... אין מחקרים על מידת החשיפה למעכבי בעירה בישראל... יש צורך בעוד נתונים על מנת להעריך את מידת ההשפעה של החומרים הכימיים על אוכלוסיות פגיעות כמו נשים בהיריון וילדים".

שיטת המחקר, שכאמור רק החל, תכלול 500 זוגות, אם וילד, מחדרי הלידה של המרכז הרפואי סוראסקי ושל בית החולים אסף הרופא. דם אימהי ודם טבורי ייבדקו לנוכחות של מעכבי בעירה ושתן ייבדק לנוכחות של חומרי פלסטיק. האימהות ימלאו שאלון הנוגע לאורח חייהן ולשימוש במוצרים המכילים את החומרים הכימיים הללו, ובלידה ייערכו בדיקות של מדדים שונים. במכון הלאומי לבדיקת שאריות במזון יבוצעו בדיקות כימיות לתפקוד בלוטות המגן אצל האם ואצל התינוק.

"מידע זה חיוני ביותר לציבור הרחב, לאנשי מקצוע, למדענים ולקובעי מדיניות", נכתב בהצגת המחקר, "כך שיוכלו להעמיק באמצעותו את הידע ולבוא עם המלצות מעשיות בעתיד".

המחלוקת | הכבאים בעד

חיוני ככל שיהיה, הנתונים לגבי מעכבי בעירה בישראל, ובעיקר ההשלכות הבריאותיות, לא ממש נמצאים בראש סדר העדיפויות. המקום שבו קיים מחקר הוא דווקא מחלוקת שהתעוררה בעקבות דרישה להכניס חומרים כאלה למזרנים. גם כאן, מי שמעודד את השימוש במעכבי בעירה הם הכבאים. מבחינתם, ובצדק, כל דרך לעכב את התלקחות האש ולהציל חיים היא לגיטימית (בגבולות הסבירות הבריאותית, כמובן, ועל כך המחלוקת).

"בשנת 2013 נספו 12 בני אדם בדליקות שהחלו במזרנים, ובשנת 2012 נספו 15 בני אדם מסיבה דומה", נמסר מדוברות הרשות הארצית לכבאות ולהצלה. "לאור זאת, הרשות הארצית לכבאות ולהצלה הובילה תקינה של תקן ישראלי חדש שיגן על הציבור מפני דליקות מזרנים". התקינה אושרה וצפויה להיכנס לתוקף כבר השנה, אך היא נמצאת עדיין בבחינה של ועדה בין-משרדית ובוועדה במכון התקנים, בעקבות התנגדות של משרד הבריאות - וגם של גורמים בתעשיית המזרנים.

משרד הבריאות ערך לאחרונה דוח מקיף בנושא, שהוגש לחברי הוועדה במכון התקנים, אולם במשרד לא נענו לבקשת G לעיין בדוח. במקום זאת, קיבלנו תגובה לאקונית: "אין בידינו נתונים על היקף השימוש במעכבי בעירה בסביבת האדם בישראל, אולם המשרד, שנציגיו יושבים בוועדה במכון התקנים בנושא דליקות מזרנים, פועל למניעת קידומו של תקן המחייב הוספה של מעכבי בעירה. זאת בעקבות חשש שהוספתם של כימיקלים אלה למזרנים עלולה לסכן את בריאות האדם. העמידות להתלקחות מאש סמויה יכולה להיות מושגת באמצעות שינויים מבניים, טכניים או עיצוביים של המוצר המוגמר, ללא צורך במעכבי בעירה".

ביקשנו לברר עם מכון התקנים אילו ענפים במשק מחייבים שימוש במעכבי בעירה. שם אמרו לנו כי נבדקים מזרנים לתינוקות, שטיחים, צעצועים לתינוקות כולל כריות הנקה, ומגוון של חומרי בנייה לצד ציוד חשמל ואלקטרוניקה. בקיצור, פריטים המצויים כמעט בכל פינה בבית.

"זו שאלה מאוד פשוטה", אומר גרישה דייטש, הממונה על התקינה במשרד הכלכלה, "מה יותר חשוב לנו - לא להישרף או לא להיות חולה בעקבות חשיפה למעכבי בעירה. אני אומר את זה בצורה מאוד בוטה, כי צריך לקבל החלטות בנושא. חד-משמעית, חומרים מעכבי בעירה הם אפקטיביים".

בשבוע שעבר התכנסה הוועדה במכון התקנים והחליטה על כינון ועדת מומחים חיצונית על מנת להכריע אם הסיכונים הבריאותיים של מעכבי בעירה במזרנים הם משהו שהציבור בישראל יכול לספוג, מול התועלת שלהם בשמירה על חיי אדם. נגיד את זה שוב: הוועדה האחת מתוך שתיים שהוקמו כדי להכריע בנושא - תקים ועדה נוספת על מנת לדון בו. אז אל תעצרו את נשימתכם, ודאי לא אם אתם נחשפים לחומרים מעכבי בעירה.

בעולם מגיבים מהר יותר: בארצות הברית, בין היתר בעקבות סדרת התחקירים והסרט הדוקומנטרי, השתנה התקן המחמיר בקליפורניה שמחייב מעכבי בעירה בכל ענף הריהוט, ונבחנת הסדרה חקיקתית לענף התעשייה הכימית. באירופה נחקק לאחרונה חוק כימיקלים חדש בשם REACH. במדינות סקנדינביה, כאמור, השימוש במעכבי בעירה אינו חוקי. באיקאה, למשל, מתנגדים לתקינה החדשה להוספת מעכבי בעירה למזרנים.

"מעבר לחוק השבדי, ישנה החלטה של איקאה שלפיה לא משתמשים במעכבי בעירה, מאחר שבמחקרים השונים עלה כי הם מזיקים לבריאות ולסביבה", מסביר יגאל סיסו, סמנכ"ל הלוגיסטיקה באיקאה ישראל. "למיטב ידיעתנו, רק באנגליה ובאירלנד, בשל חקיקה מקומית, לאיקאה יש קו ייצור נפרד שמכיל מעכבי בעירה".

- אם כך, מהו התחליף?

"במקום להשתמש במעכבי בעירה, ניתן לשנות את אופן הייצור בצפיפות הבד או להשתמש בסוגי בד שונים".

- אבל רגע, הסניף של איקאה בנתניה נשרף לא מזמן. אולי מעכבי בעירה היו מקטינים את הנזק?

"אין שום קשר. במקרה הזה המבנה נשרף בגלל קצר חשמלי ולא המוצרים".

כיל | שיעור בסמנטיקה

חברות הטבק אמנם כבר לא בתמונה, אבל על-פי סדרת הכתבות בטריביון והסרט שנעשה בעקבותיהן, שלוש היצרניות הגדולות בעולם של מעכבי בעירה ממשיכות לקדם במרץ את השימוש בהם. מדובר בשתי חברות אמריקאיות - אלבמרלה (Albemarle) וכמטורה (Chemtura) - וחברה אחת שמוכרת מאוד לקורא הישראלי: כימיקלים לישראל (כיל).

"אנחנו ממשיכים להגן על המוצרים ולקדם את החשיבות במעכבי בעירה בשוק", מסביר ד"ר אבי טוירשטיין, סמנכ"ל קיימות בכיל, "בוודאי בעולם של היום, שבו הרבה מוצרים מיוצרים מפלסטיק".

- כי פלסטיק זה חומר דליק.

"כן. פלסטיק זה למעשה דלק מוצק. ברגע שהוא נדלק, או כתוצאה מחום רב או כתוצאה מאש גלויה, הוא נשרף עד הסוף".

- ומה לגבי הסכנות הבריאותיות?

"אנחנו מבצעים הערכות סיכונים ובדיקות טקסולוגיות בעלויות של מילוני דולרים, ובודקים את ההאזרד של מעכבי הבעירה לפי הפרופיל הטוקסיקולוגי ואם חלילה הוא נמצא מסרטן או מצטבר ברקמות".

- למה הכוונה ב"הזארד"?

"תראי, בעברית אין הבדל בין המילה Hazard ובין Risk (סיכון) אבל יש הבדל תהומי. אם יש נמר שמסתובב חופשי אז ההאזרד מאוד גבוה, אבל אם הוא בתוך כלוב, הסיכון, הריסק, שואף לאפס".

- או-קיי, עכשיו בעברית.

"אנחנו בודקים את מידת החשיפה לאדם ולסביבה. אם המוצר הוא ריהוט, למשל כורסה, אז החשיפה גבוהה כי תמיד יכול להיות קרע. אבל אם שמים, למשל, לוחות בידוד מאחורי הקיר, אז מידת החשיפה כמעט אפסית. אז גם אם יש מוצר שיש לו 'האזרד' גבוה, אבל מידת החשיפה שלו היא אפס, החומר עדיין יכול להיות בשימוש. מובן שאנחנו לא רוצים שיהיה מוצר עם האזרד גבוה, אבל צריך להגדיר עד כמה".

- אז לשיטתך, האם בחומרים שלכם יש Hazard?

"יש האזרד במעכבי בעירה, אי-אפשר להכחיש. רובם בהאזרד נמוך ובינוני, ופה ושם גם האזרד גבוה, אבל האפליקציה שבה הם נמצאים היא עם חשיפה מאוד נמוכה. אין לנו אף מוצר שיש לו גם האזרד גבוה וגם חשיפה גבוהה - כי אז הסיכון גבוה".

- טוב, זה לא משנה את העובדה שהעולם מתייחס כיום אחרת לנושא. הנה, אפילו בקליפורניה מקילים בחומרת התקן על מנת לא לחייב יצרנים ומשווקים שימוש במעכבי בעירה.

"יש פה הרבה פוליטיקה. התקן בקליפורניה כלל את מבחן הלהבה הגלויה ואת 'מבחן הסיגריה' (כלומר: להבה סמויה, צ' ק'). בתקן החדש השאירו רק את 'מבחן הסיגריה' והוציאו את הלהבה גלויה. זה שינוי לא לטובה, לצערי, ובעתיד ייתכן שהם יראו יותר מקרי מוות כתוצאה משריפות".

- אבל גם אצלכם ערים לנושא: בשנת 2012 כיל הודיעה שהיא רכשה רישיון לייצור מעכבי בעירה מסוג חדש, "שאינם מסכנים את האדם ואת הסביבה" - לשון ההסבר באתר שלכם. האם זה אומר שכיל מכירה בכך שמעכבי בעירה לא טובים לבריאות האדם ולסביבה?

"כמובן שלאורך השנים סל המוצרים שלנו השתנה בהתאם לדרישת הלקוחות ולפיתוחים מדעיים וטכנולוגיים. מוצרים ישנים יצאו וחדשים נכנסו, לא רק בשל הפרופיל הטוקסיקולוגי שלהם אלא מפני שהתחליפים שלהם טובים יותר מבחינת תפקוד וגם יותר ידידותיים לסביבה ולאדם. כך גם בנוגע למעכבי בעירה. כיל מייצרת היום דור חדש של מעכבי בעירה יעילים יותר וידידותיים יותר לסביבה ואנו נמצאים בתהליך מתמיד של שיפור מבוסס מחקר ופיתוח".

בכתבות ובסרט נטען שכיל ויצרניות הכימיקלים האחרות עמדו מאחורי "ארגון האזרחים למען בטיחות באש" בארצות הברית (CFFSI), קבוצה שהפעילה לובי ולחצים על המחוקקים לקדם את השימוש בחומרי בעירה.

"כיל עמדה מאחורי הארגון", מודה טוירשטיין. "הוא נועד להביא מצד אחד את היתרונות והחשיבות של עיכוב בפני אש בארצות הברית ולעודד את החקיקה, ומצד שני למנוע ניסיונות לא מבוססים מדעית, הקוראים לאסור את השימוש בהם. החלטנו לפרק את ארגון האזרחים ועברנו לעבור תחת ACC, ארגון התעשייה הכימית האמריקאית".

"בכלל", מוסיף גורם בחברה, "הסרט מלא שקרים ואי-דיוקים", ומציע לבחון את האינטרס של המדענים המצוטטים בו. אם כך, שאלנו, מדוע כיל לא תבעה את השיקגו טריביון ואת מפיקת הסרט, HBO? "אנחנו בטוחים ביעילותם של מוצרינו ובבטיחותם לאדם, לבריאותו ולסביבה", אומר הגורם, "ואנחנו מעדיפים להשקיע את המשאבים שלנו בהמשך פיתוחם של מוצרים מצילי חיים".

אפילוג | למי אתם מאמינים?

האם הטמעת מעכבי בעירה במיטות זה צעד נכון שיכול להציל חיים, או שהיה זה בלתי נמנע ורק עכשיו אנחנו מתחילים לגלות איך הסביבה הכי אינטימית מזהמת את האוויר שאנחנו נושמים ואיך הרקמות שלנו הן בעצם ספוג לכימיקלים?

ואולי זאת רק ההיסטריה התקופתית שצועקת שאנחנו מרעילים את עצמנו כמעט בכל דרך אפשרית ויתכבד הטוקבק שיציע פשוט להפסיק לנשום? או שקולה של האימא, שמתריעה מפני האבק מלא הכימיקלים שנושם בנה התינוק, משכנע יותר?

מה שבטוח הוא שמדובר בעוד פרק בעידן הפוסט-פוסט-תעשייתי שמתנער מהאבק, ושואל את עצמו אם אפשר אחרת וטוב יותר, ולמי אנחנו מקשיבים כשאומרים לנו שכל הכימיקלים האלה טובים לנו.