דובי בן גדליהוההצלחה של "שיטת מצליח"

לאחרונה הזדמן לי לשוחח עם אורח המתגורר דרך קבע באחת ממדינות האיחוד האירופי. בתוך זמן קצר התגלגלה השיחה למחירי הרכב בישראל, שהדהימו את בן שיחי. "אני לא מבין את זה", הוא אמר, "איך אזרחים עם משכורת ממוצעת מוכנים לשלם כמעט 40 אלף דולר על איזו משפחתית יפנית או קוריאנית בעוד שבאירופה אפשר לקנות בכסף הזה מכונית יוקרה מאובזרת היטב. כל מחירי השוק שלכם נמצאים שתי פאזות מעל מקומם הטבעי בעולם".

אחרי התאוששות קצרה אך כואבת מהמלח שנזרה על הפצעים, ניסיתי להסביר את המצב באמצעות "תיאוריית האסקימואי": מי שנולד על הקרח וחי כל חייו על הקרח סבור שכל העולם עשוי מקרח". דורות של לקוחות נולדו בישראל למציאות של מסי רכב המגיעים לכ-100% במצטבר, ולפיכך המצב נראה להם "טבעי".

העוצמה של ינואר

אם לשפוט לפי הנעשה בשטח, נראה שקובעי המדיניות בתחום מיסוי הרכב יכולים להסיר דאגה מלבם: שום "מרד צרכני" לא נראה באופק. מכירות הרכב בשוק הישראלי ממשיכות לעלות בשנים האחרונות ונתוני המכירות יוצאי הדופן של ינואר - כ-27 אלף מכירות - מלמדים שגם 2014 עשויה להיות שנה חיובית מאוד בענף.

ינואר היה תמיד חודש מכירות חזק בגלל אפקט "החלפת שנת המודל" ברישיון הרכב, אבל השנה המצב יוצא דופן אם מביאים בחשבון שנטל המס הכולל על הרכב החדש עלה בשנה שעברה בשתי פעימות: עליית המע"מ והפחתת הטבת ה"מס" הירוק, שהיא העלאה ריאלית של מס הקנייה על רכב לכל דבר.

אלא שהאפקט השלילי של שני צעדי המיסוי הללו מנוטרל כיום בזכות שערו החזק של השקל ביחס למטבעות היבוא. שערי המטבע הנוחים מאפשרים ליבואנים לצאת במבצעי שיווק אגרסיביים ולהוריד מחירים - רשמית או לא רשמית. גודש המבצעים החריג בינואר תרם רבות לנתוני המכירות החזקים. שערי המטבע הנוחים תרמו בחודשים האחרונות גם להגדלה חסרת תקדים של ההנחות לחברות הליסינג, ואלה גמלו ליבואנים ברכישות מאסיביות בינואר. אמנם רכישות הליסינג היו במידה מסוימת "פיצוי" על החולשה היחסית בנובמבר-דצמבר, אבל ללא ספק חלק נכבד מהן היו בבחינת "רכישות ארביטראז'": בענף הליסינג זיהו את ההתעניינות הגוברת באפיק הרכישה של מכוניות "אפס קילומטר מליסינג" ורוצים לנצל את פערי השיא הנוכחיים בין מחירי המחירון הרשמיים למחירים האמיתיים - אחרי הנחות - כדי לעשות כסף קל ו"סיבוב מהיר" ונטול סיכונים מבחינתם. אם מוסיפים לכך את העובדה שבינואר נחתו כאן שלל דגמים חדשים מעניינים שהשוק חיכה להם זמן רב - למשל מאזדה 3 בדגם ה-2 ליטרים - אפשר להבין את נתוני ינואר החזקים.

קופת האוצר תופחת

עוד לא ראינו את נתוני הכנסות המדינה ממסים של ינואר, אבל אין ספק שבאוצר "עשו קופה" נאה גם בחודש שעבר בזכות ענף הרכב. נתוני ההכנסות של 2013 שפורסמו בינואר מלמדים על היקף ה"תרומה" - ויהיה מי שיגיד ה"חליבה" - של ענף הרכב. למשל, הכנסות המדינה ממס קנייה על רכב, בערך כמחצית מכלל הכנסות המדינה ממסי קנייה, הסתכמו בכ-7.7 מיליארד שקל לערך, עלייה קלה לעומת 2012. גם המכס, בשיעור של כ-7%, המוטל על יבוא כלי רכב "תרם" כמיליארד שקל בקירוב.

כדי לא לדכא עוד יותר את קוראינו, נחסוך מהם את האזכור של סעיפי הכנסות שאינם נגזרים ישירות ממכירות הרכב, למשל הכנסות ממס דלק שטיפסו ב-2013 ל-15.9 מיליארד שקל, או את הכנסות המדינה ממס "שווי השימוש" על רכב צמוד, שמסתכמות בכ-5 מיליארד שקל ברוטו, או את "סעיף הכלבו" החביב על המדינה, ושמו "אגרות, רישיונות, קנסות והחרמת כלי רכב". בהתבסס על נתוני העבר, הסעיף הזה מכניס לקופת האוצר בשנה עוד כ-2-2.5 מיליארד שקל בשנה.

בקיצור, 2013 הייתה שנה יפה מאוד למי שאמון על גביית מיסוי הרכב בישראל. הפרה הנאמנה המשיכה להניב תנובת שיא, הצרכנים הורידו את הניילונים מכ-212 אלף מכוניות חדשות וכולם יצאו מרוצים. אז למה רק אנחנו, נרגנים שכמונו, מתלוננים? כי מדובר בעיוות קשה ועיוותים לא נוטים לתקן את עצמם בלי מחיר כבד. ה"הצלחה" של צעדי המיסוי האחרונים, המתבטאת באדישות צרכנית, מכירות מצוינות ב-2013 והתחלה סוערת של 2014, נובעת מחוזקו של השקל. אי אפשר לקבוע מדיניות מיסוי ארוכת טווח על בסיס "שיטת מצליח" ועל סמך משתנים תנודתיים כמו שערי המטבע. אם, למשל, היצואנים יקבלו את מבוקשם ויינקטו צעדים להחלשת השקל או שהשקל יושפע מאירועים גיאו-פוליטיים, המחירים יזנקו, האוויר ייצא מבועת המכירות וגם הכנסות המדינה יבצעו "תיקון" כלפי מטה.

היכן היד המכוונת?

כשסיפרנו את כל זה לאורח מחו"ל, תגובתו הייתה חוסר אמון. "אתה בוודאי מחמיץ משהו", הוא אמר, "בישראל ובאוצר יש כלכלנים ומומחי מס מהידועים והמוערכים בעולם. אין סיכוי שמישהו משתמש ב'שיטת מצליח' לצורך קביעת מדיניות מיסוי עקיף ברמה הלאומית".

בדיעבד, גם הצרכן הישראלי מאמין ב"השגחה עליונה יודעת כול" שמדיניות מיסוי הרכב שלה אינה אמורה להיות מובנת או בת-ערעור על ידי בני תמותה. גם אנחנו היינו רוצים להאמין בזה, אבל יש לנו ספקות, וכנראה לא רק לנו. מבקר המדינה, למשל, בחן בחודשים יולי-דצמבר 2012 את תהליך קבלת ההחלטות לקראת גיבוש מדיניות המס של הממשלה. דוח מבקר המדינה האחרון, שפורסם באוקטובר אשתקד, התמקד במיוחד בנושא המיסוי העקיף, שכאמור מסי הרכב למיניהם מהווים חלק נכבד ממנו.

וכך כתב המבקר: "במסים העקיפים נעשים שינויים תכופים, שלעתים אינם עקביים והם מועלים או מופחתים בזמן קצר. תופעה זו מעוררת חשש שהחלטות בתחום המיסוי אינן מתקבלות באופן סדור ומנומק ובראייה כוללת, אלא בעקבות לחצים ואירועים המחייבים גבייה מהירה וקלה של הכנסות. יתרה מזאת, שינויים תכופים במערך המיסוי יוצרים חוסר ודאות בקרב משלמי המסים ועלולים לפגוע באמון הציבור בממשלה וביציבות המשק...".

כדוגמה, אגב, הוא מביא בין השאר את ההחלטות שהביאו להעלאת הבלו על הדלק ומס הקנייה על הרכב ב-2009 כדי לסגור "חור" תקציבי. אין לנו מה להוסיף.