אייק שגיא: "הספיק לי המרדף אחרי התפקיד האקזקוטיבי"

בגיל 68 אייק שגיא אולי לא נראה כמו הסטארט-אפיסט המצוי עם הטי-שירט הממותג, אבל לקסיפון, מתורגמן סימולטני ממוחשב לשיחות טלפון, נראה כמו פתרון מבטיח לפערי השפה בכפר הגלובלי ■ אפילו הנשיא אובמה כבר הביע עניין

אייק שגיא רחוק שנות אור מדמות היזם הרגיל שעומד מאחורי חברות הזנק. מהנדס שכותב בעט נובע ומנגן להנאתו בפסנתר, ממציא שהיה במשך שנים ממושכות אנג'ל של עצמו, בעודו מחפש מה לעשות עם הרעיונות האלה שלו, בדבר הקשר בין שפות טבעיות וממוחשבות, תקשורת אנושית ומכונות. רשמית הוא כבר בגיל הפנסיה (יליד 1946) אבל בפועל צריך שירסנו את ההתלהבות שלו - מה שבנו וסמנכ"ל המכירות ובעיקר איש המעשיות שביניהם, איתי - עושה מדי פעם במהלך השיחה, וגם בעסקים.

עיניו הכחולות של שגיא מנצנצות בהתלהבות כאשר הוא ממריא בתיאורי השימושים שייתכנו להמצאתו, שהוגדרה כבר בידי רבים כפורצת דרך: לקסיפון, מתורגמן סימולטני ממוחשב לשיחות טלפון, חזון מלהיב דמיון, שמעורר גם ספקנות לא מעטה. כל-כך הרבה ניסו לייצר את המחשב הזה שיידע בשלמות לחשוב, לדבר או לתרגם כאדם, ולא הצליחו.

"לא מצאתי את דג בבל", צוחק שגיא, ומתכוון לאותו דגיג ששמים באוזן ומאפשר לך להבין ולדבר כל שפה עלי אדמות וגם ברחבי היקום, שהמציא דגלאס אדמס, סופר המדע הבדיוני, בספר "מדריך לטרמפיסט בגלקסיה". "אני לא פותר את בעיות כל העולם, אבל הגדרתי בעיה קטנה יותר, מוצר מסוים שבא לענות על צורך מסוים, מתורגמן טלפוני לצורכי עסקים, שאנחנו יודעים מה הוא יודע לעשות ומה לא. היו אנשים שלא הסכימו איתי והיו כאלה שכן הסכימו, וגם שמו כסף, והיום הם בעלי מניות".

כולנו יודעים כמה שונות השפות זו מזו, כמה הן אנושיות להכעיס, מלאות אי-סדירויות ורב-משמעויות, וזה עוד לפני שנכנס לתמונה הקושי העיקרי, הזיהוי הקולי. לקסיפון, שמתרגמת בין רוב השפות האירופיות לבין אנגלית (בשלושה סוגים: בריטית, אמריקאית ואוסטרלית), סינית (מנדרינית וטייוואנית) וספרדית (אירופית ומקסיקנית), רוסית, פולנית ועברית, תצטרך תנאי שקט ודיקציה טובה, והיא עשויה להרים ידיים במקרה של מבטא שונה, גמגום ואפילו צינון קשה.

ניסוי שערכתי במערכת מצא קודם כול שהיא היטיבה לתרגם ככל שדיברתי איתה יותר, שהיא הצליחה לתרגם כותרות כלכליות שנבחרו במקרה, ולבשר למרואיין דמיוני שאני רוצה לראיין אותו על המיזוג ולשאול אותו אם אינו חושש מפשיטת רגל. אבל היו לה פה ושם פספוסים, למשל, היא תרגמה עשרה קילומטרים לעשרה מיילים, וכאשר אמרתי משפט ללא הקשר כלכלי שעלה על דעתי - "צריך להוריד את הכלב" (הוא בדיוק נעץ בי עיניים מצפות) - הודיע הקול הנשי באנגלית Need to download the dog.

לזכותה של המערכת ייאמר שזהו משפט הנופל תחת הגדרת ביטוי סלנג, מה שהתוכנה בשלב זה איננה יודעת לזהות; ושבסך-הכול נראה כי לקסיפון יכולה לקשר בצורה סבירה בשיחה עסקית, מבלי לייצר יותר מדי את יצירי הלשון המשעשעים שאנחנו מכירים, למשל משירות התרגום החינמי של גוגל.

"איש של מילים"

שגיא עשה דוקטורט בטכניון במדעי המחשב, לצד תארים נוספים בהנדסת אלקטרוניקה, ולאחר מכן הצטרף ליבמ כמדען, במרכז הפיתוח הגדול של החברה בחיפה. חיפאי מגיל שנתיים, הוא אינו מעלה על דעתו "לרדת" להיכלי המתכת והזכוכית של תל אביב, טוב לו ליד הנמל. שם, כמי שטיפח לצד העניין הטכנולוגי את העניין בשפות ובבלשנות, ניהל את המרכז להנהלת תוכנה ושפות, עסק בפרויקטים תיאורטיים הנוגעים להבנת שפה טבעית, "איך מורידים מהשפה את הקליפה התחבירית והמבנית וחושפים רק את המשמעות".

הסבר מה כל-כך ריתק אותך בנושאים הללו, אתה הרי מהנדס.

"מצד אחד אני טכנולוג, בכל תחום אני מנסה לראות איך הטכנולוגיה יכולה לעזור - בעיקר טכנולוגיה מתמטית, לא מכנית, יש לי שתי ידיים שמאליות. ומצד שני, הבלשנות, אהבת הספר, אהבת המילה, טבועה אצלי. אני איש של מילים. כשאני קורא משפט, בכל שפה שאני מבין, מעניין אותי לא רק התוכן שלו, אלא גם התחביר, בחירת המילים, השפעת התרבות על מבנה המשפט ועל האופן שבו המילים נאמרות.

"כנראה זו שריטה מסוימת במוח", הוא צוחק, ואיתי בנו מזכיר שאחותו של אביו בלשנית, ואליה הוא מרים טלפון בכל פעם שרעיון בלשני חדש עולה במוחו, והשניים שוקעים בדיון ארוך על קוצו של י' ועל זנבה של נו"ן.

בשלב מסוים עזב את יבמ, והקים ב-1988 עם אריה גונן את חברת ISG, שלימים שינתה את שמה לאטיוניטי - כאשר גונן הוא הפונקציה העסקית יותר ושגיא המדען. החברה פיתחה פתרונות טכנולוגיים לאינטגרציה ולזמינות של מידע, עבור ארגונים גדולים; כלומר שכפול המידע תוך המרה לבסיס הידע הקולט. אם רוצים להשתעשע קצת בהקבלות, זהו מעין "תרגום" של המידע משפה לשפה.

החברה הצליחה בתחילת דרכה והונפקה בתוך שנתיים ו"עשתה לי טוב", אומר שגיא, ומתכוון למה שלימים יהווה כרית הביטחון שלו והיכולת שלו להתפנות למחקריו הבלשניים-חישוביים. אחר כך עברה אטיוניטי מהפכים שונים, הגיעה אל סף קריסה, החליפה בעלות והנהלות ועלתה שוב על דרך המלך. אבל כל התולדות האלה התרחשו בלי שגיא, שעזב אותה בשנת 2000.

"הספיק לי המרדף אחרי התפקיד האקזקוטיבי", הוא אומר. "בשנתיים האחרונות שלי בחברה מצאתי שאני יותר באוויר מאשר בבית. באותה תקופה טסתי לארצות הברית דרך פריז, ומרוב טיסות, כשהייתי בפריז הייתי צריך לחשוב פעמיים אם אני צריך לתפוס עכשיו טיסת המשך לניו יורק או לתל אביב, האם אני בדרך לשם או חזרה. זה אותת לי שכנראה אני מגזים".

הוא פרש והקים את שגיא מחקרים, חברת אחזקות פרטית, ו"בעצם חזרתי למחקר כמין אנג'ל פרטי של עצמי, בתחום השפות והתקשורת, ובעצם סביב הרעיון איך אנשים מתקשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין מכונות". בין לבין התפרנס מייעוץ לקרנות הון סיכון, "זה לא מחקר אבל זה מביא את הלחם והחמאה". אבל העיסוק האמיתי, שגם ארך עד סוף 2008 בערך, היה "לשבת ביני לביני ולחקור".

בהתחלה חשב על המחקר שלו, שעדיין לא כונה לקסיפון, בהקשר קצת אחר. הוא ניסה לבדוק מהם הצרכים של אדם הנמצא במדינה זרה בתקשורת עם הסביבה, מצרכים לשוניים ועד מפה ואתרים והיסטוריה. "אבל מהר מאוד ראיתי שכל שאר הדברים טריוויאליים ולא מעניינים מבחינה טכנולוגית, והאגוז הקשה לפיצוח הוא התקשורת האנושית", הוא משחזר. "לכן עזבתי את שאר הדברים והתחלתי להתמקד רק בבעיה של התרגום. לא היה לי ברור שאפשר לעשות את זה, לכן הייתי צריך את 2008-2009 כדי לבדוק, נתקלתי בכל מיני מבואות סתומים עד שהגעתי לפתרון".

- לא התייאשת לפעמים?

"ודאי, אבל זה אופייני לכל מחקר".

- אתה יושב ועובד הרבה שנים על הכיוון הזה, ובמקביל מתפתחות תוכנות של תרגום טקסט כתוב; לא חששת שאתה מוציא את זמנך לריק?

"צריך להבדיל בין לקסיפון לבין אייק שגיא החוקר והסקרן. תחת הכובע השני אין חשש. חששות יש רק בעסקים, לא במחקר. אנשים מתקשרים בינם לבין עצמם ובינם לבין מכונות בכל מיני סוגי מדיה. טקסט הוא אחד, אבל אילו הייתי אומר לך שאת עכשיו בעולם שאפשר להתקשר בו רק בטקסט, וכל הממדים האחרים נעלמים, היית מרגישה קצת מוגבלת. הנכון הוא המיזוג - שאנשים ירגישו חופשי להתקשר גם בכתב, גם בדיבור וגם עם מצלמה וידיאו, ובאמצעות דברים מתקדמים יותר שכבר מדברים עליהם.

"אבל הייתה עוד סיבה לכך שזה לקח לי זמן. בתחילת שנות האלפיים, גם אילו הייתי יודע מה אני רוצה, הטכנולוגיה לא הייתה בשלה מספיק למוצר כמו לקסיפון. אומרים שאנחנו רואים רחוק כי אנחנו עומדים על כתפיים של גבוהים מאיתנו. לכל המצאה יש אבני בנייה שאחרים פיתחו, ואבני הבנייה עבור לקסיפון לא היו מספיק בשלות באותה תקופה, בעיקר בתחום הזיהוי הקולי".

*** הכתבה המלאה - במגזין G

צרו איתנו קשר *5988