לכתבה הקודמתשניים סינים עם ארנק גדול לכתבה הבאהקופת גמל לכל מצב עולם

הציבור תומך בבכירי הבנקים

תנאי התגמול בבנקים אושרו בניגוד לאינטרס הציבורי

19/02/2014, 13:43
עמית טסלר

נראה כי גם תיקון 20 לחוק החברות, שדורש כי שכר הבכירים יאושר ברוב קולות של בעלי מניות המיעוט מקרב הציבור, אינו מצליח לעצור את חגיגות שכר הבכירים בבנקים. אפילו שר האוצר לפיד אמר בהתבטאות חריגה, כשהתבשר על שכר העתק שאושר לראשי בנק לאומי ובנק הפועלים: "הגזמתם. צריך להפסיק את חגיגות השכר במערכת הפיננסית. בסופו של דבר זה בא על חשבון ציבור החוסכים והמשקיעים".

אפשר להבין את התסכול של שר האוצר. בהצבעה על שכר המנהלים הוא הפסיד, ובגדול. בניגוד מוחלט לעמדת האוצר, אישרו בעלי המניות מהציבור את שכר בכירי בנק לאומי ברוב של כ-69%, וגם בבנק הפועלים אושר שכר הבכירים ברוב גורף של כ-83% מבעלי המניות. אז מה קורה כאן? האם בכירי הבנקאים הפכו ליקירי הציבור?

תיקון 20 אינו מכתיב לבעלי המניות מהציבור מהי משכורת מנופחת או מהו תגמול ראוי. נראה כי המחוקק פשוט הניח שבתי ההשקעות וחברות הביטוח, מנהלי הכספים המוסדיים שמייצגים את רוב בעלי המניות מהציבור, יעשו זאת באופן המשרת אך ורק את האינטרס של אותו ציבור. כלומר, הם לא יאפשרו למשוך משכורות מנופחות הפוגעות בחלקו של הציבור בעוגת הרווחים.

מוסדיים עם אינטרסים נוספים

ואכן, ההסתמכות על המוסדיים כשומרי הסף של האינטרס הציבורי עובדת היטב בלא מעט חברות ציבוריות, אבל אצל הבנקים זו כבר אופרה אחרת. מדיניות התגמול למנהלי הבנקים הגדולים אושרה ברוב גורף משום שלמוסדיים המצביעים לגביו יש אינטרסים עסקיים נוספים, שדוחקים לפינה את האינטרס הציבור שאותו הם אמורים לייצג.

בתי ההשקעות וחברות הביטוח נדרשים לבנקים כמו אוויר לנשימה. הבנקים היו אלה שהעמידו להם את האשראי לרכישת זכויות הניהול של קופות הגמל וקרנות הנאמנות, וכיום הם משמשים כברוקרים של בתי ההשקעות וכצינור ההפצה שדרכו משווקים בתי ההשקעות וחברות הביטוח את קופות הגמל וקרנות הנאמנות לציבור הרחב.

דרך מערך הייעוץ בסניפים יכולים הבנקים לחרוץ גורלות בשוק ההון, כאשר הם מנתבים את כספי הציבור מקרן נאמנות או מקופת גמל של בית השקעות אחד, אל אלה של בית השקעות אחר. בקרוב צפויות להיכנס אל שוק ההון המקומי קרנות הנאמנות מחו*ל, ונוכח התחרות הגוברת התלות של בתי ההשקעות המקומיים בצינור ההפצה הבנקאי תהיה גדולה אף יותר.

מצב זה אינו מאפשר לבתי ההשקעות לקבל בראש שקט החלטה על שכר מנהלי הבנק, מתוך ראיית האינטרס הטהור של ציבור המשקיעים בלבד.

כיצד יכול מנכ"ל של בית השקעות להצביע נגד אישור שכרו של מי שמחזיק בידיו יכולת להשפיע על שורת הרווח של בית ההשקעות בראשו הוא עומד?

סיבה נוספת שדוחקת את אינטרס הציבור לפינה היא "עיקרון ההצמדה". הרי כל מנכ"ל של חברת ביטוח או בית השקעות ציבורי יודע, שעצירת חגיגת השכר בענף הבנקאות ויצירת נורמות תגמול חדשות תתגלגל בסופו של דבר גם לפתחו, או מדויק יותר - לכיסו.

גם חברת הייעוץ אנטרופי, מי שהמליצה למוסדיים לתמוך במדיניות השכר המופרזת, אינה חפה מניגודי עניינים. גם היא משתייכת לקבוצה עסקית שהבנקים הם מלקוחותיה החשובים, אבל היא לפחות שמה את הדברים "על השולחן", כאשר המליצה לתמוך במשכורות המנופחות. לעומתה, נותר ניגוד העניינים של בתי ההשקעות וחברות הביטוח חבוי מאחורי הקלעים של מערך הייעוץ בסניפי הבנקים.

גלובס לחודש היכרות – כל הכתבות, המאמרים וטורי הדעה אצלך מדי ערב >>