"אם יאפשרו ל-yes לשדר פרסומות, נוזיל את החבילה"

אם יש משהו אחד שמיכל רפאלי-כדורי למדה מהשרה המנוחה שולמית אלוני, שתחתיה עבדה במשך שנים, זה שאם משהו מרגיז אותך - אסור לסתום את הפה. הלקח הזה מלווה אותה גם בתפקידה כסמנכ"לית הרגולציה של יס וגם בריאיון ל"פירמה": חבילה צרה? לא צריך, חדשות מקומיות? פג תוקפן, מיזוג המועצות? לא מוכנה לממן עוגיות לרגולטור, ובכלל, דבר לא קדוש, לא הרגולציה, לא הפריים טיים של ערוץ 2 ואפילו לא הלוויין. לא יכולה אחרת

זיכרונה של מיכל רפאלי-כדורי היתל בה. במשך כל השנים היא הייתה משוכנעת שברגע הדרמטי שבו שולמית אלוני הודחה ממשרד החינוך, היא עצמה ישבה שם איתה בלשכה אפופת עשן הסיגריות של יצחק רבין. מי שהייתה אז יועצת התקשורת של השרה שהלכה בחודש האחרון לעולמה והיום משמשת כסמנכ"לית הרגולציה של חברת הלוויין יס, עדיין חיה כל שנייה ביום ההוא, של 11 במאי 1993. "זוכרת מה אני לבשתי, מה היא לבשה", רפאלי-כדורי מספרת.

"הרבה שנים הייתי בטוחה שהייתי בחדר, אבל הייתי בחוץ. לדעתי, מרוב שגלגלתי שוב ושוב את הסיפור הזה בראש, אמרתי לה - 'שולה, אני ישבתי לידך'. אבל מה שהיה הוא שהכנסנו אותה לחדר, זה היה החדר משמאל בצד, בקצה המסדרון, ראינו איך הוא נראה. ואז רבין הצטרף אליה ואנחנו - אני ועמית שכטר, יצאנו ונשארנו בחוץ, בדממה על הספסל. עד שגם היא יצאה החוצה".

אלוני הגיחה מפתח הדלת, שבורה. "היא אמרה 'רבין רוצה שאמנון יהיה שר החינוך'. וזהו, שתקה. ויצאנו מהכנסת בוולבו שלה. שאלתי אותה, 'ניסית לריב? להפוך שולחנות? ניסית לצעוק?' היא אמרה, 'לא. חברים שלי לא איתי. שמו את תהליך השלום עליי. לא אהיה זו שאעצור את זה'. ככה".

במשך 9 שנים, החל משנת 80', ריכזה רפאלי-כדורי את סיעת מרצ בכנסת וליוותה את אלוני מהימים שבהם הייתה סיעה של אישה אחת ועד רגע לפני שהובילה את המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. "כשנפרדתי ממנה היא אמרה 'אף אחד לא ינהל אותי יותר, ואף אחד גם לא יצרח עליי יותר'", היא נזכרת, "היה לה אמון טוטאלי בי. הייתי ה'באפר' לכל מה שהוטח בה".

ב-92', אחרי הפוגה בת שלוש שנים, שבמהלכה הייתה רפאלי-כדורי ממקימי שוק הכבלים המתעורר, היא התבקשה על ידי אלוני לשוב ולהתייצב לשמאלה. בגלגול השני יחד, מונתה להיות יועצת התקשורת ובמסגרת זו, האחראית בפועל על רשות השידור והחינוכית.

רפאלי-כדורי נחשבה לדוברת מיתולוגית. הרבה לפני רני רהב, היא הייתה מתקשרת לאולפני הטלוויזיה הישראלית ומבקשת שישימו תמונה מחמיאה יותר של מעסיקתה ברקע לדיווחים עליה או מתעקשת על הלוגו של מרצ. "לשולה היה פה גדול. אם היה משהו שהיא הייתה צריכה להגיד - אי אפשר היה להחזיק אותה. זה היה גדול ממנה. הייתי אומרת לה, 'שולה, אני מתחננת בפנייך תעזבי את זה עכשיו, את לא מוכרחה להגיד את הכול'. אבל בכל מה שקשור לעוולות, היא הייתה משתגעת. הייתי אולי אחד האנשים היחידים שבאמת יכלו לסתום לה את הפה".

היא נעלבה מההתקפות נגדה או שזה רק נתן לה יותר מרץ?

"במשרד החינוך היא נפגעה כי לא נתנו לה צ'אנס. היא לא התכוונה לקחת תקציבים. היא לא שנאה דתיים, היא שנאה את הממסד הדתי. היא עזרה להמון אנשים דתיים מהלך חייה, ואפילו אריה דרעי הודה בזה אחרי מותה".

אך הכאב הגדול של אלוני, וכנראה גם של עוזרתה הנאמנה, היה ונשאר בגידת החברים. "כל פעם שהיא אמרה משהו נגד הרב עובדיה, במקום שזה ימצא חן בעיני מצביעיה, כולם היו זזים באי נוחות בכיסא. כאילו 'עוד פעם ברח לילדה הפרועה שלנו'. היא הרגישה שהחברים שלה לא מגבים אותה, היא ידעה שמאחורי גבה כבר דיברו עם יוסי ואמנון (שריד ורובינשטיין - ל"א) ורבין הכין את הקרקע לזה שהם לא יילחמו בשבילה כשתעזוב את משרד החינוך. היא הרימה ידיים".

עדיין הולכת להפגנות

מיכל רפאלי נולדה בחיפה למשפחה חילונית מאוד, כהגדרתה. אחיה עבר טקס בר מצווה רפורמי, היא עצמה נישאה בטקס אזרחי בחצר ביתה של אלוני בכפר שמריהו. כסטודנטית לאמנות ולתיאטרון באוניברסיטה העברית, התבקשה לעשות עבודה בארכיטקטורה על בניין בירושלים. "כולם כבר בחרו את כל המבנים המתבקשים", היא מספרת, "אז בחרתי את בית הנשיא המכוער. הסתובבתי שם, המקום נורא מצא חן בעיניי, אז אמרתי 'תשמעו, אני סטודנטית אולי אתם צריכים מזכירה אחרי הצהריים?'. אחרי שבוע קיבלתי את העבודה ונתמניתי להיות מזכירת אחר הצהריים של הנשיא אפרים קציר".

במשך 5 שנים שהתה רפאלי בבית הנשיא, בתפקיד שעשרות שנים אחר כך יתגלגל לכותרות העיתונים. תחילה עבדה תחת הנשיא קציר ובהמשך עם יצחק נבון. עם הקמת "שלום עכשיו", אישר נבון למזכירתו בעלת התודעה הפוליטית המפותחת להשתתף בהפגנות, אך התנה זאת בכך שלא תעמוד בשורה הראשונה. משם הדרך אל הכנסת ואל אלוני הייתה קצרה. העובדה שרחל, אמה של רפאלי, למדה עם אלוני בסמינר בית הכרם בירושלים, רק הועילה. "שולה נורא אהבה ילדים של אנשים שהכירה", היא מחייכת.

אחרי ההדחה ממשרד החינוך והמעבר למשרד התקשורת, מינתה אלוני את רפאלי-כדורי ליו"רית מועצת הכבלים והלוויין. במשך יותר מ-4 שנים שימשה בתפקיד, גם תחת השרה לימור לבנת. עם הקמת חברת הלוויין, הייתה לאחת מעובדיה הראשונים ואולי למחזיקת תיק הרגולציה הראשונה בטלוויזיה הישראלית.

לימים, עם העובדה שעול הפיקוח על השידורים בישראל רק הולך ומכביד, הופכים - או נכון יותר הופכות - סמנכ"ליות הרגולציה לנשים החזקות של התעשייה הישראלית. רפאל-כדורי מנהלת בוועדות הכנסת ומול הרגולטור כמה מהקרבות המשמעותיים לחברה שבה היא עובדת. קרבות ששווים מיליוני שקלים. ומי שעובד מולה יודע שהיא מצליפה בלשונה ללא רחם.

"למדתי משולה לא לפחד להגיד את דעתי", היא אומרת. "אני עדיין לא אמיצה כמוה".

לא חסרה לך העשייה הפוליטית?

"לא. עזבתי לגמרי שלמה עם עצמי. יש בפוליטיקה ובמנגנון מרכזי המפלגות משהו שאני לא בנויה לו. אני לא הולכת לחתונה אחת מיותרת ולא הולכת לברית שאני לא רוצה. אני אוהבת את עבודת הפרלמנט. לבוא בתשע בבוקר לוועדות, עד הצהריים, משם בארבע למליאה. מה שאני עושה מעניין הרבה יותר מהפוליטיקה".

אנחנו חיים היום במדינה שהיא מאוד רחוקה ממשנתה של אלוני, וגם ממשנתך.

"הדעות שלי ידועות, אבל אני שומרת אותן לעצמי והולכת להפגנות אם אני מרגישה צורך. אבל אני לא עומדת על במה, לא חברת מפלגה. רוב האנשים שאני נפגשת איתם יודעים לאיזה מחנה אני שייכת בלב".

לא הבאת את השקפתך לעבודה?

"לא. כאשר יס קמה, התפקיד שלי היה להביא ערוצים והבאתי את פלייבוי. היה בג"ץ נגדנו ואני הובלתי אותו. היו נשים שחשבו שאני נותנת יד להחפצה, אבל זו הייתה העבודה שלי. במקרה אחר היה מאבק מאוד גדול של הכבלים להוריד את סי.אן.אן. הדרך הייתה להגיד שזה ערוץ שמאלני, שונאי ישראל. עשו לערוץ נזק נורא וניסו לגרור גם אותנו לשם. ואז העלו את פוקס לאיזון. להגיד לך שאני מתלהבת משידורי פוקס בישראל? לא. אבל זה גם לא מעניין אותי, אני נלחמת על זכות כולם. שכל אחד יצפה במה שהוא רוצה".

דווקא החברים מהצד השמאלי של הכנסת ניסו להציל את החדשות המקומיות, בניגוד לדעת החברה שאת מייצגת.

"ולא מהסיבות הנכונות. הם טעו. זה לא תפקיד הכנסת לדאוג למקום עבודתם של 70 עיתונאים, יותר ממה שהיא צריכה לדאוג למקום עבודתם של 700 עובדי כיתן בדימונה".

השומנים של ענקי הסלולר

האירוניה היא שכדורי, שנלחמה מלחמת חורמה נגד החובה שהוטלה על יס והוט לממן את שידורי החדשות המקומיות, הייתה ממקימיהם בימיה ב"ערוצי זהב". "החדשות המקומיות נולדו ב-89' כשחברות הכבלים קמו והיה צריך לחצוב את כל הרחובות והכבישים, ולכן רצו לתת פיצוי לראשי הערים ולעיריות. היום בעידן הפייסבוק, כשכל נושא עירוני מטופל מידית ברשתות החברתיות, אין לזה מקום. מה לעשות, יש מוצרים שעברו מהעולם. גם בקודאק עובדים הלכו הביתה".

את שמחה על החלטת הכנסת שתיאלצו להשקיע רק 5 מיליון שקל (יחד עם הוט) בהפקתן?

"לא. לקבל החלטה כזו בגלל עיתונאים שמפגינים מול הכנסת זה יותר ממעציב. כנסת צריכה להתייחס לגופו של דבר ולא לקדש פרות קדושות. זה רע לדמוקרטיה. אני מניחה שיהיו הרבה-הרבה פחות מהדורות - הרבה פחות - ויכול להיות שילוב של מסך ואינטרנט".

מה עם העובדים עצמם? לא אכפת לך שהם יאבדו את מקום עבודתם?

"הלב שלי נחמץ על כל אדם שלא עובד. אבל מעולם לא ראיתי שמתגייסים למען עובדי פרי גליל כמו שהתגייסו לטובת העיתונאים. אני מתקשה להבין איך המדינה חושבת שהיא יכולה להכריח אותי לקחת מישהו לעבודה. הרי זה אומר לפטר אנשים אחרים אצלי, ודמם של עובדי החדשות המקומיות לא יותר טוב מעובדיי הטובים. כשבדקנו את הרייטינג מצאנו שצפו בזה ב-140 בתי אב. אולי אלה היו ההורים של העובדים".

מעובדי החדשות המקומיות נמסר בתגובה לדברים: "ניכר שהגברת רפאלי-כדורי מעולם לא הייתה עיתונאית, וכנראה טוב שכך: להשוות פוסטים בפייסבוק לעבודה עיתונאית, מראה על חוסר הבנה מוחלט של עבודת העיתונאי ותפקידה של העיתונות.

"העמדות שרפאלי-כדורי מביעה לגבי החדשות המקומיות מראות שוב כמה צדקנו בזמן דיוני הוועדה, כשאמרנו שההחלטה לתת לבעלי ההון מיס והוט לנהל את השידור לפריפריה היא שערורייה. אלה וגם אלה גמרו אומר לחסל את השידור הזה, וחבל שהיו חברי כנסת ששיתפו פעולה עם החיסול הזה".

מעגל נוסף שהסמנכ"לית עשויה לסגור, קשור לרשות השידור. כשרפאלי עבדה במשרד החינוך, היא לקחה חלק ב"ועדת לבני" שאמורה הייתה לפתור כבר ב-92' את הפלונטר הגדול של השידור הציבורי. גם אז, פוספסה ההזדמנות ההיסטורית. "אגרה צריך לשלם כל הציבור, ולא רק מי שמחזיק בטלוויזיה", היא אומרת באומץ. "גם חרדים צריכים לשלם אגרה, כי שידור ציבורי הוא כלי של דמוקרטיה ומשרת גם את מי שלא צופה בו. המודל העסקי צריך להיות שזה יהיה מס על כל הציבור".

לדבריה, "רשות השידור עושה היום ערוץ יחיד בתקציבים שאנחנו בחברת יס עושים עשרות ערוצים. ההרחקה הנדרשת של הגוף הזה מהפוליטיקאים היא ברורה - אבל גם צריך לטפל בהתייעלות שלו ולהחזיר לו את הסומק ללחיים".

אתם שותפים ביס למחשבה שטיפול ברשות השידור יפתור את בעיות השוק?

"מי שחושב שהכול יטופל דרך רשות השידור, יזניח דברים אחרים שצריך לטפל בהם. כל סיפור הרגולציה שקשור בנו, בהוט, ואולי גם בזכייניות הטלוויזיה המסחרית, לא יכול לחכות לרשות השידור. לא שמעתי שמישהו אומר שאם רשות השידור תעשה את החובות, הם לא יחולו עלינו".

רפאלי-כדורי מברכת על הוועדה החדשה שהקים השר גלעד ארדן בראשותו של ד"ר עמית שכטר, ואמורה לקבוע את פני הרגולציה בשוק המשתנה. היא בעיקר מצפה לשמוע אם יהיה פיקוח גם על האיום הגדול - סלקום ואורנג', שמכינות מתחרים.

"אם סלקום או אורנג' ייכנסו, מבחינתי זה הכי מטריד. ענקי הסלולר שבאים עם כיסים מאוד כבדים וכבר נמצאים בבית של הלקוחות. עדיין יש להם שומנים מאוד גדולים והם יילחמו בנו לא באותם תנאים. זה גם יכול להיות גוגל או אפ*ל - גופים שיבואו מעל הראש של כולנו, וכמו תמיד הרגולציה תפגר אחרי הטכנולוגיה. היום אפשר לקנות טלוויזיה של סמסונג ולקנות דרכה תכנים. כבר מזמן אין קשר בין המונח תחרות ובין הרגולציה שמעיקה עלינו".

צריכה להיות עליהם רגולציה?

"צריך להיות מגרש משחקים שווה. אין שום סיבה שמי שמציע מוצר תחליפי לי, לא יישא על כתפיו את אותן מטלות שאני הולכת איתן כל בוקר לעבודה, ואני הולכת עם חתיכת קיטבג עמוס. מדינה צריכה תוכנית עבודה. גם השחקנים הקיימים וגם שחקנים חדשים צריכים לדעת איך ייראה האופק. כרגע אין ודאות".

קודם אלוני, אחר כך כחלון

ברגע שמדברים על מהפכת הסלולר של השר הקודם משה כחלון, רפאלי-כדורי מחזירה לשיחה את שולמית אלוני. "הרבה לפני כחלון, הייתה אלוני. היא עשתה את המהפכה הסלולרית הראשונה כשהכניסה את סלקום ואפשרה לכל אחד לקנות מכשיר נייד. היא הייתה מלכת הצרכנות", היא מדגישה. "כחלון הוביל את מהפכת הסלולר בהצלחה. הוא לקח את המוצר עם הכי הרבה שומן, וצמצם אותו למקום הנכון כפי שהוא בעולם. היום הסלולר, שיהיו בריאים, מרוויחים כמו שחברות סלולר מרוויחות בעולם. אנחנו לא היינו אף פעם רווחיים, וגם עכשיו כשאנחנו מתחילים להרוויח אנחנו רחוקים עדיין מהמקבילים שלנו בעולם. אז לדבר עלינו במונחים של הסלולר, זה פשוט לא נכון".

בסופו של יום, עם השינויים הטכנולוגיים, כשכל גוף ידחוף לנו תוכן מכל מכשיר, מה התועלת בארגון כמו יס? זו הקופסה, הלוויין?

"זו לא הקופסה, זה התוכן. אף פעם לא ראינו את עצמנו כתשתית. אנחנו חברת תוכן לכל התשתיות - אלה שאנחנו יודעים עליהן היום ואלה שאנחנו עדיין לא יודעים עליהן. בגלל שאנחנו חברת תוכן, אנחנו גם נורא נאבקים שהתוכן יהיה שלנו. אצל יס המוצר המרכזי הוא תוכן ולא לוויין. אני לא מקדשת את הלוויין. אנחנו בלוויין הרבה שנים, אבל היום ה-VOD שלנו נמצא ברשת, ובטח שגם ה'יס גו' שהשקנו".

האם נראה מצב שיס לא תהיה עוד חברת לוויין?

"הכול יכול להיות. ייתכן שתמהיל מקור השידורים ישתנה".

מה דעתך על מיזוג הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין?

"לא צריכות להיות מועצות עם עשרות עובדים כמו הרשות השנייה. במועצת הכבלים יש 13 עובדים שמוציאים את נשמתנו, ועכשיו במבנה החדש יהיו לי 70 עובדים שאני אצטרך לממן אותם. כשאתה מממן את הרגולטור שלך, זו בעיה. אני לא רוצה לבוא אליהם לישיבות ולספור להם עוגיות בצלחת. אם המדינה חושבת שצריך פיקוח על גופי שידור, שתתכבד ותממן את זה".

מה תעשה לכם חבילה צרה?

"זה עדיין בשימוע. המתווה שהמועצה הגישה, שלפיו תהיה לצופים זכות לבחור את הערוצים בחבילה הצרה, הוא מוטעה. אנחנו בתעשייה שבנויה על יתרון לגודל, והמבנה שכל אחד יכול לבחור לעצמו את מה שהוא רוצה ועדיין שיהיו פה עשרות ערוצים, הוא לא מעשי. אף אחד לא יכול לעשות את זה".

אז מה יהיה?

"אין צורך בחבילה צרה. מי שרצה חבילה צרה הלך ל-DTT. מי שצורך מעט טלוויזיה לא נמצא אצלנו. יש איזו תחושה שאנחנו גדולים נורא, שאנחנו והכבלים זה דואופול. אבל אנחנו רק 60% מהשוק הזה. המדינה צומחת, אבל השוק שלנו לא צומח, הוא בסטגנציה כבר כמה שנים. אנחנו מדשדשים סביב ה-1.45 מיליון בתי אב הרבה שנים, כשהגרף של הלמ"ס כבר עבר את ה-2.2 מיליון. הם לא באו אלינו. הגידול הוא בערבים, בחרדים, לא באוכלוסיות שלנו".

מי שרוצה מעט טלוויזיה, היא אומרת, שיבחר בעידן פלוס. "זה מתאים בעיקר למי שרוצה את הערוצים 2 ו-10. שני הערוצים האלה מהווים 60% מהצפייה בפריים טיים בקרב הלקוחות שלי. הערוצים האלה הם התחרות האמתית".

ועכשיו, על פי חוק שהוביל השר גלעד ארדן, יעלו על העידן פלוס ערוצים נושאיים שאולי ישלבו פרסום.

"לא כל מה שהמחוקק עשה, הוא בדק קודם את היתכנותו. אין שום היתכנות לעוד בעלי רישיונות עם פרסומות ואגב פרסומות, אז איזו סיבה בעולם יש למנוע מכבלים ומהלוויין פרסומת? יש ארבע מדינות בעולם, ממש לא מהמכובדות ביניהן - ובהן קולומביה ואלבניה, שאין בהן פרסומות. ואנחנו ביניהן".

אתם יכולים היום לשדר פרסומות ב-VOD באופן חופשי. אין רגולציה באינטרנט.

"אנחנו בהחלט יכולים, אבל החלטנו כרגע לא לעשות זאת. אנחנו רוצים שהדברים יהיו בדרך המלך. אנחנו לא נמצאים פה כדי לריב כל היום".

יכול להיות שב"יס גו", שירות הצפייה בשידורי החברה בטאבלטים ובסלולר, תהיה בעתיד הפסקת פרסומות?

"בעתיד הכול יכול להיות. הכנסה מפרסומת יורדת ישר לשורת הרווח. זו הכנסה נקייה שמשפיעה באופן רחב יותר על רווחיות החברה. מעבר לזה יש לנו את היכולת לשכלל את עולם הפרסום. לפרסם בפריים טיים של ערוץ 2 בתוך תוכנית ריאליטי, ג'יפ, במבה או שמן קנולה, זה פשוט לזרוק כסף לרוח. יש אצלנו כל כך הרבה ערוצים ייעודיים שאפשר לפרסם בהם בעלות הרבה יותר נמוכה לקהלי יעד - אם זה בערוצי הספורט, לגברים או בערוצי הלייף סטייל".

לא מספיקים דמי המנוי, את רוצה גם לשבור את הסרט עם ברייק פרסומות?

"אני לא מבקשת לתת ללקוח לראות את 'אישה יפה', כמו בערוץ 2, מתשע בערב עד 1 בלילה. אבל יש כל כך הרבה מקומות שהפרסומת פשוט בנויה שתהיה שם. ואם כבר פרסומת, למה לא תוכן שיווקי? היום זה כורח. תוכן שיווקי מרגיז את הציבור רק כשהוא לא יודע עליו. אפשר להכריז שהוא לא יהיה בתוכניות ילדים ולדרוש להבהיר בתחילת כל תוכנית על ידי מי היא מומנה".

כדי לאפשר פרסומות לפלטפורמות, אומרת רפאלי-כדורי, "צריך שר אמיץ, ויושב ראש מועצת כבלים ולוויין אמיץ. הם צריכים להבין את התרומה של פרסומת לצרכנות ולהורדת עלויות. אתה חושב שאת המחיר של הפרסומות היקרות בפריים טיים, אתה לא משלם במוצרים שאתה קונה? אם הפרסומת תהיה יותר זולה ומשוכללת ויתאפשר לשחקנים יותר קטנים לפרסם, אנחנו כצרכנים נהנה. מעבר לזה, אם יאפשרו לנו פרסומות, נוכל להוזיל את החבילה".

זה בעינייך הפתרון היחיד להורדת עלות החבילות?

"זה אחד הפתרונות. גם הורדת הרגולציה היא דרך. הרגולציה מאוד מייקרת בגלל השליטה בחופש הפעולה הניהולי שלנו. הדבקנות של להגיד לי כמה לעשות בז'אנר כזה וכמה בתת ז'אנר כזה וכמה בבית וכמה בחוץ, מיותרת".

אז תעשו רק טלנובלות.

"אבל ראית שאנחנו לא עושים רק טלנובלות. החלום שלי הוא שתהיה פה יום אחד רגולציה של תמריצים. שאומרת, אם תעשו 70% ז'אנר עליון - תקבלו הקלה. היום כולם חייבים לעשות 50% ואנחנו פראיירים מצטיינים, שהחליטו לעשות יותר סוגה עילית. אבל אם אנחנו עושים יותר - זה לא נחשב לנו. כפי שיש עידוד השקעות הון, למה שלא יעשו עידוד הפקות מקור? יש במשק הישראלי המון חקיקות של עידוד בתחום המים. אני סוג של חקלאי, תעודד גם אותי".

תגובת משרד התקשורת לדברי רפאלי-כדורי לא הגיעה עד לסגירת הגיליון.

מיכל רפאלי-כדורי

סמנכ"לית הרגולציה של yes

אישי: נשואה ואם לארבע בנות (שתיים מהן מנישואיו הראשונים של בן זוגה), תושבת מבשרת ציון

מקצועי: מזכירה בבית הנשיא, עוזרת פרלמנטרית של שולמית אלוני ז"ל, דוברת רצ, מילאה תפקידים שונים בערוצי זהב, שימשה כיועצת תקשורת של שולמית אלוני, אז שרת החינוך, כיהנה כיו"רית מועצת הכבלים, הייתה יועצת לבזק ולאחר מכן חברה בצוות ההקמה של yes

השכלה: תואר ראשון במדעי הרוח

עוד משהו: מציירת. "לפני 30 שנה באתי לירושלים ללמוד בבצלאל, ולא התקבלתי. בייאושי הלכתי ללמוד אמנות באוניברסיטה, ולא נגעתי במכחול. לפני שנתיים בישיבת עבודה עם עו"ד זהר קדמון סלע, היא שאלה אותי 'מה התחביב שלך?'. הייתי המומה. הלכתי הביתה עם הרגשה מוזרה, ואחרי כמה ימים מצאתי את עצמי מציירת. חלק מהציורים נחטפו על ידי חברים. עכשיו התחלתי ללמוד רישום בחוג מסודר"