אחת מעבירות התנועה להן המשטרה נוטה ליחס חומרה יתירה היא עבירה של שימוש בטלפון בעת הנהיגה. לא אחת, בקשות להמרה באזהרה בגין עבירה זו, הן מצד הנהג והן מצד עורכי דין, נדחות על-ידי המשטרה בשל הקשחת המדיניות דווקא בעבירה זו.
לאור חומרת הקנס - 1,000 שקל ו-4 נקודות - נהגים רבים נוטים להתגונן בפני השוטר באמירה "כלל לא דיברתי במכשיר, רק החזקתי אותו". אלא שכאן מתחילה הטעות שלהם.
בעת רישום הדוח, השוטר מחויב לרשום את תגובת הנהג. כבר במעמד זה, כאשר הנהג מנסה להרחיק עצמו מביצוע העבירה, יש לברור מילים. טענות כגון: "לא דיברתי בטלפון, אתה יכול לבדוק שיחות יוצאות ונכנסות", או "רק החזקתי אותו כדי לראות מי התקשר", או "רק הוצאתי את הטלפון כדי להניח אותו על המושב", הן תגובות בעייתיות שממלכדות את הנהג, משום שלמעשה הוא מודה בביצוע עבירה. הגדרתה של העבירה היא לא עצם הדיבור ואפילו לא שימוש בטלפון; העבירה היא "האחיזה".
במילים אחרות: ברגע שהחזקת את הטלפון - להבדיל מאחיזת קופסת סיגריות, כריך, או כל פריט אחר - אחיזת הטלפון כשלעצמה מהווה עבירה. תגובת הנהג: "רק החזקתי" מחזקת את עדותו של השוטר לעניין ביצוע העבירה.
עד לאחרונה נהגה המשטרה לאכוף את העבירה גם בעת שהרכב עמד בפקק או בעת שעמד ברמזור אדום. אולם לאחרונה הוצאה הנחיה חדשה, לפיה אין לאכוף את העבירה של אחיזת טלפון בעת שהרכב נמצא בעצירה, ואין להגיש דוח נגד נהג ברכב שעומד ברמזור או בצד הכביש או בכל מקום אחר, מכל סיבה שהיא.
במילים אחרות: כל עוד הרכב נמצא במצב של עצירה מוחלטת - הנהג יכול להשתמש בטלפון הנייד לצורך שליחת SMS, לדבר, להזין נתונים ל-WAZE ולבצע כל פעולה אחרת. אולם, על הנהג להניח את הטלפון בצד בטרם יתחיל לנסוע, ואסור לו להחזיק אותו - אפילו אם מדובר בזחילה בפקק או בתנועה איטית ביותר.
שוטר המבחין בנהג המבצע עבירה של שימוש בטלפון נייד יגיש כנגדו כתב אישום מסוג ברירת משפט. נהג אשר יבחר להודות ישלם את ברירת המשפט, וייזקפו לחובתו 4 נקודות, אולם לנהג קיימת אפשרות לבקש להישפט.
בעת הדיון, נהגים מעלים טענות רבות כגון "החלונות ברכבי כהים, ולא ניתן היה להבחין בי משוחח בטלפון"; "אין קו ראייה בין הרכב למקום עמידת השוטר" וכו' - ולא מבינים שברגע שהם מודים שהחזיקו את המכשיר בידם - הם למעשה תקעו גול עצמי.
אם כבר החלטתם להישפט, מומלץ לשוחח עם התובע המשטרתי לפני הדיון. אם התובע המשטרתי משתכנע כי אכן יש טעם בדברי הנהג, הוא יעדיף להמיר את סעיף האישום לתקנה 28 (א) לתקנות התעבורה שעניינה "אי-החזקת הגה בשתי ידיים" - עבירה שאין בצידה נקודות.
לזכותם של התובעים המשטרתיים ניתן לומר כי הנכונות להמיר את סעיף האישום עולה כאשר מדובר בנהג ותיק, ללא הרשעות רבות וללא עבירה דומה.
ולסיום, טיפ קטן: ביום 15.7.13 קבע בית המשפט העליון (ברע"פ 6487/12 דביר נ. מדינת ישראל) כי "יש להנחות את כלל העוסקים במלאכת האכיפה בתחום זה, לציין במפורש את מספרו של הטלפון הנייד ואת תיאורו של המכשיר בדוח שנרשם על-ידם".
עורכת דין מטעם המדינה הודיעה כי תפעל להוצאת הנחיות בנושא זה, ואולם עד היום טרם שונו נהלי המשטרה בעניין זה. טוב יעשו הנהגים הנאשמים אם ישכילו ליישם הנחיה זו, כיוון שניתן להשתמש בה בעת הדיון. למשל, כאשר השוטר מציין כי מדובר במכשיר מסוג מסוים וכן את מספר הטלפון, הנהג יכול להוכיח שלמכשיר יש דיבורית שהותקנה וכן להראות פלט של שיחות כדי לסתור את טענות השוטר נגדו.
■ הכותב הוא מומחה לתעבורה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
