רמטכ"ל במאורת נחשים

את מה שעובר איגוד הכדורסל אפשר לסכם ככה: בין 1982 ל-2003, 21 שנים, ישבו בראשות האיגוד שלושה יו"רים. בין ינואר 2012 ועד אפריל 2014, קצת יותר משנתיים, איישו את התפקיד שלושה יו"רים. לדן חלוץ שהתפטר אתמול אחרי שבעה חודשים בתפקיד, לא היה סיכוי מלכתחילה לשרוד את מאורת הנחשים הזאת. גם מאורת הנחשים הצבאית ממנה הגיע לא הכינה אותו למה שקורה באיגוד הכדורסל. הבעיה היותר חמורה היא שגם היו"ר שיבוא אחריו (מי בכלל ירצה לבוא לשם?) יהיה חסר סיכוי מיומו הראשון ויגלה שכיסא היו"ר הוא בסך הכל כיסא מפלט, כל עוד המבנה הקיים של האיגוד יישאר.

המבנה הקיים של איגוד הכדורסל בעצם ממחיש את כל הרע בספורט הישראלי. בעוד שהחברה והמשק עברו אינספור תהפוכות, גופי הספורט ממשיכים להיות מנוהלים בצורה ארכאית, עם אנשים מפעם, ומתעקשים להישאר מאחור. אחרי שהתברר שאי אפשר לנהל ולהזיז שום דבר בארגון שיש בו 29 חברי הנהלה, מחמישה מרכזים שונים, הוחלט דווקא להגדיל את מספר החברים ולהעמידו על 39, ולפני כמה חודשים הועלה המספר ל-46 אחרי שהתברר שמינהל הספורט לא מתכוון להעביר תקציבים לגוף שיהיה בו תת-ייצוג של נשים בהנהלה. המחשבה לקצץ את כמות חברי ההנהלה כדי להקל על ההתנהלות מעולם לא עלתה לדיון רציני.

חלוץ, שחשב שיוכל לתמרן את הגייסות שלו זכר לתקופתו על מדים, הבין די מהר שהחיים באזרחות הם סיפור אחר. הוא גילה שאין לו יכולת להעביר שום החלטה או לקיים שום רפורמה בגוף שמנהלים אותו 46 חברים, כשההוא חייב להוא, ההוא זוכר להוא חסד נעורים, וההם מקיימים משמעת סיעתית שתפקידה רק להתנגד ולהתנגח. כשכבר ניסה לעשות מהלכים פוליטיים הם נראו שקופים (ההצעה לתת לצביקה שרף את אימון הנבחרת, עם התחייבות שיפסיק את פעילותו הפוליטית). כשהחליט לגעת בעובדי האיגוד התברר לו שגם את זה לא מאפשרים לו - את מוטי אקסמיט שהצליח לפטר הוא נאלץ לקבל בחזרה אחרי כמה ימים, בהוראת מבקר המדינה; את פיטוריו של המנכ"ל יענקל'ה בן שושן, מהלך שרבים רואים בו את הקש האחרון, גם לא הצליח להניע.

"העניין עם יענקל'ה בן שושן הוא רק תירוץ", אומר היום גורם באיגוד הכדורסל. "חלוץ פשוט לא התאים למקום. הוא לא אוהב כדורסל, הוא לא הלך למשחקים, לא התחבר לאנשים באיגוד". באיגוד טוענים שגם מבחינה כלכלית לא הצליח חלוץ לייצב את השורות ובתקופתו הקצרה אף הספיק לאבד את אחד מהנכסים המשמעותיים ביותר שהיו לאיגוד - דמי הזיכיון הקבועים ממינהלת הליגה, שהופסקו להיות מועברים אחרי שהמינהלת לחצה את חלוץ לפינה.

בתקופתו ראה חלוץ את מצד שיירות השערוריות נמשך. מבקר המדינה, מבקר הפנים, רשם העמותות, תלונות במשטרה. הרוב המכריע של הדברים לא קשור לתקופתו אלא לירושות שהותירו לו יו"רים קודמים - שי שני ואבנר קופל - אבל הבדיקות הממושכות והכותרות הרעות בעקבותיהם לא סייעו לו להמריא. התדמית של האיגוד נותרה רעה בדיוק כמו ביום כניסתו לתפקיד.

***

הסיפור של איגוד הכדורסל הוא לא הכישלון של דן חלוץ. אלא החשש מה יהיה עם האיגוד הזה שהגיע לתחתית. העמותה הזאת מגלגלת כ-40 מיליון שקל בשנה, ומתחזקת את ענף הספורט השני הכי פופולרי בישראל עם כמעט 30,000 פעילים. לא צריך להיות מוטרדים כמובן מהעובדה שילדים יפסיקו לשחק כדורסל בגלל ריבים של אנשים על כמה בורקסים. צריך להיות מוטרדים מהעובדה שגם הניסיון לייצר חשיבה מחוץ לקופסה - הבאת אישיות שמנותקת מהמרכזים הפוליטיים (מכבי, הפועל, בית"ר וכו') - לא הצליח לייצב את השורות, וההידרדרות נמשכת.

אולי זהו הרגע שבו צריך להפנים שהמודל הקדום והארכאי של הפעלת גוף ספורטיבי באמצעות עמותה שכפופה לאלף ואחד חוקים וכללים שאין להם מקום בעולם הספורט המקצועני, לא יכול לעבוד יותר. זה לא עובד בהתאחדות לכדורגל, לא באיגוד הג'ודו, ההתעמלות, השחייה, האתלטיקה. וזה לא יעבוד גם באיגוד הכדורסל. גם אם היו"ר יהיה שי שני, קופל, חלוץ, שמעון פרס או נתניהו.