1.
סוף-סוף נתפס הפוליטיקאי המושחת ביותר, כנראה, שקם כאן מאז הקמת המדינה. אהוד אולמרט. נתפס על חבורתו. אחת מן החבורות המושחתות שסבבו אותו. זו לא שמחה לאיד. לא חגיגה על הדם. זו שביעות-רצון מנוכחות מחודשת של צדק ואומץ במקומותינו. זהו יום של תקווה חדשה.
משהו רקוב בממלכת ישראל - זה עדיין נכון. תעשיית השלמונים ממשיכה לחגוג בהולי-לנד, בארץ "הקדושה". מה שהתגלה היום זה קצה הקרחון, קצהו של קרחון אחד. שחיתות השלטון והביורוקרטיה-הסחבת המתרחבת, החביבה עליו, ממשיכות לייצר תעשיית מאכערים ושוחד. אבל מהבוקר (ב') זה קצת פחות רע. לפחות תופסים כמה מהמושחתים. טיפול בזיהום שהתפשט מתחיל, רק מתחיל, בניקוז המוגלה.
2.
בית-המשפט מצא כי האיש שעמד בראש ממשלת ישראל, ששלח צבאות למלחמה, שניהל את בירת ישראל, שעמד בראש המערכת הכלכלית של המדינה והוביל מפלגת שלטון - הוא מושחת, משחית, מקבל שוחד, רמאי ושקרן. "גרסתו של אולמרט נדחתה על-ידי מכול וכול", כותב השופט דוד רוזן, שגם הדגיש כי הוא מאמין יותר לשמואל דכנר, עד המדינה שנפטר ושלא היה צדיק גדול בחייו, מאשר לאולמרט.
"עד המדינה קנה את שירותיו של אהוד אולמרט", כותב רוזן. כלומר, דכנר, אחד המאכערים הגדולים של מגזר עסקי בכיר, מושחת ומלוכלך, נכנס לתוך כיסו הפרטי של ראש הממשלה, השר וראש העירייה, וכך קנה את החלטותיו לטובת בעלי-העניין ששילמו בעין יפה. זה היה הביזנס של אולמרט. ממש כך.
"השוחד יעוור עיני פיקחים" (שמות כ"ג). אולמרט התגאה תמיד בפיקחותו. וגם החברים שנהנו ממנו (עם מי בילה אמש באחת המסעדות היקרות בישראל, "יפו-תל-אביב", כשצבא מאבטחים, מבכירי לוחמי ישראל, המשיך לשמור על כבודו?), ציינו אותה כמעלתו הגדולה. הוא אכן פיקח, כל-כך פיקח. מצויד תמיד בבוטות, בבוז, בתוקפנות, במיטב עורכי-הדין וההתחכמויות המשפטיות שחילצו אותו.
ב-1996, כאשר הועמדו לדין שני גזברי הליכוד בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, גזבר אחד נמצא אשם; אבל השני - טהור. זה היה אולמרט. כל-כך פיקח, שכבר 25 שנה, מאז מונה לראשונה לשר בריאות ב-1990, הוא מסובב אותנו על האצבע הקטנה - כשחשבונות הבנק שלו ונכסי הנדל"ן שלו מתנפחים והולכים. אם עד עכשיו היו לכך תירוצים צדקניים (למשל: אולמרט כח"כ הקים והחזיק משרד עורכי-דין "גדול" בירושלים, בשנים שזה היה עדיין מותר, וכך עשה את הונו), עכשיו כבר אין ספק איך זה קרה באמת: אתנן.
3.
הצדק ניצח. אחרי הרבה יותר מדי שנים ופרשיות מלוכלכות, נמצא שופט אחד, דוד רוזן, גדול ואמיץ, שלא התבלבל מהאישיות הכובשת, העדות הקולחת הרהוטה (והשקרית) של אולמרט, ממעמדו, גם לא מההזדהות החברתית אתו.
סוף-סוף נמצא שופט בתל-אביב, שלא חיפש את החורים הכי אפורים במעשי אולמרט, לא יצא מגדרו כדי למצוא תירוצים משפטיים ונפשיים כדי לזכות אותו (כפי שהיה בפסק-הדין של ראשונטורס ומעטפות טלנסקי), והכי חשוב: לא היה מוכן לקבל את התירוץ ההזוי, שלפיו איש ציבור עסוק מדי מכדי שתשומת-ליבו תופנה לענייני כספים.
4.
אולמרט יישב בבית-הסוהר? התקדימים ברורים - אחרי שהשרים לשעבר אריה דרעי ושלמה בניזרי ישבו בכלא על טובות-הנאה פחותות בהרבה - ראוי לא להפלות לטובה ראש ממשלה מושחת, ולשלוח אותו לכמה שנים טובות בכלא. בלי מאבטחים.
5.
מתנה נוספת קיבלנו היום לחג יציאת מצרים: תם ונשלם עידן אולמרט בפוליטיקה. לא יעזרו עוד הדיבורים, היחצנות, ההבטחות וטובות-ההנאה. לא יעזרו עוד האינטרסים הכבדים של אלה, מההון-השלטון-והעיתון, המתאמצים לדחוף אותו בכוח חזרה לכיסא הרם - מסיבות השמורות להם. נגמר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
