אסקימוסים בשפך הירקון

"כשבא גל גבוה אני צורחת, חושבת רק איך להגיע אל הגל הבא ולשרוד. אחרי שעתיים של חתירה אני חוזרת בתחושה עילאית, שהוצאתי את כל הג'יפה של השבוע, משוחררת מדאגות ומתפוצצת מאנרגיות".

- קרה שהתהפכת עם הקיאק?

"איזו שאלה, ברור. אבל קשה להבין איזו תחושת הישגיות זו לעשות רול ( Eskimo Roll - טכניקה המאפשרת לחזור במהירות לפני המים מבלי לצאת מהקיאק, במקרה של התהפכות). אז נכון, אני צורחת, מרגישה לרגע שזה הסוף, שאני מתה, אבל מגיעה לשיעור כמו אחרי מדיטציה, שלווה ובמלוא החושים, ונעמדת מול הכיתה עם כוחות מחודשים".

בוני לברון, מורה לביולוגיה בתיכון, הלכה לפני כשנה עם בעלה להרצאה על נשים חותרות. "מכר משותף הציע שאצטרף למועדון הקיאקים של מרכז דניאל. זה היה בחורף. בהתחלה נשמע לי לגמרי מוטרף - לקום בחמש בבוקר לתוך גשם, רוח, סערה, לנסוע בחושך ולהיכנס לקיאק, ואני בכלל ציפור לילה. אבל כשרואים את הזריחה תוך כדי חתירה זה עושה שקט בנשמה. מאז שאני בים, אני בריאה יותר. אפילו לא לקחתי זריקה נגד שפעת, שלא לדבר על בריאות הנפש".

לברון היא גם חובבת צילום מושבעת. "עכשיו יש לי מצלמה עם מצופים - שילוב של צילום וטבע, שהם שני הפסיכולוגים האולטימטיביים שלי. לאחרונה קבוצת הצילום וקבוצת החתירה שלי יצאו באותו יום לים המלח. חתרנו מחוף מינרל לחוף השאנטי (מצוקי דרגות), נכנסנו לערוצי הבולענים, וחזרתי לחוף מינרל לפגוש את קבוצת הצילום שלי. אני חותרת בעיקר בארץ, יצא לי גם באיי סוואלברד בצפון נורבגיה, ובשבועות אצא עם חברים לשיט בין איי יוון. נלון באוהל על חוף ונרגיש כמו ספנים קדומים".

אתגרי מאוד, אבל סלחני

"אני תמיד פוחד בים", מחייך רמי גיל, המנהל הכריזמטי של המועדון ומי שהקים אותו. גיל, נכה צה"ל, התוודע לקיאקים כבר ב-1978 כחלק מתהליך שיקום שעבר. "הקיאקים היו אז משהו חדש לגמרי, ומה שמצא חן בעיניי זו ההתמודדות. המוטו שלי הוא אל תילחמו בגלים, תשתמשו בהם לטובתכם ותהיו מוכנים להפתעות. הים גורם לך לראות רחוק, אבל לא משנה מה תכננת - משהו קטן עלול להסיט אותך, כמו בחיים".

לפני כשנתיים הצטרף למועדון גם עומר מואב, פרופסור לכלכלה, בעל קריירה אקדמית ענפה וספורטאי בנשמה. "אני עושה גם ריצות ואופניים, והקיאקים זה לחלק העליון של הגוף", הוא מחייך. "אני נהנה גם מהקטע האירובי של לתפוס גלים - מהאדרנלין שנוצר מהפחד מהגלים ונחשב לסם של הצעירים, ומהאנדורפינים שנוצרים מהמאמץ הגופני, משפרים את מצב הרוח והם הסם של המבוגרים".

נפגשנו ברבע לתשע בבוקר במועדון הקיאקים של מרכז דניאל לחתירה בתל אביב. המרכז נקרא על-שמו של דניאל עמיחי מרקוס, חותר מושבע שעלה ארצה מבריטניה, היווה תקווה אולימפית ונהרג לפני כעשרים שנה בסוף שירותו הצבאי. המרכז נבנה בעזרת עמותה שהקימה משפחתו, לקידום ספורט החתירה בישראל. המקום הוא כיום מועדון חתירה משוכלל ברמה עולמית, ומשמש כמרכז הספורט הימי*של עיריית תל אביב לחתירה תחרותית ולפעילויות פנאי.

החבר'ה בדיוק חזרו מאימון בוקר לפני יום עבודה, והאדרנלין שלהם השפריץ ישר עליי. "יש שני סוגים של ים - סוער עם גלים ארוכים (swell) שדורש תשומת לב וריכוז, וים שקט, שאז חותרים ומדברים", אמר אלי גורן. "גיליתי שבים נפתחים ומדברים על הדברים החשובים בחיים, בלי הבדלי מין, מעמד וגיל, מ-18 עד 70. כל התכונות הטובות צצות בים, ויש הרבה עזרה הדדית".

גורן, בעל חברת תיעוד שורשים והוצאת ספרים משפחתית, מתחיל את יום העבודה בעשר, אחרי רכיבה על אופניים או חתירה. "החיבור של ים, ספורט, שקט, אתגר וחברותא משכר", אמר. "מכל ענפי הספורט שאני עושה - אופניים, סקי וחתירה - הקיאק הכי מושלם. הוא אתגרי מאוד, אבל הרבה יותר סלחני מסקי או מאופניים. לכל היותר קיבלת מכה מגל, אבל לא שברת עצמות. מדובר בספורט שעדיין נדיר יחסית במקומותינו, ונשמע אקזוטי לאנשים, אך מי שנכנס מתמכר".

הוא הספיק לחתור כבר ביוון, באלסקה, בנורבגיה ובנהרות בהודו. "זה כמו טיול תרמילאים, עם לינה בשטח, רק שבמקום ללכת ברגל חותרים בקיאק. הקיאק מספק נקודת מבט קסומה על הטבע מסביב, בעלי החיים ועופות הים. ואם נקרה דג ראוי, החכה תמיד בהיכון וארוחת הערב בדרך".

מי מנתח הלב ומי השיפוצניק

משערים שבני האדם החלו לחתור בקיאקים לפני כ-5,000 שנים באזור הקוטב הצפוני, וצדו בעזרתם כלבי ים ואפילו לווייתנים. השימוש בקיאקים התפשט לאמריקה ולגרינלנד ועשה דרך ארוכה עד שהפך לענף ספורט אולימפי ב-1936. לפני שלוש שנים גילתה אותו גם ורדה שלום. "איכשהו יצא לי להצטרף דווקא בתחילת החורף, שהתגלה כעונה מדהימה. יש משהו מאוד רוגע בים של חורף, עם המון עופות ים, ונחמד גם להתחרדן בשמש החורפית. כמו בבית קפה, רק בים. האלמנט של הקור כמעט שלא מפריע. יש חליפה ששומרת על חום הגוף ואדרנלין שנותן חום לנשמה. זהו אחד מסוגי הספורט היחידים שבהם אני לא מסתכלת בשעון ומחכה שיסתיים".

מרכז דניאל שוכן בסמוך לשפך הירקון לים - אזור סוער יחסית של גלי ים, שדורש התמודדות ברגע שבו מתיישבים בקיאק. שלום: "העובדה שאצלנו נכנסים ישר לגלים של השפך היא סוג של יתרון. מי שטוב בשפך יהיה טוב בים. כל זה אינו אומר שלחתור בקיאק זה קל. אפילו שיט מעתלית לירקון, מרחק של שלושים קילומטר, היה לי קשה מאוד. אבל המחשבה שעשיתי את זה ולא היה צורך לגרור אותי, או שהתהפכתי והצלחתי לעשות רול ולהתגלגל בחזרה למעלה, ממלאה אותי באקסטזה והופכת את כל הטרדות למתוקות.

"בחיים הרגילים אני עובדת מהבית ולא מדברת הרבה, ופה שופכת הכול. בים אנחנו מרשים לעצמנו להתנהג כמו ילדים, ומצד שני יש משהו נורא מעצים בספורט הזה. אני מתאמנת לפחות ארבע שנים במכון כושר, אבל לא הגעתי לרמה כזו של קרבה ושל שפה משותפת עם חבריי לאימון".

שלום, בעלת עסק לשיווק ולמודיעין עסקי באינטרנט, הכירה כאן את אילן שרון, טייס קרב בעברו ומאמן NLP (שיטת אימון אישית). "אילן עשה לי אימון עסקי", היא מספרת, "ודרך הקיאקים הגענו להבנה מה עוצר אותי. למשל, פחדתי לעשות רול ושיהיה לי קר ורטוב. בהדרכתו למדתי להתגבר חוסר הנוחות הרגעית ועל מכשלות - ממש השלכה ישירה על החיים העסקיים שלי".

שרון עצמו הצטרף למועדון לפני כשנה ומשהו. "עבדתי פול טיים בהיי-טק, וכיום עושה גם היי-טק, גם חותר, גם מאמן וגם עוסק ברפואה קוריאנית. אני מנסה לעזור לאנשים למצות את היכולות שלהם, להיפטר מאמונות מגבילות, ועם ורדה מצאנו המון הקבלה בין החתירה לבין הדברים שמגבילים אותה בחיים העסקיים. מדרך הטבע, ביומיום אנחנו מתחברים לדומים לנו. מה שנחמד הוא שבקיאק כולם נראים דומים ולא יודעים מי מנתח הלב ומי השיפוצניק".

לא משעמם, להתאמן שוב ושוב באותם מסלולים?

"כלפי חוץ זה אולי נראה כך - עוד פעם חותרים לדולפינריום, שוב להרצליה - אבל הים משתנה בכל רגע, ואני יכול לבחור לפי מצב הרוח איך אני חותר היום -לצדו של מישהו, לבד בשאנטי, או עובד על כוח ועל כושר".

הרגשת אי-פעם בסכנת חיים?

"לא. יש בזה המון מחשבה וטכניקה. ב-Navy Seals (הקומנדו הימי האמריקאי) בדקו מי האנשים שמצליחים בפעולות השונות, והגיעו למסקנה שאלה שהצליחו הסריטו לעצמם שוב ושוב את הסצנריו בראש ובדמיון, והגיעו מוכנים. כך, למשל, אני מבצע רול כתרגיל מחשבתי, ואחר כך הכול היסטוריה".

מירוץ האביב

מירוץ האביב מיזונו ברמת השרון מתקיים מ-3891, אבל רק מ-4991 הוא נערך לזכרו של גל לוינסון, בן רמת השרון שנפל בקרב עם מחבלים בלבנון. נוסף על מקצי ריצה תחרותיים (חצי מרתון לעשרה קילומטרים) ועממיים, יש גם הפנינג לכל המשפחה, עם הופעות, מתקנים מתנפחים, דוכנים ועוד. יש מקצים גם לילדים ולנוער ואפילו מקצה פעוטות... 4.5, 51:60

לפרטים: http://merotz.sport-hasharon.co.il