אחרי עשרות המיליונים בווייז, אורי לוין חולם על האקזיט הבא

לוין, שנשאר לגור בדירה צנועה בכפר-סבא ועדיין מתלבש כמו סטארט-אפיסט מתחיל, מספר לראשונה מה קרה מאחורי הקלעים בעסקת ווייז-גוגל, מנדב טיפים ליזמים מתחילים ומפרט על המיזם החדש שלו - "הווייז" של החיסכון הפנסיוני

גם עם עשרות מיליוני השקלים שהרוויח ממכירת Waze, הקילומטרז' הארוך בהיי-טק, וממרום 49 שנותיו, אורי לוין עדיין מתלבש כמו סטארט-אפיסט מתחיל: תהיה זו הרצאה מול סטודנטים בישראל או כנס עסקים מכובד בניו יורק, הוא מסתובב בג'ינס ובטי-שירט שחורה, הנושאת את שם המיזם הנוכחי שלו. כך גם בביתו הצנוע, שמזכיר יותר דירת קבלן להשכרה מאשר בית מעוצב פוסט-מודרניסטי שמאפיין היי-טקיסטים "כבדים".

אל הבית הזה עבר באוגוסט בעקבות גירושים מאשתו וחודשיים אחרי שגוגל רכשה את ווייז: "אני נאמן למערכת השיקולים שלי ומעריך שהם משתנים עם הזמן", הוא אומר בגילוי לב. "הגירושים היו מקרה שבו אני בוחן החלטות קודמות ושוקל אם הן היו מוצדקות. יש ימים שבהם אני חוזר לבית ריק, אבל בסך-הכול אני מרוצה מהסטטוס החדש".

שינוי הסטטוס האישי הגיע במקביל לשינוי בסטטוס המקצועי. בעוד ששאר בכירי ווייז - המייסדים אהוד שבתאי ואמיר שנער והמנכ"ל נועם ברדין - המשיכו בחברה תחת גוגל, לוין בחר בדרך אחרת והצטרף למיזם FeeX, המפתח פתרון שעוזר לכל אחד להפחית את דמי הניהול שלו בקרנות ההשתלמות, הפנסיה וקופות הגמל, ואפילו אמור לסייע בהחלטה מתי למחזר את המשכנתא.

הרעיון לסטארט-אפ עלה במוחו כשקיבל את הדוח השנתי של קרן ההשתלמות. זה היה אחרי המשבר של 2008 והמספרים לא בישרו טובות. מילא ההפסדים, אבל מה שצד את עינו של לוין היו דמי הניהול הגבוהים למרות אותם הפסדים. מייל קצר לקרן ההשתלמות סידר את הסיפור ודמי הניהול הופחתו. גם בבנק, בביטוח ובפנסיה המצב היה דומה: הפחתת דמי הניהול חסכה לו סכומים ניכרים.

הפתרון של פיקס מזכיר במידה רבה את בסיס הרעיון של ווייז: סורקים את הדוח הרבעוני או השנתי של אחד מהמוסדות הפיננסיים ושולחים לפיקס; החברה מנתחת את הדוח ומשווה אותו מול עשרות אלפי משתמשים אחרים שסרקו את הדוחות שלהם; וכך, באמצעות אותה חוכמת המונים שהפכה את ווייז לאחת האפליקציות הפופולריות בעולם, המשתמש בפיקס מגלה אם הוא משלם דמי ניהול גבוהים מדי.

"נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הראו שכ-68% מהישראלים לא יודעים כמה דמי ניהול הם משלמים", מסביר לוין. "60% מהישראלים אפילו לא טורחים לפתוח את הדוח הרבעוני שמקבלים בדואר. זה לא שהם אף פעם לא פתחו את המעטפה, אבל הם כנראה ראו שהם לא מבינים כלום ופשוט ויתרו.

"יש א-סימטריות של האינפורמציה סביב דמי הניהול, שמלווה גם בבורות ובפחד. בעלי האינטרסים דואגים שיהיה לנו מסובך לקרוא את הדוחות. אנשים לא מבינים כמה הם משלמים, למי ולמה, אפילו כמה כסף יהיה להם לחיות ממנו כשיצאו לפנסיה".

משטרת ישראל ראתה את ווייז בתחילת הדרך, לאור הדיווחים על מצלמות מהירות וניידות על הדרך, ככאב ראש. לוין סיפר בהרצאה שנתן בכנס ישראל ליזמות בטכניון, שבוע לאחר מכירת ווייז לגוגל, כי בראשית ימיה של החברה "המשטרה אמרה לנו שאנחנו מפריעים לעבודתה, כי אנחנו מתריעים על שוטר בדרך ועל מיקומן של מצלמות המהירות. שאלנו אותם מהי עבודת המשטרה. הם השיבו: שהנהגים ייסעו כחוק. אז אמרנו להם: זה בדיוק מה שאנחנו עושים - גורמים לנהגים לנסוע כחוק".

- בווייז זה בסוף עבר חלק, אבל אתה לא חושש שהפגיעה המשמעותית בהכנסות חברות הביטוח והפנסיה מהשימוש בפיקס תהפוך בהמשך לאיומים על העסק?

"לא היו איומים או ניסיונות לקנות את החברה. אני מניח שגם זה יגיע. מה שכן קיבלנו זה מיילים עם השמצות, לצד הרבה סוכני ביטוח שיצרו קשר ואמרו שאנחנו פוגעים להם בפרנסה וסיפרו על החשיבות של סוכן ביטוח וכמה חשוב שיהיה שם מישהו כשתצא לפנסיה. אבל זה לא שכשאצא לפנסיה אז באמת יחכה לי שם סוכן. בכלל, הערך של סוכן ביטוח נהיה פחות ופחות חשוב. הבעיה היא לא בסוכנים אלא במודל שיש בו ניגוד אינטרסים מובנה - כל עוד הסוכן מקבל את התשלום מחברת הביטוח אז הוא איש מכירות שלהם ולא שלי".

קשה לשחרר את הבייבי

באופן טבעי למדי, לוין ממעט לדבר על ווייז בשל ניסיון מסיקור עסקת המכירה לגוגל. "החשיפה התקשורתית סביב המכירה לא הייתה חוויה טובה עבורנו", הוא מתוודה. "אף אחד מאיתנו לא איש מוחצן במיוחד ומחפש את התקשורת. זה שם אותנו במצבים לא נעימים".

אם מייסדי ווייז ציפו שהתקשורת תרגיע את הרוחות סביבם עם השלמת המכירה, בחודש שעבר שוב עלה שמם לכותרות: ימים בודדים לפני קיום הראיון עם לוין הוגשה תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית, בהיקף של 64 מיליון דולר, נגד מייסדי ווייז, ובראשם אהוד שבתאי. מגיש הבקשה, רו"ח רועי גורודיש, שלקח חלק בפרויקט של מיפוי מדינת ישראל, טען כי שבתאי בנה את ווייז על יסוד תוכנה חופשית בשם Roadmap, שנבנתה במסגרת פרויקט Freemap - פרויקט קהילתי למיפוי כבישי ישראל. לטענתו, שבתאי גזל מהקהילה את זכותה ליהנות מהרווחים שנוצרו בעת מכירת ווייז לגוגל.

"האמת תתברר בבית המשפט", ענה לוין ומיהר להתנער מהתביעה ומהטענות שעולות בה. לכן הוא גם לא מתייחס אליה בראיון. מה שכן, הוא מוכן לספר על הימים הראשונים להיווסדה של ווייז, באופן ששופך מעט אור על גרסתו לדברים:

"הייתי יועץ לסטארט-אפים, וכך פגשתי את אמיר (שנער) ואת אהוד (שבתאי), שעבדו יחד ב-X.L Net ועוד קודם לכן בקומברס. הרעיון המרכזי של ווייז היה שהמשתמשים, תוך כדי שהם נוסעים, בונים את הדאטה בייס. מאוד אהבתי את הרעיון, והתחלתי לכוון אותם יותר ויותר, ואז החלטתי שבמקום לייעץ אצטרף כשותף לחברה".

- מה הניע את ההחלטה למכור?

"אני חושב שבכל רגע נתון חברה צריכה לבחון את עצמה מול החזון והחלום שלה, ולראות אם היא נמצאת במסלול הכי טוב להגשים את החזון הזה. אם יש מסלול טוב יותר, אז צריך לשנות. גוגל הייתה מסלול יותר טוב לווייז מאשר להמשיך כחברה עצמאית. הרבה פעמים חברה גדולה יכולה להיות מנוע צמיחה וגידול יותר מהיר מאשר לנסות לבד".

- לא פחדתם שגוגל יסגרו אתכם?

"גוגל הייתה השותפה הכי טובה שיכולנו לבקש: גם להישאר בארץ וגם חברה שמבינה את הביזנס. אילו הייתי הקונה בעסקה, לא הייתי שש לוותר על מה שווייז בנו בישראל מבחינת הפיתוח והתרבות הארגונית. אתה יכול לראות את זה גם בעסקה של פייסבוק ואונבו. חברות האינטרנט המובילות מבינות שדריסת רגל ופיתוח בישראל הם נכס מאוד משמעותי עבורן. יש פה גם יכולות מעניינות של אנשי הפיתוח וגם גישה מאוד זריזה משלב הרעיון לשלב הביצוע. בסך-הכול יוצרים בישראל ערך מוסף מאוד גדול. אם חברה בינלאומית תסגור חברה ישראלית שהיא רכשה, היא יכולה לאבד מהערך של מה שקנתה לעומת מה שקיבלה".

- אחת הכותרות שיצאה מההרצאה שנתת בטכניון הייתה "לקחו לי את הבייבי". זה נשמע כאילו גוגל גזלה את החברה מידיך.

"באופן עקרוני כן תמכתי במכירה, אבל לשחרר את הבייבי זה די קשה", הוא מסביר. "זה שינוי משמעותי. זה משהו שהיה המון מזמנך, הקדשת לו המון מאמצים ומשאבים, ובין לילה הוא משתנה".

לוין היה מהבודדים שהחליטו לעזוב את ווייז אחרי המכירה, אבל לדבריו מדובר בהתנהלות די שגרתית אצל יזמים: "בדרך כלל, כשיזם מוכר את החברה שלו הוא מתחייב להישאר שנתיים: בחצי השנה הראשונה הוא פועל על מנת שהאינטגרציה תצליח; בחצי השנה השנייה הוא מחפש מישהו שיחליף אותו כשיעזוב; בשנה השנייה הוא מחפש מיזם חדש, ואחרי שנתיים ויום הוא כבר עוזב. זה המחזור. יזם יודע מה המיזם הבא שלו תוך כדי הנוכחי".

"אני כבר עכשיו יודע מה המיזם הבא שלי", לוין מפתיע. "אני רוצה לפתור בעיה של 900 מיליארד דולר שנקראת השוק הרפואי בארצות הברית".

מוסכניקים על הכוונת

מלבד המעורבות שלו ב-FeeX כמייסד שותף, כמשקיע וכיושב ראש פעיל, משקיע אורי לוין את זמנו, את כספו ואת מרצו במספר מיזמים, כשרובם חולקים איזשהו מכנה משותף שבו הוא מאמין: "אם יש לך הרבה משתמשים ואתה יוצר להם ערך גדול, אתה בסוף תצליח", הוא מסביר.

תחום התחבורה הוא אחד התחומים הפוריים מבחינת לוין. זה מתחיל מווייז, נמשך באפליקציית Moovit, שעושה כיום את מה שווייז עשתה אבל בעולם התחבורה הציבורית, עם יכולת לנווט בין אוטובוסים לרכבות ולדווח על איחורים ועל עומסים באוטובוסים; ומיזם נוסף הוא חברת Mishor, שמפתחת מערכת ניווט המוקרנת דרך השמשה הקדמית של האוטו באמצעות אוגמנטד ריאליטי (מציאות רבודה).

"תחום שני שאני מתעסק בו הוא מה שאני קורא לו: 'כסף שנזרק לפח'", אומר לוין. כאן מדובר בשני מיזמים חדשים יחסית ומעניינים. הראשון, שבו לוין מכהן כיושב ראש לצד היותו משקיע, הוא Zeek, המפתח אפליקציה לרכישה ולמכירה של זיכויים, אותם פתקים מרגיזים שתמיד נותנים לנו בחנויות במקום החזר; המיזם השני הוא Roomer, שמאפשר לאנשים שנאלצו לבטל חופשה למכור את החדרים שלהם במלון למישהו אחר ולא לאבד סתם את הכסף.

"בשני המיזמים מדובר במקרה קלאסי של כסף שהולך לפח, אבל לפח לא אכפת שתוציא משם את הכסף. במקרה של Roomer, המלון מעדיף שמישהו כן ינצל את ההזמנה, כי זה מגדיל לו את ההכנסות ב-30% משירות חדרים, מאינטרנט אלחוטי, ממיני בר ועוד. ב-Zeek זה אותו הסיפור, שכן הקמעונאי מעדיף שמישהו ינצל את הזיכוי כי אז יש סיכוי שהוא יקנה משהו בסכום שגבוה יותר מגובה הזיכוי המקורי".

התחום השלישי, לדבריו, הוא מה שנקרא "שוק גדול ושבור". לכאן, למעשה, נכנסת פיקס, אך לא מן הנמנע שבעתיד אולי גם מיזם המוסכים שלו יצטרף לקטגוריה.

מה זה בדיוק מיזם המוסכים? לוין מפרט: "אם אתה הולך למוסך, מתחברים לך למחשב של האוטו, ואז אומרים לך שאתה צריך להחליף את החלק הזה והזה, וגם הקרבורטור הלך וצריך להחליף אותו. לרוב האנשים זה יישמע הגיוני והם ישלמו, גם אם כבר כמה שנים טובות אין במכוניות קרבורטור.

"יש כמה מקומות כאלה בחיים, שאם אנשים לא יודעים מה הם קונים ומה הם מקבלים, אז חוסר הידע משרת צד אחד ופוגע בצד של הצרכן. כתוצאה מזה, יש הרבה כסף שאתה לא יודע שלוקחים ממך. ככה במוסך אתה מרגיש חוסר אונים, וגם לאזור הזה אני מחפש פתרון".

לא קשה למצוא קווי דמיון בין בעיית המוסכים שמתאר לוין לבין מה שפיקס מנסה לפתור בעולם הפיננסי. גם אם היקפי הכסף שנלקח מהצרכן שונים, הגישה שלו כיזם וכמשקיע היא לחפש רעיונות בצד הצרכני. "כמה חשוב שזה יהיה, לא מעניין אותי ליזום או להשקיע במיזמים שנותנים פתרון לעסקים, מה שמכונה B2B. מעבר לכך, אני צריך להבין את הבעיה ולראות שהיא אמיתית. אם תבוא אליי עם הטוויטר הבא ואני לא אבין איזו בעיה זה פותר, אז אני לא אשקיע. אני אשים את הכסף שלי רק במקום שעושה טוב לאנשים".

הכתבה המלאה - במגזין G