מירוץ שליחי מצווה

גם אילו הייתי רצה את סך כל הקילומטרים בכל המירוצים שעליהם כתבתי עד היום, לא הייתי גומאת את המרחק של האולטרה מרתון "ים אל י-ם", שעומד לצאת לדרך ב-24 באפריל. 144 קילומטרים מפרידים בין נקודת ההזנקה ונקודת הסיום במסלול שמחבר בין שתי הערים הגדולות בישראל. חבורת הנועזים תצא מנמל יפו ותעפיל בהר עד למתחם התחנה בירושלים. זו שנתו השנייה של המירוץ, המכונה גם מירוץ "הארץ המובטחת - קק"ל", שיוצא בכל שנה סירוגית מאחת משתי הערים, ומחבר דרך רגלי הרצים את העיר ללא הפסקה לעיר הבירה. המשמעות המיידית היא שרמת הקושי תהיה גבוהה, שלא לומר מאתגרת, קורעת, סוחטת, מאמצת וכואבת. חוויה בלתי נשכחת, כמו שהם אוהבים.

עכשיו אפשר לשחרר שתי צפירות הרגעה. הראשונה היא שאת האולטרה מרתון הזה ירוצו רק יחידי סגולה. אחרים יהיו רגועים קצת יותר, וירוצו "רק" שבעים או חמישים קילומטרים, בקטנה. צפירת ההרגעה השנייה מתייחסת לכל היתר. כי אם אתם לא מורכבים משרירים מלאי חלבונים ועם סיבולת לב-ריאה של מכונה, אתם מוזמנים לטעום מהמסלול כחלק ממירוץ שליחים.

המסלול המלא נחלק ל-16 מקטעים (הממוצע לקטע - כתשעה קילומטרים), ובמקור הוכשר בידי קק"ל ושימש כשביל אופניים. הרצים בשביל יחלפו על הדרך גם בשביל ישראל, ותוך כדי תנועה יחליפו נופים - ממישור החוף, דרך שפלת יהודה ועד הרי ירושלים. את הדרך יעטרו אתרי טבע ומורשת כמו נחל הירקון על פינות חן שבו, דרך בורמה ועוד.

למירוץ יש גם צד חברתי חזק. רצי השליחים התאגדו בהרכבים שונים ומעניינים במיוחד לכבודו, וירוצו אותו בצוותא - גם אם בהמשכים. הפעם אנחנו מביאים את סיפורן של שלוש קבוצות מרתקות ומרגשות.

הערכיים

עמית דרי, עמיחי שיקלי וערן שוורץ נפגשו בצבא בקורס מ"פ, ונוצר קליק שהתבסס על ערכים משותפים. מאז חלף עשור, שבמהלכו השתחררו כולם מהצבא, כל אחד בזמנו. שיקלי הקים לפני חמש שנים את מכינת "תבור" בנצרת עלית, והגשים חזון ברוח הערכים המשותפים לשלושתם - חינוך, ציונות, אהבת הארץ. שני חבריו עזבו קריירות מבטיחות ולימודים לטובת מטרה אידיאולוגית נעלה, חינוך, והצטרפו לסגל. יחד הם סגרו מעגל רעיוני-אידיאולוגי, ומאז הם עובדים לילות כימים למען הכלל ודבקים באמרתו האלמותית של יאנוש קורצ'אק: "הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות - מחנך אנשים".

במכינה הם מכשירים בני נוער לקראת גיוס לצבא, מספיגים בהם ציונות וערכים, אקטואליה וידיעת הארץ, ומפעילים גם בני נוער מקומיים בתריסר פרויקטים מגוונים שמחוברים גם לקהילה. חלק מהעניין הוא אימוץ אורח חיים בריא, שמתבטא בין היתר בספורט. חניכי המכינה מתאמנים מדי יום, כדי שיוכלו בהמשך להתברג ביחידות מובחרות בצה"ל. מלבד זאת, מאמינים המחנכים, תורם הספורט לביטחון העצמי, לתחושת המסוגלות, לאמונה ביכולת ועוד. עמית דרי, בוגר איירון מן, מוביל את הפן הגופני במכינה. בתנופת הגיבוש הקבוצתי החליטו גם שיקלי ושוורץ להשתתף במירוצים, ויצרו מעין נבחרת שמייצגת את המכינה בשלל אירועים. יחד עם חמישה חניכים שנמצאים רגע לפני הגיוס, ישתתפו שלושת החברים במירוץ המפרך ויהוו סמל לחיבור החינוכי, ולאמונה בדרך ובאדם.

מוגבלים בלי הגבלה

יורם דאר הוא נכה צה"ל, שנפגע בפניו מהתפוצצות מטען. הוא הצטרף לקבוצת ריצה בבית הלוחם בירושלים. בדיעבד הוא מספר שהריצה הפכה ל"שריטה", והוא יצא לקורס מאמנים ששינה את חייו ואת חיי חבריו. קבוצת הריצה שהוא מאמן כבר ארבע שנים מונה כיום 14 איש, ויש להם לו"ז שבועי מרשים, שרק מלקרוא אותו התעייפתי. מדי יום הם רצים, שוחים או רוכבים, והאימונים הפכו לחלק מתהליך השיקום. אף שנכותם נעה בין 40% ל-100%, האנרגיות שלהם בשמיים, והם מעידים על עצמם שהם חיים ממירוץ אחד למשנהו. בים אל י-ם תרוץ החבורה בשתי קבוצות בנות שישה רצים, שיוכלו לסייע זה לזה במקרה של קושי.

סיפוריהם האישיים מרגשים עד מאוד. יש בהם שנכוו קשות, איבדו את מאור עיניהם או חלקי גפיים, ולמרות הקושי מצאו בספורט מפלט. שמעון נבון, למשל, ירוץ בלילה. גופו החרוך שנכווה מרכב בוער אינו מנדף זיעה, וכשהחום עולה צריך לצנן אותו בהרבה מים. כך היה כשהשתתף בחצי מרתון במכביה בקיץ שעבר, ועתה שובץ למקצה הלילה כדי להימנע מטמפרטורות גבוהות. גם תוואי המירוץ, שמתקיים ברובו בשטח, הוא משימה כמעט בלתי אפשרית לעיוורים. לכן ירוצו דני ליאני ואחיה קליין, שמאור עיניהם נפגע, במקטע האחרון בכבישי ירושלים, כשהם מחוברים יחדיו לרץ מהקבוצה, עד לקו הסיום, ויפגינו אחוות לוחמים אבל גם אחוות ספורטאים וחברים.

הריצה, מספר יורם, מרגיעה אותם, משפרת את איכות חייהם ותורמת למורל גבוה. החבורה השתתפה באירועי ספורט רבים. לאחרונה חצו שבעה מהם את קו הסיום של מרתון ירושלים ועוד היד נטויה. אבל לא רק למענם הם רצים אלא גם לזכר חבריהם שנפלו בקרבות.

מהאולפן לשטח

בן וולהאוס ומארק גולדמן מאוסטרליה ואלכס דייל הוא מאנגליה. הם לא נולדו בארץ ולא גדלו בה, אבל שלושתם עלו ארצה באותה תקופה, ובחרו ללכת לשירות צבאי בגיל מאוחר יחסית. שלושתם מחזיקים באותו מקצוע: עורכי דין. איך זה ייתכן, שאלתי את בן, והוא צחק וענה שהם בנים ליהודים טובים, שכמעט כולם רוצים ילד רופא או עורך דין... את בן קלט עודד יוגב, יליד הארץ שהיה לצלע הרביעית בחבורה, שהכירה דרך האהבה לספורט. "מישהו היה צריך להיות ישראלי כדי לקרוא מפות", מתלוצץ בן, ומפרגן לחבר שלשם שינוי אינו עורך דין אלא עוסק בכימיה, כנראה גם בין אנשים. ארבעת המופלאים נפגשים בכל בוקר, שוחים בים (גם בחורף, גם עם המדוזות), אחר כך רצים או רוכבים, עוצרים לקפה וממשיכים לעבודתם - כך כבר ארבע שנים.

מתוך האהבה לארץ והרצון לטייל בה ולהכיר אותה, התחילו להשתתף במירוצים, צלחו את הכינרת, והם שותפים מדי שנה למסע האופניים "אומץ בתנועה", לגיוס תרומות למען בית הלוחם. לים אל י-ם הם יוצאים בהתרגשות. מבחינתם זה מאוד סמלי ומיוחד שהם מתחילים את המירוץ בעיר מגוריהם, תל אביב, ועולים לירושלים. גם הפעם הם רצים כדי לגייס תרומות לבית הלוחם.

היכרותם עם נכים והסיפורים האישיים ששמעו מהם רק מגבירים את מחויבותם למטרה, אבל לכך נוספה חוויה אישית כאשר חבר אחר, עולה חדש אף הוא, נפגע לאחרונה בתאונה ושוקם בבית הלוחם. הליך השיקום, שהיה תומך ומקצועי, שיפר את איכות חייו ונתן לו מסגרת חדשה, והעלה את המוטיבציה שלהם להמשיך ולגייס תרומות, כדי שהארגון יוכל להמשיך לפעול ולהיטיב. המטרה שהציבו היא גיוס עשרת אלפים דולרים לרכישת ציוד ספורט לנכי צה"ל, ומי שמוכן לסייע יוכל לתרום בלינק הבא: www.zdvo.org/thebigrun.

בן אומר שהם אינם חוששים מהמאמץ המנטלי או הפיזי, מפני ש"אם זה לא קשה, זה לא שווה". הדאגה היחידה שלהם היא שאין להם איך לחזור לתל אביב אחרי המירוץ, והם צריכים להספיק לתפוס אוטובוס לפני כניסת השבת, או להיעזר בטרמפ - מישהו מוכן לסייע?

אליפות ישראל בכושר

משחקי ה-AFR (ctionA orF eadyR) שהם בעצם אליפות ישראל בכושר גופני, בוחנים את יכולתם של המתחרים להתמודד עם משימות הכוללות את כל מרכיבי הכושר. המשימות יפורסמו שבוע בלבד לפני התחרות, עובדה המחייבת את המתחרים לשלוט בכל מרכיבי הכושר. 4.52-42, מועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב, 00:90-00:61, כניסה חופשית