תיעוד ברכת המקוללים

ישרונם של המחוננים שביוצרים הוא לעתים גם קללתם הקשה ביותר. לא במקרה סוגדת התרבות לדמות היוצר הטוטלי, המתייסר, המוזר והמנודה לעתים. את התערוכה "הברכה והקללה" אצר יובל כספי בהשראת סדרת הטלוויזיה "המקוללים" של חגי לוי, והיא נפתחה בשבוע שעבר בבית הנסן, בית החולים למצורעים לשעבר, שהפך בשנה האחרונה למרכז עיצוב, מדיה וטכנולוגיה.

הסדרה, היוצאת כעת ב-DVD, עקבה אחר האמנים אביבה אורי, יונה וולך, פנחס שדה ומשה קרוי. התערוכה, שמהווה מעין חוויה משלימה לסיפוריהם, מציגה מיצירותיהם ובוחנת מזווית נוספת את הטוטליות, הגאונות ואת מחירן: גלות ממשית ונפשית, ויתור על הורות, יתמות, דלות חומרית, תלישות ובדידות.

קשה לחשוב על מקום מתאים יותר למקם בו את העיסוק במקוללים ובמנודים - מטעם החברה או מטעם עצמם. בית הנסן נבנה ב-1887 ושימש עד שנת 2000 כביתם של המצורעים בעיר. בשנים שחלפו מאז מוגרה מחלת הצרעת ונמצא לה מרפא, שופץ הבניין וכעת שוכנים בו לימודי התואר השני בעיצוב של האקדמיה בצלאל; מעבדות סאונד, אנימציה וייצור מתקדמות; קולקטיב האמנים מעמותה והמיזם לקולנוע וטלוויזיה של הרשות לפיתוח ירושלים.

המבנה המיוחד מקיף חצר פנימית ומוקף בצמחייה. התערוכות המוצגות בין קירותיו נהנות מהאופי המבוכי של המבנה, שלמרות שינוי הייעוד, מרתפיו ועליותיו עדיין משמרים משהו מהקסם והאימה של אתר מסתורי, מנותק ומבודד.

לצד יצירות של גיבורי סדרת "המקוללים", מוצגות עבודות של אמנים נוספים, כמו הדפסים שיצרה האמנית עופרה צימבליסטה יחד עם יונה וולך; הצילום האיקוני והפרובוקטיבי של וולך שצילם מיכה קירשנר בעקבות שירה "תפילין"; דיוקנאות של אביבה אורי שציירו בתה, רחל אורי ימפולר ובן זוגה דוד הנדלר; פניו של פנחס שדה ברישום אינטימי בקווי פחם של יאן ראוכוורגר; ומגילת מלחמת בני אור בבני חושך המקורית, שאליה התייחס משה קרוי בכתביו.

עבודות האומנות המוצגות מוקפות בפריטים אישיים של האמנים, שנאספו בין היתר מארכיונו הפרטי של הבמאי חגי לוי. את התערוכה נועל חדר "ההשראה" המציג את תהליך העבודה על התערוכה ועל הסדרה דרך עיניה של דמות בדיונית, המתמרנת באובססיה בין התמונות והדמויות שאותן היא חוקרת וחושפת.

עד 8.5.2014, בית הנסן, א'-ה' 10:00-18:00; יום ו' 10:00-14:00