לא בא בלובה יותר בחיים

נדמה שמוצו כבר כל הקלישאות: "מדורת השבט", "ספינת הדגל" ועוד סופרלטיבים שמלווים את "ארץ נהדרת" כבר לא מעט שנים.

גם אם הייתה לי לא מעט ביקורת על התוכנית במשך השנים, כמו גם במהלך העונה הנוכחית, וגם אם עליי להודות שתמיד חיבבתי הומור פחות ויזואלי (למשל "מצב האומה"), הרי ש"ארץ נהדרת" היא גם מדורת השבט שלי, עם צפייה משפחתית, עם מחמאות בקול רם בסלון הבית ועם צחוק משותף - אבל גם עם אכזבות לאמור: "לא היה שום דבר מצחיק היום", כאילו הייתה התוכנית נבחרת הכדורגל הלאומית: אתה מת שתהיה מוצלחת, אבל אם חלילה פישלה (ולזכות התוכנית צריך לומר שמלכתחילה היא הייתה טובה ומקצועית יותר מאשר שנבחרת ישראל תהיה בכדורגל אי-פעם), עטנו על הביקורת כמעט באותה שמחה.

בעונה האחרונה נראה היה ש"ארץ נהדרת" מחפשת כיוון: הזוג האופנתי והמעצבן היה אמור להיות אחד העוגנים - ונעלם מהמסך כבר אחרי שתי תוכניות. ליהי האשטאג ייצגה באופן מרהיב את פרופיל התל-אביבית הרווקה, האינטלקטואלית בעיני עצמה, הנואשת והמרירה, שמוצאת מזור ל"עולב" חייה רק בהתנשאות - ממש כמו המבקרים הקבועים של התוכנית.

ככל שהתארכה העונה התברר שיובל סמו, מי שהחל את דרכו בחבורה כ"סייד-קיק", הופך לכוכב הגדול שלה. דמות השף שלו, וכמובן - נהג המונית, היו היחידות שכמעט אף פעם לא אכזבו.

מנגד הייתה את פרשת ברלד, שלמרות התמיכה הגורפת שקיבל מחברי הצוות (אחרי השעיה קצרה), העדיף שלא לחזור לאור הזרקורים, וכמובן, הפצצה שהוטלה לפני ימים אחדים: טל פרידמן, מעמודי התווך של התוכנית מיומה הראשון, הודיע על פרישה.

ושוב, ההקבלה המתבקשת כאן היא מעולם הכדורגל: כשכוכב בסדר הגודל שלו תולה את הנעליים, נעמד כל האצטדיון על הרגליים ומוחא כפיים, בלי קשר לזהות הקבוצה שאותה אתה אוהד.

"ארץ נהדרת" ידעה כבר פרידות: מדב נבון, אורנה בנאי, מאור כהן וכמובן אסי כהן, אבל הפעם, כך נדמה, מדובר בפרידה המרגשת מכולן. תודה לך, טל פרידמן.

"ארץ נהדרת" - תוכנית סיום העונה ופרידה מטל פרידמן, שבת 21:00, ערוץ 2 קשת