מיתולוגיה עכשווית

אם אין לכם בבית או בחוג המכרים מתבגרים צעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בגיבוש טעם ספרותי, מן הסתם אתם לא מכירים ולא ערים לגודל הבאזזז שמתרחש בחודשים האחרונים סביב הספר הזה. אבל אם אתם מסוג המבוגרים שיכולים ליהנות מספרים (טובים), שנחשבים חומר קריאה לילדים ולבני נוער, אבל בהחלט מתאימים גם למבוגרים (אם רק ירשו לעצמם להשתחרר קצת) - כמו הארי פוטר, נארניה, שר הטבעות או עליסה בארץ הפלאות - אל תחמיצו את הסדרה הנהדרת הזאת של ספרי פרסי ג'קסון.

ריק ריירדן (Riordan), עלה על רעיון מבריק. נניח, הוא אומר, רק נניח - שכל סיפורי המיתולוגיה היוונית - האלים, הגיבורים, המפלצות - הם לא סתם מיתוס, אלא אמת לאמיתה. האלים - זאוס, הרה, נפטון, האדס וכל האחרים - עדיין כאן, בינינו. תמיד היו. אלא שהאלים של המאה ה-21 כבר מזמן לא חיים ביוון. הם, שמגלמים את רוחה של תרבות המערב, משתכנים בכל עידן במקום שבו תרבות זו נמצאת בשיאה.

במאה החמישית לפנה"ס זה קרה באתונה, ובמאה ה-21 זה קורה בניו-יורק, לפחות לדעתו של המחבר (אמריקאי כמובן).

הם אמנם לובשים בגדים מודרניים ונראים לא פעם כמו אנשי עסקים בחליפות, אבל הם עדיין מתקוטטים ביניהם ועדיין חושקים בבני ובבנות האדם, מנהלים איתם רומנים ואפילו עושים איתם ילדים. הצאצאים של הזיווגים הבלתי שגרתיים הללו ("חצויים", Demigods או Half Blooded במקור), אינם מלקקים דבש, כפי שהיה מאז ומתמיד - תשאלו את הרקולס ואת פרסיאוס, זה הוותיק, וזה העכשווי, פרסיאוס ג'קסון, גיבור הספר.

ג'קסון חי עם אמו בניו-יורק ומסתבך ללא הרף בצרות בבית הספר ובכלל. כמו רבים מהחצויים, גם הוא סובל מבעיות של קשב וריכוז. יוונית עתיקה ולטינית, לעומת זאת, הוא קולט, כמו רובם, בקלי קלות, וגם לחימה בחרב. מנתוני פתיחה מבטיחים אלה נגזר כל-כך הרבה, שדי בהם לפרנס סדרת ספרים שלמה, ולמעשה שתיים. סדרת פרסי ג'קסון וסדרת ההמשך, "גיבורי האולימפוס" (ש"בית האדס" הוא חלק ממנה).

סדרת פרסי ג'קסון היא תופעה, בדומה להארי פוטר. אמנם בקנה מידה קטן יותר, אבל העיקרון דומה. גם זה רב-מכר היסטרי שמצליח לרגש בני נוער ולגרום להם לקרוא בעידן הטלוויזיה והמחשב. גם כאן יש הרפתקאות, קסמים ויקומים מקבילים שלבני תמותה פשוטים אין מושג לגביהם. גם כאן דמויות ראשיות שמזכירה קצת את המשולש הארי-הרמיוני-רון: גיבור שמתוודע בהדרגה לכוחות שכלל לא ידע שיש לו, חברתו האינטליגנטית במיוחד (בכל זאת, בתה של אתינה אלת החוכמה ושל פרופסור מברקלי), וחברם הקצת פחות מבריק אך הנאמן וטוב הלב.

כתיבתו של ריורדן סוחפת לא פחות מזו של ג'יי.קיי. רולינג, לטעמי לפחות, וגם אם הוא מעמיק פחות - הוא מפצה על כך בחוש הומור מצוין ובערך מוסף של מיטב הלהיטים מהקלאסיקה היוונית והרומית, ובעיקר ביכולת יוצאת מהכלל להנגיש אותה לימינו. אל המלחמה מארס מעורב במלחמת אפגניסטן, דיוניסוס בתהליכי גמילה מאלכוהול, האדס לובש חליפת פסים בשלושה חלקים ועל הדרך אנחנו פוגשים שפע של אלים, גיבורים ויצורים מיתולוגיים, ומתוודעים לפרומיתיאוס, לאטלס, לדאדלוס ולשפע של קיקלופים, טיטאנים וסאטירים (המאוגדים ב"מועצת זקני הפרסות", בתרגומה המבריק של יעל אכמון). פשוט תענוג.

"בית האדס", ריק ריירדן, הוצאת גרף צעיר.